חכם רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי


מקצת שבחו

חכם רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי נולד לאמו שמחה בת החכם יצחק קובו, ולאביו חכם חזקיהו יצחק שרעבי, בנו של הרש"ש, חכם שלום שרעבי, בשנת תקל"ה (1775) בירושלים.  
בשנת תקס"ח (1808) החל לשמש בקודש כראש ישיבת המקובלים 'בית-אל' בעיר העתיקה בירושלים. תפקיד אותו מילא עד יום מותו. בשנת תק"פ (1820) נסע לדמשק בראש משלחת רבנים כדי להציל את השר חיים פרחי, יד ימינו של הוואלי של צידון (שליט הגליל והלבנון), אך לא עלה בידם, והשר חיים פרחי נרצח ע"י שליחי עבדאללה פאשה שליט עכו.
תלמידיו של חכם רפאל אברהם שלום מזרחי הם החכם ידידיה רפאל אבולעפיה והראשון לציון החכם חיים אברהם גאגין, ששימשו אחריו בקודש כראשי ישבית 'בית אל'. הראשון לציון החכם חיים אברהם גאגין נשא לאישה את בתו של חכם רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי .
חכם רפאל אברהם שלום מזרחי שרעבי נפטר בנר ראשון של חנוכה, כ"ה כסלו תקפ"ז (1827), ונקבר בירושלים. ספרו: 'דרכי שלום' כולל דרושים ופרשנות.

מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד כבוד אשתו, שמשלה הוא נותן, ושלו בא מכבוד שעושה לה.
'אמר רבי חלבו: לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר: ולאברם הטיב בעבורה. וזהו שאמר להם רבא לבני מחוזא: הוקירו לנשותיכם כי כך שתתעשרו'. ... ואפשר שלא בא הש"ס להוכיח כי אם שהברכה אינה מצויה אלא בשביל אשתו, כמו שנאמר: 'ולאברם הטיב בעבורה' - שהטבה אינה באה, אלא בשבילה, ולכך צריך לכבדה במאכל ובכסות, שמשלה נותן לה. ואין קשה במה שאמר אחר כך: 'וזהו שאמר להם רבא הוקירו לנשותיכם', שאיך הוא? זה שרבי חלבו לא אמר, שמתעשר מתוך כך, אלא שצריך לכבדה מפני העושר שהרוויח בשבילה, אבל רבא אמר שהעושר בא משום כבוד שעושה לה.
דברי שלום, דרוש, עמ' קא-קב, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד אף שנוח לא היה צדיק בכל מעשיו, מצא חן, שאין בידו חמס.
'תנא דבי רבי ישמעאל: אף על נח נחתך גזר דין, אלא שמצא חן בעיני ה', שנאמר: נחמתי כי עשיתים, ונח מצא חן בעיני ה'. ולמעלה מזה אמרנו: 'אמר רבי יוחנן: בא וראה כמה גדול כוחו של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר קץ כל בשר בא לפני כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ'.
ויש לומר, למה נחתם גזר הדין על נח, מאחר שהיה צדיק? ואם נאמר שלא היה צדיק, איך מצא חן בעיני ה'? ואין לומר שהוא כדרך מי שמוצא חן בעיני אדם להפיק רצונו, ויתרצו לפניו אף על פי שאינו הגון, שאין זה צודק בו יתברך שמו לעד, שיודע מחשבות לבו, ולא ימצא חן בעיניו, אלא למי שהוא ראוי והגון לפניו. לכן יש לומר, שנח לא היה בידו חמס, שבשבילו נחתם גזר הדין של מי המבול, ולא היה חייב נח מבול. ומה שנחתם גזר הדין אף על נח, בשביל שלא היה צדיק בכל מעשיו, אלא שמצא חן בדבר זה ולהשאיר לעולם שארית. ולכך פירש רש"י זיכרונו לברכה: 'צדיק' - במעשיו, בלא חמס.
דברי שלום, דרוש, עמ' פד, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לבעלי התורה להדבק עם אנשי מעשה, ויושלמו בגוף אחד.
ואפשר לתת טעם למה אין אנו אוגדים כל ארבעה מינים כי אם שלושה מינים, יען שמי שיש בו תורה ומעשים טובים, שהוא כנגד האתרוג, אינו צריך שיאגד עמהם כדי שיתכפר אלו עם אלו, שכבר הוא כלול מכולם. לא כן הלולב, שהוא כנגד בעלי תורה לבד, צריך שיתדבק עם ההדס, שהם אנשי מעשה. וכן הדס, שהוא כנגד בעלי מצוות, צריך שיתדבק עם הלולב שהם בעלי תורה. ועל ידי שניהם יושלמו בגוף אחד, כמו האתרוג. וערבי נחל, שהם שארית ישראל, שאין בהם לא ולא מעשים טובים צריך שיהיו דבוקים עם ההדס והלולב, ועל ידיהם יושלמו גם הם. אבל אתרוג אין לו דמיון עמהם, ולכן השלושה מינים צריכים אגד. ואתרוג אינו צריך אגד. אבל צריך שיהיה עמהם, כדי שיגן עליהם.
דברי שלום, דרוש, עמ' יד, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מפשט הסוגיה, שבניין הבית יהיה קודם ביאת המשיח.
'האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא - מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואסור לשתות יין כל ימות החול' - אסור לשתות ין מטעם שמא יבנה בית המקדש וצריך לעבוד באותו יום. ...
ואפשר לומר שכוונתו הוא שבניין הבית הוא אחר ביאת המשיח, ואפשר להיות שיבנה ביום בואו, ואפשר שיבנה יום או יומיים אחר ביאתו. אך לעולם בניין הבית אינו אלא לאחר ביאת המשיח. ואם כן, בהכרח כיוון שבשבתות וימים טובים אינו בא המשיח, ודאי סבור שלא יבנה המקדש באותו יום. ולמה לא ישתה?! לא קשה. שמניין לנו זה שבניין הבית אחר ביאת המשיח?! - אדרבה, מפשט הסוגיה משמע שיהיה קודם. ולכך אסור בכל יום, אפילו בשבת. ... אלא שאסר עצמו ביום שבן דוד בא, ולכך בשבת מותר, שלמדנו בשבת לא בא.
דברי שלום, דרוש, עמ' קלג, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד ציצית בחוט של תכלת, הדומה לים שנעשו בו ניסים לישראל.
'חוט של תכלת מאי היא? ששנינו רבי מאיר אומר: מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים - מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד'. -
ולכך ציווה הקדוש ברוך הוא מצווה זו, שכשהקדוש ברוך הוא רואה את כיסא הכבוד זוכר המצווה זו ומרחם על עמו ישראל, יען שהיא שקולה כנגד כל המצוות, וזוהי ההנאה שיש לנו. ... שתכלת דומה לכיסא הכבוד, כשמסתכל הקדוש ברוך הוא בכיסא הכבוד, שהוא דומה לים שנעשו בו ניסים לישראל.
דברי שלום, דרוש, עמ' קח, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהארץ לעולם ברשות הקדוש ברוך הוא.
'קום התהלך בארץ לאורכה ולרחבה כי לך אתננה' - שאם לא היה פותח התורה בבראשית, אפילו שקנה אברהם את הארץ, היה עדיין פתחון פה לבעל דבר לחלוק, שמה שהחזיק אברהם לא היה חזקה, שהיה מקנה דבר שאינו ברשותו, והיה כדבר שלא ברשותו ולא קנה, ואם כן לסטים אתם שכבשתם את הארץ. לכך התחיל בבראשית, לומר שהארץ לעולם ברשות הקדוש ברוך הוא, אלא שנתנה להם לפירות, וכשנתנה לאברהם והחזיק בה, בדין החזיק בה, ולא היה דבר שלא ברשותו ולא קנה.
דברי שלום, דרוש, עמ' קג-קד, הוצאת החיים והשלום, ירושלים, תש"ן (1990)