חכם חביב טולידאנו


מקצת שבחו

חכם חביב טולידאנו נולד לאמו ולאביו דוד בשנת תר"ס (1900) במכנאס שבמרוקו.  
גדל בעוני רב, ואת חוק לימודיו עשה בבית הספר אליאנס של כל ישראל חברים במכנאס. ליבו נמשך אל לימודי הקודש, ואחר הצהריים היה משלים את לימודיו בישיבה. בשנת תרע"ו (1916) נפטר אביו והוא נאלץ לצאת לעבודה. הוא עבד בבית דפוס בבעלות נוכרי, שהסכים לפטור אותו מעבודה בשבת. חכם חביב טולידאנו עבד בבית הדפוס הזה עד שפוטר בשנת ת"ש (1940) בעטיים של חוקי הגזע של משטר וישי.
בשנת תש"ג (1943) לאחר נחיתת האמריקאים במרוקו, וביטול התקנות נגד היהודים, חכם חביב טולידאנו החל ללמד בתלמוד תורה. בשנת תשי"א (1951) ביקר בארץ ישראל בראש קבוצת מורים ממרוקו. 
לאחר מספר שנים בהם התמודד עם המחלה נפטר ביום א' ניסן תשי"ז (1957).             
ספרו 'חביב ונחמד' ובו רשימות מחיי הקהילה היהודית במרוקו, ויומן מסעו לארץ ישראל, יצא לאור לאחר מותו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד לקחת המובחר מהתרבויות המתנגדות, ולצרפן לאחת.
באמצע הוא האזור 'ספר המצרף'. פה שתי התרבויות נאבקות: בני 'ספר הבונה' מכניסים התרבות של תענוגי בשר והשחתה מוסרית. בני 'ספר מדבר המשחית' מכניסים תרבות פראית ורצינית ללא תענוגים. אלא בעלת מאבק תדירי עם החיים הקשים של יום יום.
ארץ ישראל נמצאת באזור 'ספר המצרף', ומשם גורם חשוב להקמת הנביאים, שעמדו בישראל לצרף את שתי התרבויות האלה, ולקחת המובחר שבכל אחת מהן. ידוע כי רק בישראל מכל העמים שעל פני האדמה עמדו נביאים, אנשים בעלי תרבות גבוהה ומדות תרומיות; כי המצב הגאוגרפי גרם למאבק שתי תרבויות הפכיות המתנגדות זו לזו. הנביאים השלימו ביניהן כי זקקו וצרפו אותן, בקחתם מה שמובחר בזה ומה שמובחר בזה, ובנו תרבות מזקקת ואצילית שלא היה כמוה בכל העולם.
ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, יומן מסעי לארץ-ישראל, עמ' 17, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שרוח החכמה והשכל נובעים מתורתנו הקדושה.
'שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך' - כחומה נשגבה, נצבת לפני צעירי עירנו, המתהלכים לרוח היום, שואפים לחוכמת העמים ולהתפתחות ההשכלה. הבעיה היא היהדות ותקופתה. שמעתי את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים לאמור: מה לנו להתחשב עם נושנות, עבר עליהם כלח, דברים עתיקים דורש אין להם. אזלו ו'חלפו עם אניות אבה'. הלא הדת יאתה לדור עבר ואיננו, אשר לא שאב די מחסורו ממבועי החכמה. דור טח מראות עיניהם, 'לא ידעו ולא יבינו בחשכה התהלכו', אבל לדור נאור ומשכיל כמונו, שגדל על ברכי הפילוסופיה ובחיק הבינה ילין, איך ישווה לו להתחקות בדברים תפלים ושלולי הגיון?! על כן הם צועקים לאמור: האפשר לדברים הופכיים - דת והשכלה, שילכו שלובי זרוע, הילכו שניהם יחדיו ולא יכשלו איש באחיו?! ...
'הוי חכמים בעיניהם ונגד פניהם נבונים', הלוא ידעתם אם לא שמעתם, כי כל העמים מקצה, מודים היום ברוח החכמה והשכל, הנובעים מתוך תורתנו העתיקה, גם הציצו מחרכיה ויראו כי דבריה דברי נגידים, ולקח טוב כמטר דולף יזל ממנה, וכמים קרים על נפש עייפה, דבריה יורדים חדרי בטן, ושיריה הנחמדים לקחו מקום נכבד בספרות האנושות כולה, וכל ההוגים בה תמהו על פקודיה הישרים החקוקים בה כמו: אהבת איש לרעהו, אהבת השלום, ועשיית הטוב והישר, וחוק משפט אחד לגר ולאזרח, שמירת ובריאות הגוף, שביתת יום השביעי המשווה עשירים ועניים ומניחה את הגוף מיגיעת ועמל כל השבוע, והוא גורם גדול להתמדת ולהמשכת חיי חומר האדם.
ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, נאום מצרפתית לעברית, עמ' 92-91, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שבח העמים הנאורים, המשווים הזכויות בלי הבדלה.
לנצח ברעיוננו ישאר חקוק, המאורע ההיסטורי המיוחד במינו של המהפכה והמרד הגדול, אשר חוללה אומת צרפת להדוף את ממשלת הזדון מארצה, ותכריז על שוויון זכויות לכל אנשיה בלי הבדל גזע ודת. ומזה היתה תוצאה ותופעה גדולה, לאחינו בני בריתנו, החונים בארצה, אשר סבלו במידה נפרזת מלחץ אנשי השחץ ומזרמי להבות של הכנסייה האכזרייה. התוצאה היתה עוד יותר ענפה ומסועפת כאשר הלכו בעקבות צרפת גם שאר העמים הנאורים, והניחו בעתם גם הם ליהודי ארצם, כי מגלגלים זכות על ידי זכאי, ומאז היתה אורה והרווחה כמעט לכל יהודי אירופה. והמלכות האדירה הזאת, האוחזת בחוקיה הישרים, לא חשכה גם ממנו לשד חרותה כי הניחה לנו מכל רדיפות אויבינו ולא נתנה להם לבצע את מזימת לבם הרע. גם כן מודים אנחנו וחדורי הכרה עמוקה ואסירי תודה אנחנו למלכנו מלך מרוקו, איש חסד ונדיב רוח אשר עזר לנו להנחתנו והודות להשפעתו הרבה ולטוב לבו הטהור, זכינו לחופש גדול בהנהלת והדרכת חוקי תורתנו, אשר על פיה אנחנו חיים.
ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, נאום בשביל ראב"ד, עמ' 52-51, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שלא חלשה דעתו להתפתח בידיעותיו בשפה ובדקדוק.
שמחתני ידידי, שהגדת לי כי הסיור והמכתב מעשה ידי ישרו בעיניכם. אמנם מצאת שגיאות שנפלו מחסרון תשומת לב, מדוע נשמטת מלהבליט אותם אלי? הלוא אמרתי לך, שמעולם לא חלשה דעתי מזה, ואדרבא שמחה היא לי לסקל מכתבי מכל טעויות, ולהרים מכשול מתוך דברי, ומדוע תמנע מלהגיד לי פשר הדבר? ... ועתה ידידי אל תרפה ידיך מזה, וכל אשר תמצא בכוחך, עשה להעיר כפעם בפעם, והוא הדבר הכי נעים וביותר בעניין הדקדוק, וגם בלבי לשלוח לכם שאלות בדקדוק התנ"ך כפעם בפעם מהדברים הקשים בעיני. ...
חפץ אני לדעת מדוע מר בוסקילה לא כתב לי עד הנה, כי נכסוף נכספתי לקבל ממנו מכתבים והערות, חרוזים או נאומים מאשר הוא כותב, ובזה ינעם לי להרוויח בהתפתחות ידיעותיי בשפה, אשר היא משרתנו כולנו, גם חברינו בוחבוט וחסין, חפץ אני להריץ מכתבים עמהם.
רצוני להגיד לך ידידי, כי זה שבועיים אשר עשיתי במועדון תלמידי 'כל ישראל חברים' נאום בצרפתית ארוך על עניין היהדות ותקופתה, ויאספו אלי ילדים וילדות מכל גיל, ויתמהו מאוד ליופי הנושא אשר הרו עשתונותיי. ומשראיתי מעשה ידי להתפאר נתתי בלבי לעשות ממנו קצור בשפתנו הקדושה, ואשים אותה לפניכם אולי יישר בעיניכם. ועתה ידידי הואל נא להבליט לי הטעויות והמלים אשר הם זרים לדקדוק ולשפה ואל תדמה בנפשך שאתה מקניטני בזה כי הוא רצוני וחפצי.
ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, עמ' 44-43, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד הזדכות האנושיות כולה, בהגלות הצדק והשלום בעולם.
ידוע כי נימוסי המלכויות חלוקים המה זה מזה, והיהדות עלולה לשוטט בארבע כנפות הארץ, ואיך יערב לנו לחקות בה חוקים חדשים, אשר לא שערום הראשונים, כי אז יהיו פנים חלוקים לתורה בכל מדינה כפי חוקיה ונימוסיה, ולכן מן השכל הוא שהיהדות לא תשווה לכל לעולם בשום תקופה.
ודווקא באחרית הימים, בהזדכות האנושיות כולה, כאשר יפתח היטב השכל האנושי, כמאמר הנביא הצופה מרחוק: 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, לקרוא כולם בשם ה', ומלאה הארץ דעה, בהגלות הצדק והשלום בעולם, שפרה ודוב ירעו יחד, והאומות 'לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה' ... אז, דווקא יוכל ישראל לחיות חיי תקופתו.
ספר פי חכמים, ספר חביב ונחמד, נאום מצרפתית לעברית, עמ' 92, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תש"ס (2000).