חכם חביב אלקובי


מקצת שבחו

חכם חביב אלקובי נולד לאמו עליה ולאביו יוסף בשנת תרל"ח (1888) בכפר אוריקה שבהרי האטלס במרוקו. ראשית תורתו מאביו ובתלמוד תורה בכפרו, וכשמלאו לו 17 שנה נסע למרקש להמשיך ולגדול בתורה ובקבלה בישיבה מפי חכם שלמה הכהן. כשבע שנים למד בישיבה במרקש שם הוסמך לדיין, ולאחר מכן חזר לכפרו להשתלם גם במלאכות הקודש שחיטה ומילה. כשהוא שלם בתורה ומוכן לשרת את עם הקודש נקרא לשמש ברבנות ובדיינות בכפר 'סידי רחל זאוויה' שהיו בו 150 יהודים.
צרות רבות תכפו ובאו על חכם חביב אלקובי, אשת נעוריו נפטרה וגם אשתו השנייה, שנשא אחריה נפטרה גם היא, והוא עצמו חלה בחולי עיניים קשה. בזמן חוליו נדר שאם יזכה לצאת מחולי זה ישקוד על התורה ויחבר חידושים בתורה. משאלתו נתקיימה ועל כן חיבר חיבור 'לקח טוב' - על התורה נביאים וכתובים. נוספו על קשיי הגוף גם קשיי הפרנסה. כמה פעמים כתב בספרו התנצלות, על כך שמחמת עניותו, אין מצויים לפניו הספרים, וכל מה שהוא כותב מעלה הוא מזיכרונו בלבד. 
לאחר שנים רבות ששמש ברבנות, עקר לקזבלנקה שם עסק בהוראת תלמידי התלמוד תורה בעיר ובשעותיו הפנויות עסק בתורה, בחכמת הנסתר ובמסירת שיעורים בין מנחה לערבית. בשנת תשי"ב (1952) הקימה תנועה חב"ד תלמודי תורה רבים בערים ובכפרים שבמרוקו. לחכם חביב אלקובי הוצעו משרות בתלמודי תורה אלו אך הוא העדיף להקדיש את שארית חייו ללימוד התורה ולכתיבת קמיעות לזקוקים לישועה.
אהבת שירת הקודש וניגוני התפילה היו מנת חלקו, וביום הכיפורים היה נוהג לעבור לפני התפילה בכל חמש התפילות. גם על גלות השכינה קונן בנגינות נוגות עת אמירת תיקון חצות בכל חצות לילה כפי שהעיד עליו בנו.
חכם חביב אלקובי נפטר ביום י"ד טבת תש"ך (1960) כשבוע לאחר פטירת רעייתו האחרונה . 
חיבורו היחיד 'לקח טוב' יצא לאור ע"י נכדו בהוצאת 'אור המערב הישיבה הספרדית' בשנת תשע"ב (2012).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהתורה משתלשלת בארבעה עולמות, ומחוייב בכל החלקים.
התורה משתלשלת בארבעה עולמות, אצילות בריאה יצירה עשייה, וכל עולם מלביש את העולם שלמעלה ממנו. וכן הוא בתורה כי הפשט מלביש אל הדרש, והם בשניהם מלבישים אל הרמז, ובשלושתם הם מלבישים אל הסוד. וכל החלקים הללו מחוייב האדם ללמוד אותם. ואם חסר אחד מהם חוזר עליו בגלגול. וכן תמצא בארבעה חפצים אלו בעולם. יש מי שחביב עליו הפשט, בוודאי תיקן השלושה האחרים בראשונה, ולא חזר בגלגול כי אם על הפשט. וכן תמצא במי שאינו יודע לא הפשט ולא הדרש והוא רץ אחר הרמז בוודאי הוא חסר לו וכן כולם.
לקח טוב, עמ' 69-70, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד אותיות בראשית להביא אנשים עניים לביתו ביום השבת.
יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך' - שיהיה ביתך פתוח לכלים שבורים של הקדוש ברוך הוא, ובא הרמז: בראשית - איש תבר (שבור), שגופו נשבר בעניות, ופירות השכר: בראשית - תרבה אורך ימים שנים בלא רפואה - שאינם צריכים רפואה. ואם לא באו העניים לביתך, המצווה הגדולה היא: בראשית - תביא בביתך אנשים רקים יום שבת. וזהו התענוג שלך, שתענג עניים במאכל ומשתה. ותרוויח עוד בראשית נוטריקון - אשר שפע רב יבוא תוך ביתך.
לקח טוב, עמ' 76-77, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד הטעם שלא קיבלו הארץ בתורת מתנה.
הלא אמרו חכמינו זיכרונם לברכה שטעם גזירת בין הבתרים שאמר: 'כי גר יהיה זרעך' הוא ממה שכתבו: 'שלושה מתנות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולם באים על ידי ייסורים ואחת מהן היא ארץ ישראל'. ואם כן מאחר שיצאו ישראל ממצרים ברכוש גדול, מכאן מוכח שהשלימו הקץ, וכיוון שכן למה צריך הקדוש ברוך הוא את ישראל להילחם עם יושבי הארץ?
ואפשר לומר כי הוא יתברך עשה כן בטוב טעם ולתועלת ישראל כי אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: אינו דומה מי שבא אליו ממון או כלי יקר בתורת מתנה או ירושה וכדומה, שלא טרח ויזע עליו, שתמיד הוא מזכיר יגיעו וטרח בו, ואז משמרו שמירה גדולה - כן הייתה דעת המקום על ישראל, שילחמו עם יושבי הארץ בטורח גדול, ותהיה להם מזכרת להיטיב מעשיהם תמיד כדי שיתקיים בידם.
לקח טוב, עמ' 421-422, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד תפילת כהן גדול שיצדקו כולם, ולא יצטרכו זכות זה מזה.
'מעביר ראשון ראשון' - שמעתי מפי החכם השלם והוותיק רבי חגי פרץ ... שביום הכיפורים מרוב חסדו יתברך ויתעלה שמו לעד, מטה כלפי חסד. ומעביר ראשון ראשון באופן זה: כשבאים לדין מכניס לפניו דין שני בני ישראל, אחד צדיק גמור ואחד פחות ממנו מעט, ונמצא הראשון זכאי והפחות ממנו חייב. אחר-כך מכניס דין אדם אחר הפחות מן השני ההוא ודן אותם, נמצא השני לגבי השלישי צדיק ויוצא זכאי, והשלישי חייב. ... וכן על זה הדרך עד הפחות והאחרון שבישראל. ואחר-כך מרוב חסדו הגדול, מכניס עמו דין אחד מאומות העולם ודן אותם, נמצא האחרון ההוא זכאי בדינו כי לא ימנע שימצא בו דבר טוב. וזהו כוונת כהן גדול שמתפלל ביום הכיפורים על ישראל ואומר: 'ולא יצטרכו עמך בית ישראל זה לזה ולא לעם אחר', אלא שכולם יהיו צדיקים.
לקח טוב, עמ' 458, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מזהיר בתפילת המנחה, שאף בשעת הדין, נענה הזהיר בתפילתו.
'ויהי בעלות המנחה, ויגש אליהו הנביא' - ואמרו במסכת ברכות: לעולם יהיה אדם זהיר בתפילת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. ... ואם אפשר שזוהי כוונת אליהו, שבחר בעלות המנחה שהוא זמן הדין. ולכך מזהיר בגמרא, שלא יאמר אדם: כיוון שהיא שעת הדין, חס ושלום, לא יענה על שאלותיו בתפילת המנחה, לכך אמר: 'שהרי אליהו לא נענה' - רצונו לומר: לא בחר להראות כוחו יתברך וחסדיו אלא בעת המנחה, שהוא שעת הדין ונתקבלה תפילתו - כן הזהיר בתפילת המנחה מיד הוא נענה.
לקח טוב, עמ'457, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לרבות שמחת האב על שמחת האם על חכמת בנם.
'בן חכם ישמח אב' - לא מלבד שמשמח את אמו שטרחה עליו להוליכה אל בית הספר, אלא גם 'ישמח אב' שמזכה אותם בשניהם, כי האישה טרחה להוליכו, ואביו משלם שכר המלמד.
לקח טוב, עמ' 442, הוצאת אור המערב - הספריה הספרדית, ירושלים, תשע"ב (2012)