חכם יצחק שרים


מקצת שבחו

חכם יצחק שרים נולד לאימו ולאביו חכם יוסף בשנת תקנ"ח (1798)בחלב היא ארם צובא.
אחד מחכמי ארם צובא הנודעים לשם טוב ולתהילה. רוב זמנו הקדיש למען הכלל, ואת כספו הקדיש לתמיכה במוסדות תורה וצדקה ולהדפסת ספריו.
חכם יצחק שרים נפטר בחג הסוכות, ביום ט"ו תשרי בשנת תרל"ג (1873) ונטמן במערת הצדיקים בארם צובא.
חכם יצחק שרים חיבר ספרים רבים על התורה, ביניהם: 'באר יצחק' - על התורה, 'הדר עזר' - על נביאים וכתובים, 'ליקוטים מפרדס' - על התורה, 'ליקוטי אמרים' ו'מוסר חכמים' - חז"ל על התורה, 'פי הבאר' - ביאור לדברי הרא"ם.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד רמז מזיגת מים חיים ביין, שהוא ברכה עם הכולל.
צריך למזוג היין במים ואחר כך יברך עליו, ולזה נהגו כשאומר: 'סברי מרנן' מוזג, והשומעים אומרים: 'חיים', כי היין גימטרייה יללה, וכשמוזגו עם מים חיים שהם גימטרייה קנ"ח עם יי"ן גימטרייה ברכה עם הכולל, רוצה לומר כשתערב יין עם מים חיים אז יוכל לברך עליו, ולזה אומרים העולם חיים כשאומר סברי מרנן ומוסיפים מים אומרים גם כן מלך חיים, שאז יהיה עם יין גימטרייה ברכה עם הכולל.
ליקוטים מפרדס, חלק ב, עמ' שע"ה, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שמייחד שמו פעמים באהבה של עצמו ואהבה של חברו.
'ואהבת לרעך כמוך אני ה' - על ידי האהבה שאוהב כל אחד לחברו יהיו כגוף אחד, וזה הרמז אהבה בגימטרייה אחד, וזה למנהג האשכנזים אומרים בכתר: 'תמיד פעמיים באהבה שמע אומרים: שמע ישראל ה' א-לוהינו ה' אחד, אחד הוא אלוהינו', ולכאורה אסור לומר: אחד אחד - משתיקים אותו, אלא זה פירושו, המייחדים שמו על ידי פעמיים באהבה, דהיינו אהבה של עצמו ואהבה של חברו שהם גימטרייה אחד אחד, שהם גימטרייה כ"ו, ועל ידי זה 'הוא א-לוהינו' - השם הויה שלם ואין בו פירוד כלל.
ליקוטי פרדס, חלק ג', עמ' תע"ב, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד להאריך אפו עם העניים, וכל זמן שהם מדברים להטות אוזנו.
גמילות חסדים שיעשה בממונו עם העניים להאכילם ולהשקותם כפי יכולתו, ולצמצם על עצמו ויתן לעניים, ולכלכל עצמו במלוא כף נחת קטנה, ובזה זוכים לחיי עולם הבא ... ומלבד זה שיעשה גמילות חסדים בממונו עם העני גם צריך להאריך אפו עמהם, ולשמוע כל דבריהם ולהיות מצר ומצטער בצרתם בפניהם, וכל זמן שהם מדברים עמו צריך להטות אוזנו, ואל יאמר די לכם במה דיברתם כי הבנתי כל כוונתכם, אלא יהיו חביבים עליו כבן שמדבר לפני אביו כי כל מה שיאריך בדברו, יהיה לו נחת רוח מתוך חיבתו.
מוסר חכמים, עמ' 19-20, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מעלתה שכל היושב בה זוכה לנשמה.
ידוע מעלת ארץ ישראל כמה גדולה מעלתה, שכל היושב בה זוכה לנשמה, ואם הלך וחזר, נותנים לו רוח קדושה, וזה שאמר: 'נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה', והקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל לפיכך לא הרבה להם פירות בארץ ישראל, כמו גינוסר, שלא תהיה העלייה שלא לשמה.
ועל פי זה פירשו המפרשים פסוק: 'ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו' ומתרץ 'ששם עלו שבטים, שבטי יה', וכדי שתהא עדות לישראל שעלו להודות לשם ה' דווקא ולא לשום פניה אחרת.
ליקוטי פרדס, חלק ד', ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שילמד תורתו לאחרים ולא יצפין אותה, שאז אין תוכו כברו.
'כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו אינו תלמיד חכם' - שאין תוכו כברו דומה למה שאמרו שצריך שיהא נמשל לכלי זכוכית, שמראה מה יש בתוכו כאילו הוא ברו, רוצה לומר כמו שמראה כברו כך התלמיד חכם צריך שילמד תורתו לאחרים ולא יצפין אותה בלבו לזה יקרא תלמיד חכם.
ליקוטים מפרדס, חלק ב', עמ' תט"ז, שיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמשה רבינו לא מת, כיוון שקוראים בתורה, שכתבה ולימדה.
נבאר מאמרם זיכרונם לברכה: 'משה רבינו לא מת' - ואיך אפשר לומר הרי מקרא מלא כתוב: 'וימת שם משה ויקבר', ויובן על פי מה שאמרו: 'האומר דבר בשם אומרו שפתותיו דובבות' ומשה כיוון שכל היום קוראים בתורה, שהוא כתבה ולימדה אם כן שפתיו דובבות ולא קרוי מת.
ליקוטי פרדס, חלק ד' עמ' תע"ח, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שאפילו לעשו שונאו, אם יעשה שלום יאהבהו.
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: צריך שייתן שלום אפילו לגוי, ולזה רמז 'עשו' - גימטרייה 'שלום': לרמוז שאפילו לבני עשיו יתן שלום, ואמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'אפילו לעשיו', שנאמר: לבני 'עשיו שנאתי' אם יעשה שלום יאהבהו, ולזה נרמז שלום בשמו.
מוסר חכמים, עמ' 142, מכון הוצאת הכתב, ירושלים תשמ"ז (1987)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד גדול המעשה, אף שאינו נותן משלו, כשמעשה לכמה בני אדם,
'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד' - נראה לפרש על פי שאמרו: 'גדול המעשה יותר מן העושה', ולכאורה תמוה שיהא הנותן צדקה מכיסו, והמעשה שלא נתן כלום אלא דיבר, יהיה שכרו גדול, אלא פירושו: 'המעשה' - מעשה לכמה בני אדם, כמו הגבאי גובה מכמה בני אדם, זהו גדול יותר מאם נתן מכיסו כפי שיעורו, כמו שפירשו זיכרונם לברכה ל'גדול העונה אמן יותר מן המברך' - שהמברך פעם אחת לא יכול לברך שתי פעמים על דבר אחד, אבל העונה יכול לענות אפילו אלף פעמים ובזה הוא גדול.
וזה אומרו 'הון ועושר בביתו' - שפעמים הגבאי אינו נותן כלום ונשאר בביתו, אפילו אז 'צדקתו' - שמעשה לאחרים, 'עומדת לעד' - כאילו כל יום הוא נותן.
ליקוטי פרדס, חלק ד', עמ' רס"ה, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד חמישה דברים שחייב הבן בכבוד אביו, ועיקר החיוב אחר מותו.
'חייב הבן לאביו ה' דברים: מאכיל, ומשקה, ומלביש ומנעיל ומנהיג' - ועיקר זה החיוב אחר מותו של אביו, 'מאכיל ומשקה' - על ידי שנותן לעניים בעבורו מאכל ומשתה, הרי נתנה לאביו בזה כאילו אכל ושתה, כמו שהם המקיימים את הגוף כך נהנית נשמתו למעלה, 'מלביש' - על ידי מעשיו הטובים עושים לאביו חלוק דרבנן, וגם 'מנעיל' - נותנים לו מדור מיוחד בגן עדן, וגם 'מנהיג' - שמי שאומר עליו קדישים, מנהיגים אותו למעלה למעלה, וממדרגה למדרגה בגן עגן העליון.
ליקוטים מפרדס, חלק א', עמ' רמ"ו, שיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שישים אלף פנים לתורה, שכל אחד מהם יש לו אחיזה בפן אחד.
'ישראל' - ר"ת: יש שישים ריבוא אופנים לתורה, וכל אחד מהם יש לו אחיזה בפן אחד שיש לתורה.
ליקוטי פרדס, חלק ב', עמ' תט"ו, ישיבת תורה ואורה, מכון למחקר תורני תשנ"ד (1994)