חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה


מקצת שבחו

חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נולד לאימו איזאבל ולאביו דוד בשנת שס"ה (1605) בקשטרו דיירה שבפורטוגל.
עד גיל 7 גדל במשפחת אנוסים תחת איום האינקוויזיציה, ובשנת שע"ב (1612) נמלטה משפחתו מפורטוגל, והתיישבה בעיר אמסטרדם. באותה שנה מת אביו, ואמו גידלה אותו לבדה. בשם משפחתו הוא נושא את שם משפחת אביו אבוהב ושם משפחת אימו דה-פונסקה. 
ראשית תורתו למד מפי רבו, חכם יצחק עוזיאל, שהגיע לאמסטרדם מהעיר בפאס, והיה לרב קהילת 'נווה שלום' בעיר. בשנת ש"פ (1620) החל ללמוד קבלה מפי החכם אברהם הכהן דה-הירירה מוונציה, שהתיישב בעיר. 
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נשא לאישה את אסתר, ונולדו להם שלושה ילדים: דוד, אברהם ויהודית. 
בשנת שפ"ו (1626), הוסמך לרבנות והחל לשמש כרב קהילת 'בית ישראל'. בשנת שצ"ה (1635) על רקע שאלת האנוסים, פרצה מחלוקת בינו לבין לחכם שאול הלוי מורטירה, ראש ישיבת 'עץ חיים': האם ישראל שחטא בעבירות חמורות, נפשו נכרתת לעד. לחיזוק עמדתו ש'לא ידח ממנו נידח', חיבר את ספרו 'מחברת נשמת חיים'.
בשנת שצ"ח (1638), אוחדו שלוש הקהילות הספרדיות באמסטרדם לקהילת 'תלמוד תורה'. חכם שאול הלוי מורטירה מונה לרב הקהל, ואב בית הדין, וחכם יצחק אבוהב דה-פונסקה מונה לדיין בבית דינו, וכאחד מסגניו. 
בשנת ת"א (1641) חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה עבר לעיר רסיפה בצפון-מזרח ברזיל, שהיתה בשליטת הולנד, לשמש רב הקהילה היהודית, שצמחה שם, בעקבות סחר בסוכר וטבק. בשנת תי"ד (1654), בעקבות כיבוש העיר בידי הפורטוגלים, ברח יחד עם קהילתו בחזרה לאמסטרדם, ועם חזרתו הושבה לו משרתו. 
בשנת תט"ו (1655) תרגם מספרדית והוציא לאור את ספרי הקבלה של מורו, החכם אברהם הכהן דה-הירירה: 'בית א-לוהים' ו'שער השמיים'. בשנת ת"כ (1660), לאחר פטירתו של חכם שאול הלוי מורטירה, מונה לרבה של אמסטרדם. בין פעולותיו הרבות, היה הקמת בית כנסת הפורטוגזי החדש, שנחנך בשנת תל"ה (1675).
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה היה פוסק הלכה ומקובל, דרשן בחסד, בקי בכמה שפות, ובחכמות הכלליות. בבית הכנסת אירח בכבוד גדול שועי עולם, ובתוכם נסיך טוסקנה, ומלך אנגליה ויליאם השלישי. הוא היה בעל כישרון מיוחד בשירה, והיה מנגן בנבל. באחרית ימיו יצא לאור חיבורו בספרדית 'פאראפרזיס' - חידושים על התורה.
חכם יצחק אבוהב דה-פונסקה נפטר ביום כ"ז באדר ב' תנ"ג (1693), ומנוחתו כבוד בבית החיים באודרקרק.
חיבורו 'מחברת נשמת חיים', שעמד בכתב יד, יחד עם כתבים נוספים שלו, שעמדו בגניזה בעיר רסיפה בברזיל, יצא לאור ע"י חכם יוסף דוד ויטמן, שליח חב"ד בסן פאולו, בשני כרכים, בשנת תשס"ז (2007) ותשע"ה (2015).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אפילו שחטא, לא ייכרת לעד לעולם, וישראל הוא.
הקדוש ברוך הוא אב הרחמים, מרחם על כל בריותיו, ולא יכלו מעשי ידיו, רק מהארץ ומתחת השמיים, כמו שאמרנו בשם מדרש הנעלם לרות. אבל הנשמות תתענגנה סוף סוף ברוב שלום, והוא סוד אומרם רבותינו זכרונם לברכה ורגיל בפיהם: 'אף על פי שחטא - ישראל הוא' - רצונם: כי אפילו שחטא, לא מפני זה ייכרת לעד לעולם מן האילן, אמנם ישראל הוא, ואף על פי שהמיר את ה' ויבחר א-להים חדשים, עוד ישוב להיקרא בשם ישראל, על ידי הגלגולים והעונשים, והכל כפי משפט הצדק, כמו שביארנו.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך א', סימן ח', עמ' ק"ד-ק"ה. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשס"ז (2007).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד בזכות השכינה הפירות היו גדולים ומתוקים ונהפכים לזהב.
עם ישראל היה נהנה ממראה בית המקדש, ובו היה התגלות השכינה, הכל היה בשפע עצום ובעושר גדול, גם נהנו מצרכי מזון של ארץ הקודש, ועשירותה הגדולה. ומטעם זה היו נהנים. בנוסף לכל, השביח להם יום יום, לא רק שפע הפירות בכמות, אלא אף שפע באיכות, בגודל ומתיקות הפירות. וזה מה שמספרת לנו הברייתא: 'בשעה שבנה שלמה בית המקדש, נטע בו כל מיני מגדים של זהב' - כל כך גדול היה השפע, בעבור השכינה ששרתה בו, שבזכותה, היו הפירות גדולים ומתוקים ונהפכים לזהב.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך ב', סימן ט', עמ' קצ"ד-קצ"ה. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשע"ה (2015).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד קבלה מרב לרב, מהאר"י הקדוש, שכולם נפש אחת.
וידענו שכל הנשמות מאילן אחד פורחות, שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, וראה מה שכתב הרב כבוד מורנו החכם רבי דוד בן זמרא בספר 'מצודת דוד', מצוות י"ג, וכל המקובלים מסכימים על זה: 'שכל ישראל גוף אחד הם, ונשמתן ממקום הייחוד נחצבה, ועל זה אמרו כל ישראל ערבים זה לזה', עד כאן.
וקיבלתי בסוד זה המאמר, מהחכם המקובל, הא-להי, ויודע בכל החכמות, כבוד מורנו החכם רבי אברהם כהן די-אירירה, נשמתו עדן, שקיבל מרבו, ורבו מרבו, מהרב הקדוש רבי יצחק לוריא, עליו השלום, כי לא תשיג שום בית יעקב השלמות הגמורה, אם לא ישתלמו כל הנשמות. והדין נותן, כי כולם נפש אחת, כמו שנאמר: 'כל הנפש לבית יעקב' - בלשון יחיד, וכולם מבור אחד חוצבו, וכן אמרו בסוד 'כל ישראל בני מלכים הם' - שכולם, נשמתם מחיבור מלך ומטרונית.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך א', סימן ח', עמ' צ"ו-צ"ז. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשס"ז (2007).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שחכמי האמת המקובלים, מעמידים התורה על מתכונתה.
באמת ובאמונה, עניינים כיוצא בהם לא נמסרו כי אם למקובלים אשר זרח עליהם אור האמת, חכמי משכילי עם בני ישראל, מאירים ומזהירים כזוהר הרקיע, מעמידים אמת התורה על מתכונתה, ורבו כמו רבו דבריהם, 'היקרים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים'. ואם כן, למה נשען על קנה רצוץ הבא בכפינו לנקבה, הם הדורכים אחרי עקבות הפילוסופים, כי אם עליהם אשר בידם החכמה האמיתית המקובלת, איש מפי איש. כי אין לנו עסק בהבלים המבהילים לשומעיהם, כי תצלנה אזניהם, חקירת שכל כוזב ... לכן, אחווה נא דעי גם אני, אל אשר שאלוני ואומר, כי בתחילה צריכים אנו לתור מנוחה לנפש, בדברי העמודים אשר עליהם נשען הבית, לבוא אל תכלית כוונתם, כדי שיתבאר לנו העניין, וממה שנראה בספריהם ובדבריהם המקובלים, נבוא אל עומקה של הלכה, הגדות רבותינו זכרונם לברכה, ויתאמת מהם כי כל הנשמות כולם יזדקקו ויתלבנו באחרית הימים. ובעניין הזה אין לנו לדברי הרמב"ם, כי הוא עליו השלום דיבר על זה מצד החקירה, ולא מצד הקבלה.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך א', סימן ח', עמ' ס"ו-ס"ח. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשס"ז (2007).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שתהיה הרבה כוונה, שתיקה ומסירות בתפילתנו.
נקיים את מצוותיו הקדושות, לא נעזוב את מנהגינו הטובים, העצות וההדרכות שהורונו חכמינו זכרונם לברכה, שהם הדבר הראשון והעיקרי. נשמור על קדושת המקום, לא נחלל אותו בשיחות אסורות, חשבונות ומעשי חול שאינם ראויות לפני מלך מלכי המלכים... שתהיה הרבה כוונה, שתיקה ומסירות בתפילתנו, כי מלבד התועלת לקבלת תפילותינו ברצון לפני ה', יהיה הדבר לכבודנו ולכבוד ה', שנקבל שכר בזכות הזריזות שהעמידו קירות אלו, וכולם יטעמו פרי עמלם שהשקיעו בבניית מקום מקדש זה.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך ב', סימן ט', עמו' קצ"ה-קצ"ו. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים, תשע"ה (2015).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהחורף סב לאחור, שלא יוכרחו להפסיק את עבודת הקודש.
כי אחרי החושך הכפול זרחה שמש הנחמה, אחרי הסערה, חיינו מחדש. למרות חורף כה קשה, שהוא טבע האקלים פה, כאילו הטבע וויתר על זכויותיו, ונהיה כל כך רחמן והפליא לנו, שלא היינו מוכרחים לעצור אפילו יום אחד ולהפסיק את עבודת הקודש. על כן נכון להזכיר דברי דוד המלך: 'מה לך הים כי תנוס, הירדן תיסוב לאחור' - מה לך חורף שברחת, קרח הקפוא, שהנך סב לאחור, מפני ה' בורא שמיים וארץ, שמעשיו הם קניינו, מפני ה' שקיבל את העבודה והזריזות של קהילת יעקב.
כתבי רבינו יצחק אבוהב (דה פונסקה), כרך ב', סימן ט', עמ' קצ"ג. מפעל תורת חכמי הולנד, ירושלים תשע"ה (2015).