חכם יהודה אריה ליאון ביבאס


מקצת שבחו

חכם יהודה אריה ליאון ביבאס נולד לאביו ולאמו בשנת תקמ"ט (1789) בתיטואן, שבמרוקו.
בשנת תק"ן (1790) עלה לשלטון במרוקו מולאי יזיד, צורר היהודים, עם כניסת חייליו לתיטואן הורה לאסוף את עשירי היהודים, לקשרם לסוסים, ולגרור אותם ברחובות העיר, בזמן שחייליו פרצו אל בתי היהודים, פרעו פרעות בנפש, ובזזו את רכוש היהודים. בעקבות הפרעות ברחה משפחתו מתיטואן אל גיברלטר, שהייתה בשליטת הממלכה המואחדת. ראשית תורתו בגיברלטר, שם למד בתלמוד תורה. משנפטר אביו עבר לבית סבו בעיר ליוורנו באיטליה, שם העמיק בלימודו בתורה ורכש השכלה כללית. לאחר שגדל בתורה, חזר לגיברלטר, ועמד שם בראש הישיבה, בה למדו תלמידים מבריטניה, איטליה וצפון אפריקה. בשנת תק"ע (1810) הגיע לביקור בעיר הבירה לונדון, שם חבר לחכמי הקהל ולנדבנים יהודיים.
בשנת תקצ"א (1831) עבר לאי קורפו, שהיה אף הוא, בשליטת הממלכה המאוחדת, שם שימש רב הקהילה היהודית האיטלקית. הוא ניהל את מוסדות חינוך הילדים והנוער, ולצד מקצועות התורה, הורה לשלב לימודים כלליים, שפות ומדעים. הוא חיזק את מוסדות הדת, ופיקח על כשרות אתרוגי קורפו, שהיו נפוצים בעולם באמצעות סוחרי קורפו. בשנת תקצ"ט (1839) יצא למסעות לקהילות יהודיות ברחבי אירופה. במסעותיו קרא ליהודים לעלות לארץ ישראל, והורה כי השכינה תבוא לארץ בעקבות העם, ולא להפך. הוא סבר, שעל היהודים ליטול את הארץ מידיהם של העות'מאנים בכח הנשק, ובלעדי כוח מגן מיומן, לא תהיה אחיזה בקרקעות הנקנות בארץ. במסעותיו הגיע לעיר זמון (היום בסרביה), שם פגש ברב הקהילה, חכם יהודה אלקלעי, שבהשפעתו הפך לאחד ממבשרי הציונות. בשנת תר"א (1841) חזר לקורפו ושימש רב כלל הקהילה היהודית.
בשנת תרי"ב (1852), כשנה לאחר פטירת אשתו, זכה ועלה לארץ ישראל, יחד עם ספריו הרבים, כשתלמידיו עומדים ומחכים לו בנמל יפו. משם עבר לחברון, שם קבע את בית מדרשו וספרייתו הגדולה.
חכם יהודה אריה לאון ביבאס נפטר ביום י"ז ניסן תרי"ב (1852), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בחברון. 
חיבוריו שעמדו בכתב יד אבדו לנו אך דברים משמו מובאים אצל תלמידו חכם יהודה אלקלעי. מכתביו מובאים בכתבי חכם חיים פלאג'י. וכן מובאים דברים בשמו אצל שני מסיונריים סקוטים, שפגשו בו בעיר בוקרשט.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אף כי לא נתפרסמו בעולם שמותם, האירו תבל בחוכמתם.
אמר הצעיר יהודה למשפחת ביבאס מגלות ירושלים אשר בספרד: כאשר חרב השמד, אותם שרד, כבודם בגולה הורד, ולארצות המערב הפנימי ירד. ומיום בואם שמה בנו לתורה הקדושה יסוד ובנין, ברוב מנין ורוב בנין, והרבו תלמידים וישיבות לאלפים ורבבות ... ומקור חיים עמם ימצא לרוות נפש שוקקה ורעבה מנובלות החכמה העליונה, היא החכמה היושבת למלכות שמים ראשונה ... וגם משאר החכמות שמו בכליהם מנה אחת אפים, אוכל מתוך פסולת מזוקק שבעתים, ומראיהם ומעשיהם - אין די באר כללותיהם ופרטותיהם, כי הליכותם הליכות אלי מלכי בקודש ... והגם כי לאפס הדפוס בארצות ההם לא נתפרסמו בעולם כל שמותם, וכמעט נשתכחו רובי תורתם, מכל מקום מתי מספר אשר מחמת איזה סיבה יצאו ממקומם, האירו ברקיהם תבל מחכמתם, ולקולם נתבסם כל העולם מתורתם, ונראה בעליל כל מעשה תוקפם וגבורתם.
חכם חיים פלאג'י, לב חיים, חלק ב', אורח חיים, סי' קכ"ב, דף פ"ה ע"א, איזמיר, תרכ"ט (1869)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד ליישב היטב דעת רש"י, שיהיה עולה עם רמב"ן ורמב"ם.
מצאנו ליישב היטב גם דעת רש"י, זכרונו לברכה, על מנת שלא להשאיר מחלוקת בין מלכים, רבותינו הראשונים, וצריכים אנו למסור את נפשנו, כדי שגם דברי רש"י יהיו עולים בקנה אחד עם דברי הרמב"ם והרמב"ן.
חכם חיים פלאג'י, לב חיים, חלק ב', אורח חיים, סי' קכ"ב, דף פ"ו ע"א, איזמיר, תרכ"ט (1869)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שמשרתו להעיד על כשרותו, יסלק עצמו מהנאתו.
הנה כאשר הביאני המלך, מלכו של עולם, לרעות צאן קדשים, בעיר התורה קורפו, יגן עליה אמן, והייתה המשרה על שכמי, להעיד על האתרוגים, הנשלחים מהמחוז לכל ערי ישראל, הקרובות והרחוקות, תהילת כל דבר, ראיתי כי טוב וכשר הדבר בעיני א-להים ואדם, לסלק עצמי מהנאתם של האתרוגים, כדי שלא אהיה נוגע בעדותם.
חכם חיים פלאג'י, לב חיים, חלק ב', אורח חיים, סי' קכ"ב, דף פ"ג ע"ב, איזמיר, תרכ"ט (1869)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שישובו לארץ ישראל ואחר כך ישרה שכינתו בתוכם.
זהו שנאמר במלאכי: 'שובו אלי ואשובה אליכם' - רצונו לומר: שישובו ישראל להסתופף בצלו בארץ ישראל, ואחר כך ישרה שכינתו בתוכם.
כתבי יהודה אלקלעי, מנחת יהודה, עמ' 237, מוסד הרב קוק, ירושלים, תשל"ה (1975)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שבמדינות החמות אין חוששים להרכבה באתרוגים.
חקרתי ודרשתי על כל הגנות, אשר בעיר פארגה וסביבותיה, שהם ראפיזה ואייא, לראות מה טיבם ומה עניינם. ואחר החיפוש והבדיקה, מצאתי ראייתי, שאין לחשוש להם כלל לשום דבר: ראשית, מפני שלא נוהגים בהרכבה בארצות האלה ואינם צריכים לה, מפני שטבע המדינות האלה הוא חם ואינם צריכים להרכבה, וגם אם יעלה על רוח איזה חסר דעת, להרכיב כדי לנסות, אין הזיווג עולה יפה, והפרי אינו מצליח והניסיון כבר הוכיח. דבר זה יודעים כל עובדי האדמה, כי במדינות החמות, לא זו בלבד שאין צורך להרכבה, אלא אף זו שהיא מתשת כח הפרי ומפסדת תכונתו, ומין בשאינו מינו, רבה עליו ומבטלו. ודבר זה למדים מתורתם של עובדי האדמה, אשר מפיהם אנו חיים בדברים כיוצא באלו, וממילא אין כלל חשש להרכבה.
חכם חיים פלאג'י, לב חיים, חלק ב', אורח חיים, סי' קכ"ב, דף פ"ו ע"א, איזמיר, תרכ"ט (1869)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שעל היהודים להשתלם בנשק, שיוכלו ליטול ארצם.
על היהודים להשתלם במדע ובשימוש בנשק, על מנת שיוכלו ליטול את ארץ ישראל מידי השלטון הטורקי, תחת הנהגתו של המשיח, כמו שהיוונים כבשו את ארצם.
תרגום מאנגלית בונאר ומקצ'יין, נרטיב של שליחות וחקירה של היהודים, עמ' 380, הכנסייה הסקוטית (1839), אדינבורג, תר"ד (1844).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שמכיוון שמושפלים יש צורך השעה ללמוד שבע החכמות.
הביטוי 'שבע החכמות' או 'המדעים' מוסב על מוסיקה, אסטרונומיה וכדומה. כשאדם בריא - אם הוא ייקח תרופה היא תגרום לו נזק. אבל אם הוא חולה, אז הוא חייב להזיז הצידה את הלחם ולקחת תרופה. בימינו - ההלכה דומה ללחם. אבל היהודים חולים - הם מושפלים והסביבה מתנכרת אליהם. לפיכך עליהם להשעות את לימודי ההלכה, וליטול תרופה, שהיא 'שבע החכמות' או 'המדעים'
תרגום מאנגלית בונאר ומקצ'יין, נרטיב של שליחות וחקירה של היהודים, עמ' 380, הכנסייה הסקוטית (1839), אדינבורג, תר"ד (1844).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שאין להבין את כל מה שכתוב בתלמוד בצורה מילולית.
מצבם של האנשים שלנו, בימים אלה, אומלל מאד. במיוחד בפולין - שם רווחו אמונות טפלות לרוב, כיוון שהם מבינים את כל מה שכתוב בתלמוד הבבלי בצורה מילולית.
תרגום מאנגלית בונאר ומקצ'יין, נרטיב של שליחות וחקירה של היהודים, עמ' 395, הכנסייה הסקוטית (1839), אדינבורג, תר"ד (1844).