מקצת שבחו

מי שמחזיק באמת ומתפלל באמת, יזכה להגיע לארץ ישראל. וכך אכן היה. בני הקהילה של אבא יצחק החלו לצאת למסע. בדרך תקפו שודדים את השיירה, ורצו לגנוב את הרכוש שלנו. הם באו לאבא יצחק ואמרו לו לפתוח את התיק. הוא סירב ואמר להם: 'זו התורה שלי, ואני הולך איתה לירושלים'. הם הורו לו לפתוח, כי ייתכן ומוסתר שם כסף, אבל הוא עמד בסירובו, ואמר להם: 'אם אתם רוצים? - פתחו אתם'. אחד השודדים פתח את התיק, וידו נגעה בסכין, שהייתה מונחת בתוך ספר התורה, ונחתכה. השודד נבהל ואמר: 'אסור לנו להתעסק עם הצדיק הזה. עדיף שנניח להם להמשיך בדרכם'. וכך המשכנו במסע, כשהתורה הייתה צמודה אליו כל הזמן.

יצאנו מהעוני של אתיופיה, מהלכלוך, מהאוכל שאכלנו, מהלבוש שלבשנו ומהפרנסה שהתפרנסנו ממכירת הכלים של החמורים והסוסים וממכירת הסוסים והחמורים עצמם. לאחר שהיתה נפשנו ברעב ובצימאון מים, הסתיימו צרותינו ויצאנו מהכלא ומהחושך, והגענו מהחושך לאור, מהכלא לגן עדן, מהצר לרחב, ממוות לחיים, מעפר למיטה, מקור לחום. ...
כפי שאבותינו עברו ברגל את ים סוף ואת נהר הירדן, כך אנו, עייפים, עיוורים, צולעים, עקומים ושבורים, קשישים ומבוגרים, תינוקות וחירשים ונשים בהריון, ה' הביאנו בחיבוק ובתמיכה מאתיופיה לארץ הקודש במטוס. הביאנו לארץ הקדושה, ארץ אבותינו, מורשה לנו מאברהם, יצחק ויעקב, מורשת משה ואהרן, כפי שנאמר: 'והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם ליצחק וליעקב'. עמדנו ברגלינו וראינו בעינינו: 'לעולם ה' דברך ניצב בשמים' - כך נאמר, וזכינו לכך.

בתקופה של משה, קיבלנו את ספר האוֹרִית. ספר האוֹרִית שימש ושירת אותנו מאז ועד היום, ויישאר לעולם ועד. היינו עם אבוד. במשך אלפי שנים, חיינו בנפרד משאר העולם. למרות זאת, שמרנו את האמונה שלנו, שמרנו על האוֹרִית, שהיא דרך החיים שלנו. וכעת, בעזרתו של הקדוש ברוך הוא, הגענו ארצה עם האוֹרִית של משה רבנו. ה' נתן את האוֹרִית לנביא משה כדי לתת לנו את השבת הקדושה. מודים לכם, כל אלה שעזרתם וסייעתם לנו על מנת שנגיע לזה. אלו שנמצאים כאן איתנו, הילדים שלנו, והאחים שלנו, ה' יברככם. אני מבקש מכם, לכבד ולאהוב את הכוהנים (הקסים) שלנו, את הארץ, ואת הדגל של הארץ. לכם שנמצאים כאן, ולאלו שנמצאים בכל רחבי הארץ, אנו מתפללים בשבילכם, אנו מתפללים לטובתכם שדרככם תהיה טובה קלה ומבורכת. אנו נתפלל להגשמת משאלותיכם ונתפלל שתממשו את כל מה שלמדתם. אנו מתפללים עבור כל לומד, ומתפללים להצלת הנפש, לתיקון העוול, ולתיקון העם. תחי ירושלים. תחי האמא שלנו.

אנו בארץ ישראל, ולכן אנו חייבים ללכת רק לפי התורה והרבנים בארץ. יש דת אחת, תורה אחת, ועם ישראל אחד, אסור שיהיו מחלוקות ופילוגים בעם ישראל. הגענו מארץ ניכר לירושלים, עליה חלמנו, ולכן חובה עלינו להיות עם אחד.

קֶס אבא יצחק היה מסתובב בין הערים שהיה אמון עליהם ודאג לכל ענייני הטהרה. כלל התושבים דאגו להזמינו לקחת חלק באירועים המשמחים והפחות משמחים. את הפרי או הירק הראשון היו מביאים אליו, שהרי תיפקד ככהן, ועל פי ציווי התורה יש להעביר לכהן את ראשית התבואה. ...
הקֶס היה מקבל ומברך עליהם. הוא היה מברך את הבעלים שיזכו לשנה פורייה ומבורכת. הכל היה עם טקס, עם אוכל, שתייה, תפילה והרבה שמחה. בכל האירועים תמיד הוזכרה יֶרוּסָלֶם ונשאלה השאלה: 'מתי נעלה לירושלים? מתי נזכה להגיע לארץ זבת חלב ודבש?'.