חכם מארי זכריה יחיאל שרעבי


מקצת שבחו

חכם מארי זכריה יחיאל שרעבי, נולד לאמו סעידה ולאביו מארי אביגד בשנת תרס"א (1901) בעיר צירא בתימן.
גדל על ברכי חכמי עירו צירא, שבמחוז שרעב בדרום-מערב תימן. גדל בתורה וביראה, בנגלה ובנסתר.
בשנת תרפ"ה (1925), זכה ועלה עם משפחתו לארץ ישראל, והתיישב בעיר תל אביב. 
נשא לאישה את מרת ציפורה, בת החכם המקובל מארי יחיא שרעבי.
לפרנסתו עבד מחצית היום כפקיד בהסתדרות, ומחצית היום היה שוקד על תורתו. היה קם, מדי לילה לתיקון חצות, והיה ממשיך בלימודו בתורת הסוד עד עלות השחר. היה מרבה בתעניות ובפרישות מענייני העולם הזה, והיה סובב במושבות ובשכונות ער המרכז לחזקם רוחנית, ולזכות את הרבים בלימוד תורה. אף שליבו נשאו לירושלים, והיה עולה לכותל המערבי אחת לחודש, ואף קנה דירה בירושלים, נמנע מלגור בה.
פוטר מעבודתו בהסתדרות, לאחר שקרא להצביע בבחירות, רק למפלגות שמחזקות את הדת. ומילא כל ימיו בעיסוק בענייני קודש, בענייני ציבור ובלימוד תורה. ידועה פסיקתו, שלא לסמוך על העירוב ע"י קשירת חבל מסביב לעיר, ולכן נמנעו שומעי לקחו מטלטול ביום השבת בתוך העיר כדין רשות הרבים.
בשנת תש"ט (1948) במלחמת העצמאות, נהרג בנו, רפאל יהודה אביגד שרעבי, בקרב בית-גוברין.
בשנת תשי"ט (1959) יצא לאור בתל באביב ספרו 'קיצור אבן העזר' - דיני אישות. בשנת תשכ"ו (1966) יצא לאור בתל אביב הספר 'משפטי אמת' - על דיני ממונות: 'משפט חרוץ' - בנגלה, ו'משפט אמת' - כוונות על דרך הסוד. בשנת תשל"ח (1978) יצא לאור בתל אביב ספרו 'יבוא שילה' - קיצור שולחן-ערוך בענייני יום-יום, נדפס בתל אביב. בתוך הספר נדפסו גם הספרים 'תוכחת מגולה' - דיני עירובין, ו'ריח ניחוח' - כוונות על דרך הסוד.
חכם מארי זכריה יחיאל שרעבי נפטר ביום כ"ז בניסן תש"ם (1980), ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים.  
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שעניות מעבירה אדם על דעתו ועל דעת קונו.
'כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון', כי העניות מעבירה את האדם על דעתו ועל דעת קונו. ומכל מקום, לא יעשה מלאכתו עיקר, אלא עראי כדי פרנסתו, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים בידו, כי אין מעצור לה', ברב או במעט, וישלח לו ברכה במעשה ידיו, והעיקר ללמוד תורה ויישא וייתן באמונה ... 'חייב אדם ללמד בנו אומנות, וכל שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו לסטות', וכמה בני אדם טועים בזה, לאמר שהאומנות הוא דבר של ביזיון, שהרי מצינו כמה תנאים ואמוראים שהיו בעלי מלאכות, והובא במדרש רבא בבראשית פרק ע"ד: 'חביבה היא המלאכה מזכות אבות, שזכות אבות הצילה ממון, ומלאכה הצילה נפשות ... ומעלה גדולה היא למי שמתפרנס ממעשה ידיו שנאמר: 'יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך' - אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב'.
יבוא שילה, הלכות משא ומתן, עמ' ק"מ-קמ"א. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאם חסר בחינה בפרד"ס, חסר מצוות לימוד תורה.
דע שכל ניצוצי נשמות, מכל נשמה ונשמה, מחויבת לקיים כל תרי"ג מצוות, פרט לאותם מצוות שאין בידו לקיימם, כגון מעשה הקרבנות, ייבום וחליצה, פדיון הבן וכיוצא בזה. וכל זמן שלא השלים התרי"ג מצוות, שהם רמ"ה איברים ושס"ה גידים של נשמתו, הרי היא חסרה ונקראת בעל מום, וזה הובא בספר 'תיקוני הזוהר' תיקון ע' דף קל"א עמוד ב', שאין לה תיקון עד שתחזור בגלגול, ותשלים כל התרי"ג המצוות ... גם בעניין עסק התורה, שהיא אחד מרמ"ח מצוות עשה, אם לא השלים אותה, שהוא עניין עסקו - בפשט, רמז, דרש, סוד, בכל בחינה בהם, כפי אשר יוכל להשיג עד מקום שידו מגעת, לטרוח ולעשות לו רב שילמדנו. ואם לא עשה כן, הרי זה חסר מצווה אחת של תלמוד תורה, שהיא גדולה ושקולה כנגד כל המצוות, וצריך שיתגלגל עד שיטרח בארבע בחינות של פרד"ס.
יבוא שילה, הקדמה לספר "ריח ניחוח", עמ' תמ"ז. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שלימודו תיקון גדול לנשמה, הגם שיטעה בקריאתו.
כי בלימוד הקבלה ימהרו בביאת המשיח, כמו שאמר אליהו הנביא לרבי שמעון בר-יוחאי: ובזה החיבור שלך ייגאלו, כשיתגלה בסוף הימים, ודברים אלו נזכרו בהרבה מקומות בזוהר ובתיקונים, והגאון הרב חיים יוסף דוד אזולאי כתב וזה לשונו: לימוד ספר הזוהר מרומם על כל לימוד, בשגם לא ידע מה אומר, ואף שיטעה בקריאתו, והוא תיקון גדול לנשמה. לפי שהגם שכל התורה שמותיו של הקדוש ברוך הוא, מכל מקום נתלבשה בכמה סיפורים, ואדם הקורא ומבין הסיפורים, נותן דעתו על הפשט הפשוט, אבל ספר הזוהר הם הסודות עצמם, והקורא יודע שהם סודות וסתרי תורה, אלא שאינו מובן מקוצר המשיג ועומק המושג, עד כאן לשונו באצבע מורה סימן ב' מאמר ד'.
ואם כן, קל וחומר לזמנינו זה, שהאחרונים עמלו וטרחו ופירשו כל הסודות, וכל סתרי התורה, באופן מובן ומופשט, על כל פרטיהם ופרטי פרטיהן, וכוונות המצוות ותיקון העולמות, ובפרט בחיבורינו זה הנקרא 'ריח ניחוח', אשר הובאו בו עיקרי כל הכוונות של כל המצוות שהובאו בספר 'יבוא שילה', החל מסימן א' ועד סימן תכ"ח, הכולל כ"ד שעות, לכל ששת ימי החול, שבתות, וראשי חדשים, כלומר כל חובות הישראלי וטעמיהם וסודותיהם, באופן מקוצר פשוט וברור לכל אדם.
יבוא שילה, הקדמה לספר "ריח ניחוח", עמ' תמ"ח. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמן הדין, כל עם ישראל חייב לסובלים בשביל עם ישראל.
וכאן אצטט כמה פסקות מתוך היומן שלו: ביום ראשון ג' חשוון תש"ה [1945], היות ולא היה מניין, הוכרחתי להתפלל בבית הכנסת בביתנו. כשאני עובר ברחוב אני רואה תימני קטן כבן חמש, נוהג ביד עגלת סבלים רצוצה, וגלגליה עקומים, והולך לעבוד בתוך גשם שוטף. רגע אני מהרהר, מדוע האשכנזים שונאים את התימנים? - אם על כי הם מלוכלכים, למה לא יעשו מגבית מיוחדת למען הילדים האלה?! - הלא ידוע שהתימני המסכן הזה, יש לו בנים לפחות, והוא אינו יכול לפרנס אותם, ועל כן הוא שולח אותם לעבוד, וכך יוצא שהם בורים גמורים במדע, אבל התורה הם יודעים אותה על בוריה, הודות לאביו שלאחר העבודה הביא מקל או שוט, ומלמד אותו תורה, וכפי שאני רואה שלתימנים יש כשרון נפלא ללימודים, אבל אין מי שיפתח להם את הכישרונות. וכנראה לי שהתימנים סובלים בשביל עם ישראל. בנים ישנים בחדר אחד על הרצפה. בחדר צר ומקומר. ומן הדין, כל עם ישראל חייב להם. ואם יש את נפשך להכיר את היהודים האמיתיים ומאמינים באמונה שלמה. צא לבין התימנים, ותיווכח כי הם ששמרו על גחלת ישראל, מתוך ייסורים קשים ומרים. כמו שאמר התנא: 'פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן' וכולי. והגמול שמקבלים מהאשכנזים, שנאה גמורה לתימנים, קיפוח וניצול. ביום זה שביומן יש כל מיני הצעות שונות ודברי מוסר וביקורת מאוד חריפה, עם ראיות ברורות שאין כאן מקומן, כי הם צריכים להיות בספר מיוחד.
יבוא שילה, הקדמה לספר "ריח ניחוח", עמ' תמ"ט-ת"נ. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לקום בחצי הלילה והוא מרפא לגוף ולנפש כאחד.
ישתדל האדם בכל כוחו לקום בעוד ליל לעבודות בוראו, כי לכך נברא האדם ... ומכל שכן אם כל מדעני הרפואה, 'כולם יעידון יגידון' הלכה למעשה, שריבוי השינה יותר מח' שעות הוא אינו לבריאות האדם, ושש שעות מספיקות לבריאות הגוף, ויש אומרים שזהו שעור ה'שישים נשימות', וכן ידוע כי מטעמי הבריאות, צריך האדם לקבוע זמן שינתו בתחילת הלילה. ואם כן נמצא למד כי הקימה בחצי השני של הלילה, הוא מרפא לגוף ולנפש כאחד, וכזה וכזה ישיב האדם אל אויבו ומסיתו.
יבוא שילה, הלכות הנהגת אדם בבוקר, עמ' י"ז. דפוס דרור, ירושלים תשמ"א (1981).