חכם שלמה אדהאן


מקצת שבחו

חכם שלמה אדהאן נולד לאימו ולאביו חכם מסעוד בעיר בגריס שבתאפיללת במרוקו, סביב שנת ת"ס (1700).
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם מסעוד אדהאן, שהיה מרביץ תורה ברבים בתאפיללת, בדרום-מזרח מרוקו, ומפי סבו הרופא החכם שלמה אדהאן. אך את מקומו קבע בעיר טיטואן שבצפון מרוקו, ושימש כרב ומורה צדק. 
על מנת להדפיס את ספרו 'בנאות דשא' הפליג לאמסטרדם, שבהולנד, שם זכה להדפיס את ספרו בשנת תצ"ה (1735), מאז התפשט ויצא בכמה וכמה מהדורות. 
בשנת תצ״ו (1736) חכם שלמה אדהאן הביא לדפוס את הספר 'ישיר משה', שכולל את האזהרות לרבי יצחק בן ראובן עם פירוש החכם משה מועטי, ואזהרות לרבי שלמה בן גבירול עם פירוש 'זוהר הרקיע' של חכם שמעון בן צמח דורן. בתוך אזהרותיו של רבי שלמה בן גבירול הוסיף 8 בתי אזהרות ופירוש כשל 'זוהר הרקיע' לצדם'. אזהרות על מצוות שאינן שייכות, אלא בארץ ישראל, ורבי שלמה בן גבירול השמיטן.
יום פטירתו אינו ידוע לנו, אנו מציינים אותו ביום ז' באדר, שכל נשמות חכמי ישראל כלולות במשה רבינו. 
חכם שלמה אדהאן חיבר את הספר 'בנאות דשא' - דינים ומוסרים, ואליו הוסיף את קונטרס 'דברי הימים של משה רבנו', שחיבר חכם אברהם אזולאי.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאי אפשר להחזיר מלוא הטובה למי שהקדים לך בשלום.
הזהר בני שלא תהיה כפוי טובה כל ימי חייך, ואפילו מי שקדמך בעדשים תעשה לו פטומים, ועדיין אתה מחוייב לו, לפי שהוא קדמך, והמוקדם לא יושג. ואפילו מי שהקדים לך בשלום, אין אתה יכול לשלם שכרו, וכל שכן מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שעשה עמך כל טובות, שאתה רואה על פני האדמה, וכל מה שברא בעולמו בשבילך בראו.
בנאות דשא, דף מ"א, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם פותח ידו מעוני, סופו שיפתח ידו מעושר.
ואל יאמר אדם: אין לי במה לפרנס את בני ובנות ביתי, ומאין יבוא אלי ליתן לעני. כל אחד לפי יכולתו הטובה, ומה שייתן יתן אותו בעין טובה, כי 'טוב עין הוא יבורך - אל תקרי יבורך אלא יברך'.
תורתנו אמרה: 'פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך'. הפסוק הזה כפל דבריו, במה שאמר: 'פתוח תפתח', אלא בא ללמדך: אם אתה פותח את ידך מעוני, סופך שתפתח אותו מעושר.
ולזה לא אמר הפסוק: תפתח פתוח, אלא אפילו אתה עני, ואין לך אלא 'פתוח' אחד, וממנו אתה נותן לעני, סופך להיפתח כמה פתחים מצד העשירות. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו: 'אפילו עני המתפרנס מן הצדקה חייב ליתן צדקה'. ואם אין לו מה ליתן יפייסו בדברים.
בנאות דשא, דף כ"ד, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד העניין שמברכים על הבשמים, בברית המילה ובמוצאי שבת.
אם שמעת שיש במקום שום ברית מילה, לא תכנס לביתך עד שתשמע ברכות המילה. ועוד יש לך הנאה גדולה, שיתווסף בה הארה מאורו של מקום ברוך הוא, לפי שחכמינו זיכרונם לברכה אמרו שאליהו, זכור לטוב, נכרת לו ברית, שיהיה מצוי בכל מילה ומילה, ואינו בא למילה עד שיבקש מהקדוש ברוך הוא, שימחול עוונות אבי הבן והסנדק והמוהל. ואני אמרתי למה עושים הבשמים במילה? חכמינו זיכרונם לברכה והפוסקים אמרו: כדי שלא יתעלף הסנדק או המוהל. אך העניין כך הוא, הטעם שעושים הבשמים, לפי שבשעה שנכנס אליהו, נכנסה עמו הארה גדולה מאור השכינה, ובשעה שרואים נשמות ישראל הארה של השכינה, הבאה עם אליהו, תיכף ומיד רוצים להדבק עמה, לכך אנו עושים הבשמים. וזה העניין, ממש מעניין שמברכים על הבשמים במוצאי שבת.
בנאות דשא, דף פ"ג, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבח בני המערב, ששולחים הקידוש לעניים מיין משובח.
ומה טוב ומה נעים, אם תחלק להם בכל שבוע די מחסורם, מלחם ובשר ומעות וקמח, כמו שעושים קהילות קדושות במערב יגן עליהם א-לוהים, קהילת קודש מכנסא, יגן עליה א-לוהים, וקהילת קודש פאס, וקהילת קודש תיאטווין, יגן עליהם א-לוהים, שבכל שבוע ושבוע, ביום חמישי וביום שישי, שמחלקים לעניים די מחסורם, אנשי אמת פרנסים וגזברים, ישמרם ויצילם א-לוהים, ובפרט קהילת קודש אלגזאייר, יגן עליה א-לוהים, כמה הם משתדלים בזה העניין, ובזה החילוק, ועיני ראו ולא זר, שאפילו הקידוש שולחים לבתי העניים מיין המשובח, ושולחים להם פת נקיה של סולת ובשר שמן, יותר ממה שהם אוכלים, וזהו עניינם ומעשיהם הטוב והישר, ונוסף על זה הכנסת אורחים ומתנות כפי מה שרואים בעיניהם, כך הוא מנהג כל בני המערב, וראיתי בעיני בקהילת קודש תוניס, יגן עליה א-לוהים, שמעשיהם הטוב והישר, אפילו כיבוס בגדי האורחים ואלו הם בני אברהם, כי בן רגלו של אביו.
בנאות דשא, דף קל"ח, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד גדול הנהנה מיגיעו בתורה ואינו ירא להחמיר במותר.
'גדול הנהנה מיגיעו, יותר מירא שמים' - ודאי שמי שהוא ירא שמים, אינו אוכל גזל ואינו נהנה אלא מיגיע כפיו, ובשביל זה יקרא ירא שמים, ואם לא יהיה בו מידות אלו אינו נקרא ירא שמים. אלא נוכל לומר מהו פירוש 'הנהנה מיגיעו' - לפי שתלמיד חכם כל היום אינו עוסק אלא בהלכות ודינים ופוסקים, ולומד וחוזר ולומד עד שיאמר על איסור איסור ועל היתר היתר בלא טעות, אבל ירא שמים הוא מחמיר על עצמו, על כמה דברים שלא החמירו בהם חכמינו זכרונם לברכה, ולא אסרה אותם עלינו תורתנו, ואילו היה לומד כמה פעמים, ולומד הדין בגמרא, ואחר כך בפוסקים, ואחר כך בשולחן ערוך, לא היה מחמיר על עצמו, מה שהתירו חכמינו זכרונם לברכה. ועינינו רואות כמה כתות מאלו. לזה אמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'גדול הנהנה מיגיעו' - רוצה לומר: שיגע ויטרח בדין כמה פעמים עד שיוציא לאור משפט הדין מעשהו, ולא כמו ירא שמים, שאפשר אפילו פעם אחת לא ראה אותו.
בנאות דשא, דף ס"ט, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שלא יגנוב דעת שום בריה שבעולם.
ומשאך ומקחך יהיה באמונת ה' א-לוהיך הן לבני עובדי כוכבים ומזלות הן לבני עמיך, והיה דיבורך לכל באמת ובתמים, ולא תגנוב דעת חברך או דעת שום בריה שבעולם, כי על הכל יביאך הא-לוהים במשפט, וכן אל תרמה אחד משותפיך אפילו במחשבותיך.
בנאות דשא, דף כ"ה, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד כשיש חולאים במקומו, יבקר החולה, קודם שיגיע לביתו.
אם אתה יודע שיש חולאים במקומך, לך ובקש איזה איש חולה ובקר אותו, קודם שתגיע לביתך, כי זה מצווה רבה בידך. ואם ראית חולה שהוא עני, חון ורחם עליו, ממה שחננך בוראך, והליץ עליו טובה לאחרים ששומעים מדברך עליו, אולי יחונו עליו ממה שחננם בוראם, וה' יחון גם עליך.
בנאות דשא, דף כ"ד, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאם הכניס לביתו יהודים שמשים, לא יבזה אותם בעבודתם.
אם זיכה אותך הקדוש ברוך הוא, ונתן לך מעט עושר וכבוד, והכנסת לביתך יהודים שמשים, לא תעבוד בהם עבודת פרך כי אחיך הם. ואל תבזה אותם, ותקרא להם עבדים כי ישראל כולם עבדי ה'.
בנאות דשא, דף כ"ה, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ט (1979)