חכם אליהו קובו


מקצת שבחו

חכם אליהו קובו נולד לאמו ולאביו החכם יהודה קובו הי"ד בסלוניקי, שהיתה אז חלק מהאימפריה העות'מאנית.
תורתו למד מפי חכמי סלוניקי, ומפי רבו החכם חיים שבתי מחבר ה'תורת חיים'.
אביו, חכם יהודה קובו, מחכמי סלוניקי, הוצא להורג בשבת ט"ז אלול שנת שצ"ז (1637), לאחר שיצא בשליחות קהילת יהודי סלוניקי לדבר אל לב הסולטן מוראט הרביעי בעניין המס, שהטיל על עניי העיר, העוסקים בצביעת בדים.
חכם אליהו קובו שימש אב בית הדין בסלוניקי ועמד בראש ישיבה סלוניקי. בין תלמידיו החכם צבי הירש אשכנזי, שהגיע ממורביה (כיום צ'כיה) לסלוניקי ללמוד את שיטת הלימוד הספרדי מפי החכם אליהו קובו. 
חכם אליהו קובו התמודד עם תופעת השבתאות בסלוניקי. בשנת תי"ט (1659) הופיע משיח השקר שבתאי צבי בסלוניקי לדרוש בבית כנסת 'שלום'. בשנת תל"ו (1676) עם מותו, הפכה סלוניקי למרכז השבתאים. בשנת תמ"ו (1686) הופיע משיח שקר נוסף יעקב פילוסוף, ואלפי יהודים המירו את דתם.
במהלך שנות חייו סבלה סלוניקי ממגפות רבות, וממלחמותיה של תורכיה, בעיקר עם ונציה. בשנת תמ"ח (1688) תקף הצי הוונציאני את העיר, ובשנת תמ"ט (1689) פרצה מגפה גדולה, שהפילה חללים רבים.
חכם אליהו קובו נפטר ביום ד' כסלו בשנת תמ"ט (1689) בסלוניקי.
תשובותיו נשמרו בכתב ידו ונמצאו ע"י החכם משה אמארמאריליו. שני נכדיו, בני בתו חכם יהודה חנדאלי וחכם אליהו חנדאלי הוציאו לאור את תשובותיו בחיבור 'אדרת אליהו', שיצא לאור יחד עם חיבורו של אביהם החכם יהושע חנדאלי 'פני יהושע' תחת הספר 'שני המאורות הגדולים בשנת תצ"ט (1739) בקושטא.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שלא ניתן לגבות חוב האישה מנכסים שלבעלה יש רשות בהם.
כבר נודע, שאיזה חוב היוצא על האישה, אם בעל פה ואם בשטר, כל שנעשה לאחר היותה לאיש, לא ניתן לגבות כל עיקר, בהיותה תחתיו, משום מין נכסים: לא מנכסי הבעל, מאיזה אופן שיהיה - לא מאותן ששעבדן לה בכתובתה ... לא מהנכסים שנפלו לה משהשיאה - אם בירושה אם במתנה, זולת מאותן שנפלו לה על מנת שאין לבעל רשות בהן.
שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן כ', דף כ"ח ע"ב, קושטא, תצ"ט (1739)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לאחוז בפלך השתיקה במקום שהסתרים גלויים והכל צפוי.
הן כל ראתה עיני, מיעוט ערכי וקוצר השגתי, עד שלא נתנני השב רוחי, רוח כהה ושחה, והאותיות שאלוני, וקלות תנועתי בנטל העצלות, הכבידו באומרם אלי: מה לך פה, צעיר זבובים קצוץ כנפיים לעוף בשמי מרומי קרת, קרית מלך רב, מלכו של עולם, מקום שהסתרים גלויים והכל צפוי, 'כי שמה ישבו כיסאות למשפט' רבותינו שבגולה. זאת היתה לי לאחוז בפלך השתיקה, מאז היתה עלי יד איש שלומי, שארי בשרי, חכם שלם בלימודים, אותי שלח לתהות על קנקני, כי מה מני הלוך, אך באשר יד יואב בא, שריד משרידי עדתנו, ו'אדירי כל חפצי בם', השם הטוב, החכם המרומם, כבוד מורינו החכם רבי משה גאגין, ישמרהו צורו ויחיהו, מגדרי הוציאני להשיב מענה, ולא מני לערוך שיחה ולא רוחי, ואל א-לוה דלפה עיני, לילי ויומי, יצילני משגיאה גדולה וקטנה.
שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן י', דף ט' ע"ב, קושטא, תצ"ט (1739)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להחזיק בצדקת איש האלים, הכופר בחוב, שיקבל הדין בטוב.
שידוע לנו בבירור, שהאמת איתו בכל מה שתובעו - הרי זה מפיו, שמודה לו לעת, אלא שבא לו באלימות היותו גברא, שלא מציית לדין, ובא עליו בחוזקה, שיהא מוותר לו שיעור מה מסכום החוב, ואם לא שיהא מקבץ על יד, שלא ליתן לו מאומה ... זהו מה שהעליתי במצודתי הענייה להלכה ולמעשה, אם יישר יכפר בעיני המורים יושבים על אדון כל הארץ, בני העיר, ה' עליהם יחיו, ואליהם פי קראתי יצאו לישע בעלי הריב אלו, באשר יגידו להם דבר המשפט, 'ואם לעת כזאת' המוחלים העבירו עליו את הדרך, דרכה של תורה, יגלו את אוזנם, הנראה בעיני רום מעלתם, ואליהם נדבר המשפט לתקן את המעוות כי בנפשם המקרא כמו שכתוב: 'וקבע את קובעיהם נפש', וכן בצדקתם החזקנו, שיקבלו עליהם את הדין בטוב, כי ידענו בשם הגדולים, וזכרם לא יוסיף לעולם'.
שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן כ"ה, דף נ"ו ע"ב, דף ס' ע"א, קושטא, תצ"ט (1739)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לפקוד נדיב לב לקרוא לשבויים דרור ולאסוף אותם הביתה.
עניים אומללים נופלים שדוד, בידי מתקוממים זרים, ארורים נושאים עיניהם על אחינו בני ישראל, רחמנים בני רחמנים, יתנו לכסף מוצא לשים להם פדות, ובאהבת השם יתברך לשכנו ובנו, אשר נטעה יד ימינו שמים, ושמי שמים טפחה ימין צדקו, והארץ מתחת יסדה ידו הנפלאה והחזקה, יפקד על העדה איש נדיב נדיבות יעץ, כי יתן את רוחו עליהם, לקרוא להם דרור, לאסוף אותם הביתה, להטריפם לחם חוקם, והיה זה שלום לפמליה של מעלה ולפמליה של מטה, כי הוא העמוד הימיני יכין ובועז, משלושה העמודים אשר העולם בכללו עומד, שנה אותו תנא צדיק צדקות אהב שמעון הצדיק אומר: 'על שלושה דברים העולם עומד: על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים' - שלושתם היו לפנים בישראל, מאז היו יושבים בטח על אדמתם, אך באשר הרבינו לפשוע גלינו מארצנו, נרפים הם נרפים אי עמוד העבודה? - היה לעקר כי אין לנו מקדש וכו' ורק שיח שפתותינו, אי עמוד התורה? - עומד ברפיון היותנו מוכים ומעונים בידי אדונים קשים, וישימו עלינו צרי מסים, 'ותשורה אין להביא' ל'בני עליה והמה מועטים', להחזיק את ידיהם ולכלכל את הדרך אשר ילכו בה, כך היא דרכה של תורה פת וכו' ועל זה נשינו טובה, ותורה נשתכחה מאתנו, כי מי ומי יכול לעמוד בסודה ואמיתה, כי אם אשר ימלא ידו די סיפוקו, וזה תהא עמוד השלישי לגמול חסד את החיים ואת המתים, יעמוד לנו לעיתות בצרה, ותהי לישועה, וגאולה תהיה לנו כמאמר הנביא: 'שמרו משפט ועשו צדקה'.
שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן ה', דף כ"ד ע"ב, קושטא, תצ"ט (1739)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד כל שהגוי מתכוון להודיע על מת, אינו משיח לפי תומו.
על אלו הדברים, לא יצאנו מידי פקפוק וגמגום: בוא הגוי בראש בדברים אחדים סתומים, שצריך להם מי שיודע פשר דבר ונבון לחש, לבוא על תכונתו, הוא הוא, להודיע הריגתו על ידי ערמומיות ותחבולה ולא משמיע דרך סיפור בעלמא, שאומרו בדרך הפשוט ... ואני כבר כתבתי את אשר עם לבבי, שכל שהגוי מתכוון להודיע שמת פלוני - לא נקרא משיח לפי תומו.
שני המאורות הגדולים, אדרת אליהו סימן ט', דף ט"ו ע"ב, קושטא, תצ"ט (1739)