חכם יום טוב קריספין


מקצת שבחו

חכם יום טוב קריספין נולד לאימו מזל טוב ולאביו חכם יהושע אברהם בעיר איזמיר בתורכיה.
ראשית תורתו בבית המדרש 'מגן שאול' של הגביר החכם רפאל גרשון שאול. היה לדיין ורב מחכמי העיר איזמיר.
עדויות ראשונות לכתביו, נמצאים בספריו של אחיו: בשנת תקצ"ג (1833) יצא לאור ספרו של חכם שמואל 'משק ביתי', אליו נוספו הקדמתו והערותיו, וכן בספרו של חכם אהרן 'בית אהרן', שיצא לאור בשנת תרכ"ג (1863).
בשנת תרכ"ה (1865) שכל בתוך שלושה ימים את בנו שמואל ואת בתו מרים במגפה שפרצה באיזמיר, בשנת תרל"א (1871) שכל בן נוסף, אברהם במגפה נוספת שפרצה באיזמיר.
חכם יום טוב קריספין זכה להערכה רבה מהחכם באשי, חיים פלאג'י כפי שכתב על תשובותיו בספרו 'לב חיים' חלק ב', שיצא לאור בשנת תרכ"ט (1869). באותה שנה הוציא לאור את ספר הדרושים של אביו 'אברהם במחזה', בתוכו הוסיף מחידושיו. בשנת תרל"ט (1879) נתמנה לדיין בבית הדין של חכם נסים חיים מודעי. 
בשנת תרל"ד (1873) הוציא לאור את ספרו 'בגדי יום טוב' - שו"ת, חלק א', ובשנת תרמ"ז (1887) הוציא לאור את חלקו השני. בשנת תרל"ו (1876) הוציא לאור את ספרו 'בן אברהם' - דרושים. ובשנת תרל"ז (1877) הוציא לאור את ספרו 'צידה ביום טוב' בשנת תרמ"א (1881). עוד הותיר אחריו חיבורים בנושא הלכה ואגדה, שנותרו בכתב יד.
יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד זמן מתן תורה הם ימים מסוגלים להיות יחד כאיש אחד חברים.
מה שזכינו ישראל במעמד הר סיני לקבלת התורה, כלה נאה וחסודה, זאת התורה, כבודה בת מלך, מלכו של עולם, לא היה אלא מפני השלום. וכפי שנמצא בילקוט פרשת יתרו וזה לשונו: 'ויחן שם ישראל - לא זכו ישראל לתורה, אלא מפני השלום, שבכל מקום הוא אומר 'ויסעו, ויחנו' - במחלוקת, וכאן נאמר 'ויחן' - כאיש אחד בלב אחד. זהו שכתוב: ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'. עד כאן. - נמצא שלא זכינו ישראל לקבלת התורה כי אם על ידי השלום, ובכן חובה מוטלת עלינו להיות כולנו באחדות, בשלום ובמישור, בשבת אחים גם יחד, ואיש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. ובפרט בימים האלה ובזמן הזה, זמן מתן תורתנו הקדושה, שלא זכינו לתורה כי אם על ידי מידת האחדות כנזכר ... כי הנה 'בעתה' הוא זמן מתן תורתנו הקדושה והימים הם מסוגלים להיות יחד כולנו כאיש אחד חברים. וה' יתברך ייטע בלבנו אהבתו ויראתו, להיות כולם כאחד, באהבה ואחווה ושלום וריעות, כשם שזכינו בקבלת התורה.
בן אברהם, דף ל"ו ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מעלת מחזיקי התינוקות, שלא ילכו עם המינים מכוח העניות.
מחזיק אני טובה למעלת יחידי סגולה, מחזיקי עניים, ה' יחזקם ויחיים, שהם מחזיקים במצווה רבה כזאת של תינוקות של בית רבן, מידי יום ויום, אחד שחרית ואחד בין הערבים, שזכו וזיכו את הרבים. וכמה חבילות של מצוות, וחבילות חבילות נעשו על ידם בעבר ובהווה ובנמשך, כידוע. ובפרט קיום תורתנו הקדושה, שמכוח שכבר יש מקום מרווח לתינוקות של בית רבן אצל רבם, חינם אין כסף, ואדרבא מלבישים ומנעילים להיתומים ועניים שבהם, זה גורם עצירה והימנעות מלילך איזה תינוק, חס ושלום, עם המינים מכוח העניות. אשריהם, מה טוב חלקם ומה נעים גורלם, שעוסקים עם הציבור לשם שמים, שאין קץ ותכלית טוב, הצפון להם לעולם הבא, ועליהם אמר דוד המלך עליו השלום: 'מה רב טובך אשר צפנת ליראך'. ה' יאריך ימיהם בטוב ושניהם בנעימים, באופן שמצווה גוררת מצווה.
בן אברהם, דף מ"ד ע"ב, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מרפיון ידם בתורה לשמוח בכל הטוב בתורה.
טעם סמיכות מחיית עמלק לפרשת בכורים - שאמר הכתוב: 'ושמחת בכל הטוב' - ודרשו: אין טוב אלא תורה, עיין מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה שכל טעם ביאת עמלק על ישראל לא היה אלא על שרפו ידיהם מן התורה, וכמו שאמר הכתוב: 'ויבא עמלק וילחם בישראל ברפידים' - ודרשו שרפו ידיהם מהתורה. ומעתה מאחר שאמר: 'זכור את אשר עשה לך עמלק' - וטעם הדבר הוא שבא להילחם עמכם משום שהייתם רפויים מהתורה, אם כן עכשיו כאן הזהירו עצמכם: 'ושמחת בכל הטוב' - כלומר התורה, כדי שלא יתקוטט עוד עמכם. ומביא ראיה שנאמר: 'כי לקח טוב נתתי להם', ובכן היזהרו והישמרו מכאן ואילך, ש'תורתי אל תעזובו'.
בן אברהם, דף פ"ו ע"ב, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד אף שדובר אמת, 'לא רגל על לשונו' לומר לשון הרע.
אמרו חכמי המוסר זיכרונם לברכה, שיש בני אדם שמדברים לשון הרע בטענה שמורגלת בפיהם תמיד לדבר אמת, ש'שפת אמת תכון לעד'. ובכן בשומעם מחברם, שדיבר איתם דבר על איזה אדם, תכף הולכים אצלו ואומרים לו ... והטענה הזאת מהבל ימעט, שאכן אמת שהדרך הנכון בעיני א-לוהים ואדם הוא לדבר אמת תמיד, מכל מקום אינו אלא בשאר ענייני העולם, שאינם נוגעים ללשון הרע. אומנם בלשון הרע הגם שהוא מספר האמת, עם כל זה עבירה היא בידו וגדול עוונו מנשוא. והרי אמרו: כל המספר לשון הרע, גורם לעצמו פשעים ועוונות. עד כאן. ומעתה זה באורו: 'הולך תמים, ופועל צדק, ודובר אמת בלבבו' - שאמת עומדת, שקר אינו עומד, ומה שבליבו בפיו. ואם תאמר שאפשר שלעניין לשון הרע גם כן מדבר האמת, מה ששמע מחברו, לזה אמר: זה אינו - ש'לא רגל על לשונו'.
בן אברהם, דף ע"ט ע"ב – פ' ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לעשות הזיווג בשירים ובפרסום, שאין העין הרע במקום שכינה.
'הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד' - כלומר, על הזיווג. על דרך 'א-לוהים מושיב יחידים ביתה', שמשני הצדדים הם מגזע היחס והמעלה, שהוא 'ענבי הגפן בענבי הגפן', שעל ידי זה, אין שום עין רע בזה הזיווג, שאם יהיה הזיווג, שאינם שניהם מגזע אחד, יש עין הרע לאותו הזיווג. לא כן כששניהם הם 'גם יחד', שהם מגזע אחד, שאז יכולים לשמוח בשירים וניגונים במזמוטי חתן וכלה, ולא בהצנע.
או אפשר שבא הרמז: 'שבת אחים גם יחד' - שהם באחדות גמור, כעניין אהל מועד, שהגנה שכינה עליהם להיות ניצולים מעין הרע, כן יהיה בזיווג המבורך הלזה, באחדות גמור להגן עליהם מן עין הרע, שאיש ואשה שזכו - שכינה ביניהם. ואם תאמר שיש לחקור כחקירת הרב הנזכר, שלפי האמת היה צריך לעשות עניין הזיווג בהצנע, חדר לפנים מחדר, ולא בשירים בפרסום רב כמנהג, משום העין הרע, לזה אמר אל תירא ואל תחת מעין הרע, משום שעניין הזיווג הוא דומה ל'טל חרמון, שיורד על הררי ציון כי שם ציוה ה' את הברכה, חיים עד העולם'. וכיוון שיש ברכה וחיים, אין עין הרע שולט בזיווג הלזה, משום שבעין הרע יש שני דברים, מיתה או עוני, לא עלינו, וכיון שבזיווג יש אותם שניים, כלומר ברכה וחיים, אינו עושה שום פעולה העין הרע, אלא חיים עד העולם.
אברהם, דף ס"ו ע"ב, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד 'חיים כולכם היום' באותו היום של 'היום אם בקולו תשמעו'.
'ואתם הדבקים בה' א-לוהיכם' - כלומר כפשוטו דור שכולו זכאי, אזי היום - 'היום אם בקולו תשמעו', שיבוא הגאולה ובלע המוות לנצח, ל'חיים כולכם היום'.
בן אברהם, דף קכ"ט ע"א, דפוס אהרן יהושע די שיגורה וחבריו, איזמיר, תרל"ו (1875)