חכם מעתוק רחמים דמרי


מקצת שבחו

חכם מעתוק רחמים דמרי נולד לאביו ולאמו בשנת תרי"ז (1857) בעיר גאבס בתוניס.
ראשית תורתו למד מפי רבו החכם אברהם עלוש. למד בחברם של החכם יצחק בוכובזה, חכם פראג'י עלוש, חכם פראג'י דמרי, חכם משה מימון, חכם ישועה צייאדה וחכם ישראל דוייב. גדל בתורה וביראה, היה רב, שוחט, מלמד תינוקות ושליח ציבור בכפר טאמזר'ת  ובכפר אלחממה, והיה לאחד מגדולי החכמים בעיר גאבס. 
בגאבס עסק בצורכי ציבור, העמיד תלמידים ודרש ברבים. הוא למד תורה במסירות נפש בעניות, ובייסורים.
חכם מעתוק רחמים דמרי נפטר ביום ל' באב תרצ"ד (1934). לאחר מותו, נאספו מתוך כתב ידו חידושיו ודרושיו, ויצאו לאור בשנת תשמ"ו (1986) בספר 'מדת הרחמים', ובשנת תשס"ד (2004) בספר 'שעת הרחמים'. בנו הוא רבי בראמינו, חכם אברהם משה דמרי. נכדו, חכם חיים דמרי הביא בספרו 'חיים שאל' הספד על סבו.
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שמתוך הצרה שבאה על כללות ישראל, תבוא הגאולה.
'אם באה הצרה על האדם תבוא הרווחה, מתוך צרה הרווחה' וגם כן, 'אם ישראל יגיעו למדרגה התחתונה, מיד נגאלים'. עד כאן. וזהו שאמר: 'זבדני א-לוהים' - שהוא מידת הדין אותי, והייתי בצרה, לא עלינו, אזי ודאי 'זבד טוב' - שיבוא טוב - כי מתוך צרה רווחה. גם כן על כללות ישראל, שאם 'זבדני א-לוהים' - שהיא מידת הדין, שהגיעו למדרגה התחתונה, אזי 'זבד טוב' - שתבוא הגאולה ויבוא משיחנו לגאלנו, כי מתוך הצרה רווחה. כן ה' יתברך יחיש לגאלנו במהרה בימינו גאולה שלמה. ויביא לנו הטוב הצפון לצדיקים בעולם הבא, בישועה וברחמים, כן יהי רצון אמן.
שעת הרחמים, עמ' רע"ח, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שבמצוות הצדקה מקיים תרי"ג מצוות הכלולות בל"ו פרשיות.
'אמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצות שנאמר: 'והעמדנו עלינו מצוות', מצווה לא נאמר, אלא מצוות'. וכתב הרב 'וילקט יוסף', זיכרונו לברכה, שאף שיש ג"ן פרשיות, תרי"ג מצוות אינם אלא בל"ו פרשיות. וזהו: 'לו עמי שומע לי' - לו פרשיות. הפרשיות שתרי"ג מצוות כלולות בהם, צריך עמי לשמוע לי, לקיימם כולם. ואם תאמר שלא אפשר - לזה אמר: 'ישראל בדרכי יהלכו' - כלומר בצדקה וגמילות חסדים שנחשב כל אחת ככל התורה כולה. עד כאן לשון הרב 'קול רינה ותודה', זיכרונו לברכה. ...
וזהו בעזרת ה': 'ואהיה תמים לו' - הפרשיות הכלולות בהם תרי"ג מצוות שאני מקיימם, ואז 'ואהיה תמים', ואין מחוסר לי שום אבר ושום גיד. ואם תאמר שלא אפשר, לזה אמר 'וישב ה' לי כצדקתי' - שעל ידי הצדקה חשוב עלי כאילו קיימתי כל הל"ו פרשיות, שכוללים בהם תרי"ג מצוות.
שעת הרחמים, עמ' כד, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שנתנם למשיסה בעבור שלא היו באחדות, וזו חטאנו לו.
יש להקשות על קרח ועדתו שנבלעו חיים שאולה, הוא וכל אשר להם, והרי מקובלים אנו ש'אין אדם מת ומשלם', אך נראה לומר על המחלוקת - מת ומשלם, כמו דור הפלגה וכיוצא. גם כן אמרו רבותינו זיכרונם לברכה, שנחרב הבית על שנאת חינם. אם כן לפי זה, גם בחורבן הבית, כיון שהיה להם שנאת חינם, ולא יש להם אהבת חינם, על כן מתים ומשלמים. וזהו כוונת רבי יהושע הנזכר שאמר: 'מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים' כנזכר, וכוונתו 'אין אדם מת ומשלם' כנזכר. אזי הבין כוונת התינוק וענה: 'הלא ה' זו' - גימטרייה 'אחד' - רצה לומר: חטאו באחדות, כמו שאמר הכתוב 'ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ'. ואם לא יש להם אחדות. ולכן רבי יהושע הבין כוונתו, ולכך אמר 'מובטחני בו שמורה הוראה בישראל'.
שעת הרחמים, עמ' רס"ד-רס"ה, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא יעשו שבתותם חול, ויתן להם בהיתר הריווח של ימי החול.
כיוון שהעיקר הוא השבת, ששקולה ככל המצוות וככל התורה, חייבים כל ישראל שישמרו השבת כהלכתה. והיום בעוונותינו הרבים, רבתה המספחת בחילול השבת, עד שאמרו: חילול שבת מותר, והיום הזה הוא חיות בני אדם. והגיעו ופירשו מה שאמרו זיכרונם לברכה: 'עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות' - רצונם לאמר: עשות מלאכה, חס ושלום, כמו החול, 'ואל תצטרך לבריות' - ה' יצילנו. ה' יתברך יחזירם למוטב. והם חייבים לבטוח בה', שהרי 'הכל מתשרי חוץ מתשרי', כמו שאמרו זיכרונם לברכה: תשרי ראשי תיבות: תלמוד, שבת, ראש חדש, ימים טובים, אם כן מה הם מרוויחים מעבודה בשבת באיסור?
ואם לא יעשו מלאכה בשבת באיסור, ה' יתברך ייתן להם הריווח בהיתר של ימי החול. אבל 'תשרי' הנזכר, אם יוציא הוצאות, ה' יתברך ייתן לו כפליים.
והנה נתנו רבותינו זיכרונם לברכה רמז במילת 'תשרי', שכל אות הרומזת ליום או לעניין מיוחד, נכפל בשתיים, והוא, 'תלמוד' - 'תל', במספר קטן שבע, 'מוד' - במספר קטן ארבע עשרה, וארבע עשרה כפול משבע. וכן על זה הדרך בכולם, שהמספר השני מכפיל את הראשון. גם כן 'ראש' - 'ר' במספר קטן שתיים, 'אש' במספר קטן ארבע. 'שבת' - 'ש', במספר קטן שלוש, 'בת' - שש. 'ימים טובים', כלומר 'מועד' - 'מ', במספר גדול ארבעים, 'ועד' - במספר גדול שמונים. בוא וראה אם יוציא עשרה ירוויחו עשרים. ולפי שרבותינו זיכרונם לברכה לא נתנו רמז במילת 'תלמוד', לכך רמזתי אותה אני הצעיר בישראל.
שעת הרחמים, עמ' ע"א-ע"ב, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לדאוג מהעבירות הקלות, שבנקל חוזר לעשותם.
'למה אירא בימי רע עוון עקבי יסובני' - אמר דוד: ריבונו של עולם, אני איני מתיירא מן המצוות החמורות שבתורה, שהן חמורות. אבל מתיירא אני מפני הקלות, שמא עברתי עליהם'. עד כאן. - והוא תמוה, מפני מה נתיירא, כי אם מן הקלות, אדרבא, בהיפך הוא. אך לפי דעתי הנזכרת, תובן כוונת דוד המלך, עליו השלום, שאמר: 'איני מתיירא מן המצוות החמורות' - שאם, לא עלינו, אני עובר על המצוות החמורות, איני מתיירא מהם, שאני מתחרט ודואג עליהם, ואין אתה צריך לקנסני אלא לעשות כדין, ואני אעשה תשובה ואתה תמחול לי. אבל אני מתיירא מן העבירות הקלות, כיוון שהם קלות, יהיו בנקל לחזור לעשותם ושלא לחזור עליהם בתשובה, לא עלינו.
שעת הרחמים, עמ' רע, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד דין הערבות להיות דבקים, ואינו מתבייש להסתכל בפני שכינה.
'את ה' א-להיך תירא, אותו תעבוד, ובו תדבק ,ובשמו תשבע' - מצוות עשה רמוזים בשם הוי"ה ברוך הוא, ומצוות לא תעשה רמוזים בשם 'א-לוהים' ... ועוד כתבו רבותינו זיכרונם לברכה, שעיקר ביאת האדם לעולם הזה, כדי לקיים מצוות ה', כי מי שאוכל את שאינו שלו, מתבייש להסתכל בפניו.
וזהו שנאמר: 'את ה' א-לוהיך' - שהם מצוות עשה ולא תעשה. וכי תאמר הרי יש כמה מצוות שאי אפשר לקיים, כגון מצוות כוהנים וחליצה וכולי, לזה אמר: 'תירא אותו', כלומר: תראה תיבת 'אותו' - שממנה מוכח הערבות, וממילא 'ובו תדבק', כמו שפירשו רבותינו זיכרונם לברכה: 'ואתם הדבקים' - אימתי דבקים? - 'בה' א-לוהיכם', שהם מצוות עשה ומצוות לא תעשה. וכן 'ובו תדבק', אם כן לפי זה: 'ובשמו תשבע' - מלשון שביעה, בשין שמאלית, ואינו מתבייש להסתכל בפני השכינה.
שעת הרחמים, עמ' רצח, הוצאת נין המחבר רבי דוד דמרי, בני ברק, תשס"ד (2004).