חכם בועז חדאד


מקצת שבחו

חכם בועז חדאד נולד לאמו ווכיה ולאביו חכם דאני חדאד בן חנינה בשנת תר"ע (1910) באי ג'רבה. 
היה מראשי הקהילה היהודית ועמד בראש הועדה למתן בסתר לעניי הקהילה. היה אחד מארבעת חבורת 'זוהר הרקיע', שלמדו וכתבו פירוש לזוהר. הוא הקים בית דפוס בשם 'בית האוצר העברי'.
חכם בועז חדאד נלקח לבית עולמו ביום כ"ו תשרי תשנ"ט (1998). בין חיבוריו: 'ויאמר בועז' - ג' חלקים, ג'רבה היהודית, 'לקוט זיכרונות', ו'חכמי ישראל בג'רבה ובטוניס'.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שבכלל מצוות תלמוד תורה לכבד את התורה ולנשקה.
בכלל מצוות תלמוד תורה גם כן לכבד את התורה, ולנשק את הספר שלמד בו אחרי תום לימודו, ואינו מניחו על הקרקע וכיוצא, וכך היתה מדתו הקדושה של מורי רבי אבי, הריני כפרת משכבו, שהיה מנשק את הספר כשפותחו ללמוד בו וכשסוגרו אחרי לימודו, והיה מחבב את הספר למאוד וכמאמר רבותינו זיכרונם לברכה באבות: 'כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות', ובכלל לכבד לומדי תורה ולירא מהם ולשמוע בקולם, וכך היתה מדתו של מורי ורבי אבי, הריני כפרת משכבו, שהיה מכבד את התלמידי חכמים במאוד מאוד.
בתוך 'שם יוסף', דרוש, דף לב עמוד א'. דפוס עידאן-כהן-צבאן-חדאד, ג'רבה תש"י (1950) .
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד עלבון חיבורי התורה הגנוזים בלי הדפסה.
'אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו' - דייקו חכמינו בלשונם ואמרו: 'תלמודו' להדגיש שהאושר הגדול הוא לאדם שיביא את 'חיבורו' בידו. זאת אומרת: שזכה וחיבר ספרים והוציא אותם לאור בעודו בחיים ומביאם בידו לעולם הבא. ואולי על זה מכרזת בת קול בכל יום ואומרת: 'אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' -התכוונה בזה על העלבון לחיבורי התורה הכתובים וגנוזים בלי הדפסה, שזה עלבון נוראה לתורה, ואוי להם לבריות שמעלימים עין מזה, ולא מתאמצים להוציא אותם לאור העולם.
ויאמר בועז – חלק שני, הקדמת המחבר, מדפיס כמסוני בן עלוש קאבלה - בדפוס המחבר, ג'רבה תשי"ג (1953)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד למגדל יתום בתוך ביתו, שיחבבו כבני ביתו בלי הפרש.
'כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו' - זאת אומרת: כי כל הזכיות והמעשים טובים, שעושה היתום או היתומה ההם, יהיה לו בהם חלק וזכות כאילו הם אחד מבניו.
ואמרו עוד רבותינו זיכרונם לברכה: שכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא' - והכוונה כאמור וכבר ציוותה לנו תורתנו הקדושה: 'כל אלמנה ויתום לא תענון' - ואולי לזה כיוון המאמר הנזכר לעיל: 'כל המגדל יתום ויתומה בתוך ביתו' - דהיינו: שמחבבו כבני ביתו בלתי שום הפרש והפלאה, בינו לבין בני ביתו, לכן 'מעלה עליו הכתוב' - זאת אומרת: במה שכתוב בתורה: 'כל אלמנה ויתום לא תענון' - כאילו ילדו, שצריך להעריך אותו, ולחשוב אותו כאחד מבניו.
וקיים בזה את הפסוק הנזכר במלוא מובן וזה גם כוונת התנא באבות פרק א': 'ויהיו עניים בני ביתך' - רוצה לומר: שתחשוב אותם כאילו הם בני ביתך.
בתוך 'שם יוסף', דרוש, דף כח עמוד א' –עמוד ב'. דפוס עידאן-כהן-צבאן-חדאד, ג'רבה תש"י (1950).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שבח היום בו ישראל יוצאים בדגל מגן דוד.
ידוע הדבר ומפורסם העניין לכל העולם כי מזה קרוב לאלפים שנה, ועמנו עם בני ישראל גולים ונדחים פזורים בעמים בארבע כנפות הארץ, מעונים ומדוכים נרדפים ונהדפים בחימה שפוכה, באין חונן ואין מרחם, וסורו טמא קראו להם בעוונותינו הרבים. ועל הכל גדלה למעלה אכזריותם של הזדים הארורים הגרמני חיל היטלר, ימח שמו, אשר הרגו וטרפו ואיבדו מאות אלפי ישראל אנשים ונשים וטף בארצות אירופא השבויה. 'ארץ אל תכסי דמם'. 'אל נקמות ה' אל נקמות הופיע'.
ועם כל זה עמנו, עם ישראל, חי וקיים, ועושה חיל גדול בארצנו, ארץ ישראל, תבנה ותכונן במהרה בימנו אמן, ובהסכמת המלכויות המאוחדות, ארץ ישראל לישראל, ודגל דוד מרופף על הרי יהודה וירושלים. 'צהלי ורוני יושבת ציון כי גדול בקרבך קדוש ישראל'. הוא יתברך שמו, שעמד לימינינו, ועזרנו, והנציח אותנו על שבעה אומות העולם, אשר היו שואפים הכפירים וכפראים לדם האדם.
מי פילל את זאת כי יבוא יום שישראל יצא בדגל מגן דוד נגד כל העולם, ועוד יבוא יום, ותגדל עוד מדינת ישראל כאחת הממלכות האדירות בעזרת ה' וישועתו.
בתוך 'שם יוסף', דרוש, דף כה עמוד ב' – כו, עמוד א'. דפוס עידאן-כהן-צבאן-חדאד, ג'רבה תש"י (1950) .
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד יסוד כל קיום אומתנו הוא בזכות האחדות.
יסוד כל קיום אומתנו הישראלית, בזה הגלות המר והנמהר, זה קרוב לאלפיים שנה, ועם ישראל חי וקיים, ולא נתבולל בין האומות הוא בזכות האחדות, וכן הגאולה האחרונה שתהיה לנו, במהרה בימינו אמן, הוא בזכות האחדות כי לא נחרבה ירושלים אלא בעוון שנאת חינם. וכמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה. ובכן צריכים אנחנו לאחוז במידת האחדות, ולרדוף אחר השלום, ולרחק את השנאת חנם מביננו שהיא גרמה לנו החורבן והגלות, ועל ידי זה ירחם עלינו השם יתברך, ויקבץ נדחינו ויגאלנו גאולת עולם. והנה מצינו כי בעת שיהיו ישראל באחדות אחד הם נקראים בשם איש אחד.
ויאמר בועז – חלק שני, דף קח עמוד ב' – קט עמוד א', מדפיס כמסוני בן עלוש קאבלה - בדפוס המחבר, ג'רבה תשי"ג (1953)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' משבח היהודים בעלי המדע, שחוכמתם הביאה חיים לעולם.
יתרוממו החכמים וירונו הממציאים יצירות נשגבות בעולם הגדול, המביאים ברכה ליצורי תבל, תפארת נצח ותהילת עולם נחלו אנשי המדע, בהמציאם סגולות רמות, שחוללו נפלאות בעולם. המצאה אחת, שאנו מכירים אותה וכולנו נהנים ממנה יום יום, ואנו מודים להממציאים אותה היא תרופת הפניצילין ותרופת הסטרפטומיצין, שהצילו המונים לאלפים ולרבבות מיד המוות.
היהודים בעלי המדע, שהמציאו תרופות אלה, קבלו תודות עמוקות ותשואות חן על חכמתם, שהביאה חיים לעולם. אותו דבר לממציאי האטום והמימן, שהפליאו את כל העמים בהשכלתם המדעית. העם היהודי מתגאה, שזכה להוציא מבניו, אנשי שם כאלה, שיישארו לברכה בקרב עמם.
הנה רק בדברים אחדים שיש בכוחנו להבינם, יכולנו להעריך את ערכם של החכמה והמדע, ההולכים ומתפתחים מיום ליום, ואנו חייבים להרים על נס את שמו הטוב של ד"ר חיים וויצמן, נשיאה הראשון של מדינת ישראל, היהודי הגדול, האיש המדעי, שנחל שלושה כתרים יחד: כתר תורה וכתר מלכות וכתר שם טוב. הוא העניק להעולם מחכמתו הנפלאה וממדעו הרם.
ויאמר בועז – חלק שני, הקדמת המחבר, מדפיס כמסוני בן עלוש קאבלה - בדפוס המחבר, ג'רבה תשי"ג (1953)