חכם קס סבוהו ברוך


מקצת שבחו

קֶס סֶבּוֹהוֹ ברוך נולד לאמו פיטג' ולאביו קֶס ברוך בנימין בשנת תרס"ח (1908) בכפר עַדִי-אַנְקֶטוֹ, שבאזור תְגְרַאי.
ראשית תורתו למד מפי אביו קֶס ברוך בנימין, שהנהיג את הכפר היהודי עַדִי-אנקטו, ואירח את ד"ר יעקב פייטלוביץ' בעת מסעו הראשון באתיופיה 1904  . תמונה ממפגשם, מופיעה בספר 'מסע אל הפלשים' של ד"ר פייטלוביץ'. מהכפר עַדִי-אנקטו עברה משפחתו אל הכפר בֶּית-מַרִיָה, שם אביו שימש הקֶס ומנהיג הרוחני של הכפר.
קֶס סבוהו ברוך נדד להרי סְמֶיין, שם העמיק בלימודו בחברת מֶנקְסווץ' הנזירים היהודיים, והוסמך לכהונה כקֶס.
הוא נשא לאישה את מרת בֶּלֶטֶש טֶלָה ועבר לגור עימה בכפר אַסְגֶדֶה. לאחר שנולדו להם שני ילדים, נפטרה אשתו.
בשנת תש"ח (1948) חזר להרי סְמֶיין כדי לקבל אישור הנזירים לשאת אישה נוספת. עם קבלת האישור, עבר לגור בכפר עַדִי-אַעְרוֹ באזור אַדִיָבוֹ, שם נשא לאישה את מרת טֶאווֶדֶש טַפֶרֶה, ונולדו להם 12 ילדים, אך תשעה מהם נפטרו בילדותם. בן אחד יוסף, ושתי בנות האריכו חיים, אך בנו יוסף נפטר במסע הקשה לארץ ישראל דרך סודן.
קֶס סבוהו ברוך התפרנס מיגיע כפיו בחקלאות, ולא הזדקק לבריות. הוא העמיד תלמידים רבים, שהגיעו ללמוד בביתו, מכל קצוות הארץ. הוא נהג לסובב בין כפרי האזור, ובכל מקום שהגיע בנה בית כנסת ובית נידה, לפני שבנה את ביתו. הוא השקיע זמן רב בכתיבת ספרי הקודש, והיה מכין בעצמו את הדפים והחוטים לכריכת הספרים. את הספרים היה מחלק בין תלמידיו ומשפחתו כדי לחזק את חיי הדת והמסורת.
קֶס סבוהו ברוך נפטר ביום ג' באב תשל"ה (1975), ונטמן בכפר אִירַר שבאזור אַדִיָבוֹ במחוז תְגְרַאי. בשנת תשמ"ג (1983) זכתה אשתו, מרת טאוודש טפרה, ועלתה לארץ ישראל, ונפטרה בארץ כעבור שנתיים.
אין בידינו כתבים מדברי תורתו (ישנם כיום ספרי תפילה ומזמור  בשפת הגעז בידי משפחתו וכמה מתלמידיו), העלנו על הכתב, דברים שנאמרו משמו ע"י בנותיו ותלמידיו.
לא נהגו יהודי אתיופיה לקרוא בתואר רב, אנחנו קוראים בתואר זה בכדי לייצג שר, אדון ומנהיג כפי שהיה מעמדם של חכמי העדה. 
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הגם שהשיטפון עובר, נשארות האבנים.
קֶס סבוהו היה איש של שלום. כשבעל ואישה רבו, היה משלים ביניהם ברוח טובה, עם משלים וסיפורים.
הוא היה משלים בין אנשים שרבו, בדרכי שלום. נהג לומר להם: 'השיטפון עובר, אך נשארות אבנים. לא כדאי לכם לריב, כדי שלא יישארו אבנים. אם אתם אומרים דברים לא טובים - אתם תישארו עם הדברים הלא טובים, גם אחרי שהמריבה תסתיים. תמיד כדאי לחפש את הטוב'. עוד נהג לומר: 'כשבונים בית, המשקוף צריך להיות מאבן מתאימה, כדי שהאבנים יחזקו אחת את השנייה'.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קס סבהת וונדמנך: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להרגיע הבהמה לפני שחיטתה, ולא להבהיל אותה.
הייתה בו הרבה אהבה לבני אדם ולחיות. כאשר עז המליטה בשדה הוא עזר לה ואחר כך הביא אותה, ואת הגדי הנולד לעדר. בבוקר לפני שיצא לחרוש היה נותן לשוורים לאכול. תמיד אמר: 'קודם תאכיל את הבהמה, ואחר כך תאכל בעצמך'. לפני ששחט, היה נותן לחיה לשתות מים, כדי להרגיע אותה, ואת הסכין הסתיר כדי לא להבהיל אותה.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו נפתלם אברהם: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמה שחנן אותך ה' בדעת, הוא לחלוק החכמה עם הדור הצעיר.
ביום היה עובד בשדות, ובלילות היו מתאספים אצלנו ילדים רבים מהכפר, וגם מכפרים רחוקים ולומדים. אבא נהג לומר: 'א-לוהים חנן אותי בדעת, בתורה, ובידיעת מורשת אבותינו. אם אני לא אחלוק חכמה זו עם הדור הצעיר - הזהות היהודית והמורשת שלנו, תהיה בסכנת הכחדה. אם אצליח להעביר את הלפיד לצעירים, אז אפילו כשאמות - אמשיך לחיות'. תמיד היו לו תלמידים בלילות. לעיתים, היה נוהג לנסוע לכפרים מרוחקים כדי ללמד.
דברים שנאמרו משמו ע"י בתו איטאי מנגיסטו: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהיה אהוב על הבריות, והיו שותפיו בעבודת השדה.
אבא היה אדם מיוחד במינו. אהב אנשים וילדים. כולם אהבו אותו, כולל השכנים הלא יהודים, שהיו אורחים קבועים בבית שלנו, והיו שותפים שלו בעבודת החקלאות בשדה.
דברים שנאמרו משמו ע"י בתו איטאי מנגיסטו: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד סדר הכנת ספרי קודש, שהכין במו ידיו.
באהבה רבה ובחרדת קודש, היה קֶס סבוהו מכין במו ידיו ספרי קודש. בימי הקיץ, כאשר לא היו עובדים בשדות, היה קֶס סבוהו משקיע ימיו ושעותיו בהכנה מדוקדקת של הספרים, וכתיבתם.
תחילה היה בוחר עז בהריון. עז שלמה שאינה פגועה. הוא היה מביא אותה לביתו, מטפל בה עד שהמליטה. אחרי כן, היה מגדל את הגדי עד אשר הפסיק לינוק, אז היה שוחט אותו. הוא לא היה אוכל את בשרו, רק מעבד את עורו - מנקה, מותח ומכשיר אותו לכתיבת ספר קודש. מהגידים היה מכין חוטים לתפירת הספר. בתו מברת הייתה עוזרת לו להכין את העורות. אחר כך היה קונה קופסאות בצבע אדום. את הצבע השחור לכתיבה, היה מכין במו ידיו, וכן את העט בה כתב.
כך בכל שנה הכין וכתב ספרי קודש במטרה להפיצם בקרב 'ביתא ישראל'. עד היום שמורים אצל בתו ואצל בני משפחה אחרים ספרים שכתב. גם בידי חלק מתלמידיו הקֶסים יש ספרים, אשר הכין וכתב במו ידיו, ונתן להם במתנה. ספרים שהכריכה שלהם מעור, האותיות כתובות בכתיבה תמה, מוקפדת ויפה, ולהם ריח מיוחד. לפני שישב לכתוב את הספרי הקודש, הלך לנהר, טבל וטיהר את עצמו. כל בוקר טבל בנהר כדי להיטהר. נהג לכתוב הרבה.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קס סבהת וונדמנך: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלימודו כמו מים טהורים הזורמים בנחת.
הוא לימד אותנו ברוח טובה, בנחת, לא פחדנו ממנו, אף פעם לא כעס. תמיד עודד אותנו מאוד. היה מדבר אתנו כמו עם חבר, נעים היה בחברתו, ואנחנו אהבנו ללמוד אתו. היה אומר לנו: 'אם תלכו בחושך, לא תראו את האור. אם תלמדו היטב, גם דברים קשים, הדברים ילוו אתכם כל החיים ויביאו לכם אור'.
אף פעם לא כעס. הלימוד שלו היה כמו מים טהורים הזורמים בנחת, בשקט ובטוב לב. הוא היה בן אדם נהדר. פעל לשם שמים ולא בשביל כסף.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קס סבהת וונדמנך: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מורשתו, שבמותו יישארו קסים אחריו.
קֶס סבוהו גידל וטיפח תלמידים רבים, חלקם גרו בביתו והיו סמוכים על שולחנו. בימים היו עובדים עמו בשדה ובלילות היו לומדים. במשך עשר שנים הוא הסמיך חמישה קֶסִים: קֶס סֶמָאי נֶגָה, קֶס מַהַרִי נֶגָה, קֶס טָאיֶה מֶקוֹנֶן, קֶס אברהם טְזַזוּ וקֶס טֶפֶסַקוּ פְקדוּ, וכן עשרה פרחי כהונה.
קֶס סבוהו היה חקלאי אמיד. כל השנים התפרנס מחקלאות. היו לו שדות, שוורים, חמורים, עזים ופרות. הוא גם גידל דבורים. את הדבש חילק לשכנים ומה שנשאר מכר בשוק. אף פעם לא לקח כסף - לא על השיעורים ולא על המגורים. הוא רק דאג שילכו בדרך התורה. חשוב היה לו, שיהיו לקֶסים.
כך אמר: 'כשאמות שיישארו קֶסים באזור תְגְרַאי'. הוא היה עובר מכפר לכפר ומלמד את הילדים שבו. בנוסף, כשהיה עובר מקום מגורים, קודם כול היה בונה בית כנסת, ואחר כך בית נידה, ורק לבסוף את ביתו. מעולם לא אמר שקשה לו. אהב לעבוד ואהב ללמד. את הכול עשה מתוך אהבה.
דברים שנאמרו משמו ע"י תלמידו קס סבהת וונדמנך: מתוך ראיונות שקיימו שמואל ילמה ובתיה מקובר.