חכם חיים קורח


מקצת שבחו

חכם מארי חיים קורח נולד לאמו ולאביו חכם יוסף בשנת תקפ"ד (1823) בצנעא שבתימן.
הוא למד תורה מפי חכמי עירו חכם יוסף אלקאורה וחכם אברהם ערשי. לאחר נישואיו החל לעבוד כמלמד תינוקות של בית רבן, ובנוסף התפרנס מטוויית ציציות.
חכם מארי חיים קורח קבע את מקום לימודו בבית הכנסת 'בית אלשיך', לשם היו מגיעים המוני העם כדי ללמוד תורה מפיו. אף שלא הסכים לכהן כרב בכהונה רשמית, זכה ללמד ולחדש תורה לרבים.
חכם מארי חיים קורח היה ידוע בצדקותו הרבה, והיה זריז וזהיר במצוות צדקה, ביקור חולים, הכנסת כלה, והכנסת אורחים. לשם כך הוא קבע את מקום הכנסת האורחים של העיר בבית מדרשו. כך זיכה את האורחים בדברי תורה, ואף דאג לכל מחסורם.
חכם מארי חיים קורח השאיר אחריו תלמידים רבים בתוכם החכמים מארי יחיאל יצחק הלוי, ומארי אהרון הכהן.
חכם מארי חיים קורח נפטר ביום כ' אלול תרע"ד (1914) בעירו צנעא.
חכם מארי חיים קורח כתב חידושים רבים על התורה: 'החיים והשלום' - פירוש על התורה, שו"ת וקובץ פסקים, ספר קיצור הלכות לרמב"ם ועוד. את חידושיו הוציאו צאצאיו  לאחר פטירתו בספרים: 'ענף עץ אבות' - חידושים על התורה, 'נאווה תהילה - חידושים על תהילים, 'נרות זכריה' - דרשות, וקונטרס 'אורי וישעי'. 
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אפילו אחד במעשיו הטובים מכריע להשרות השכינה.
במדרש: 'ויקחו לי תרומה' - בשעה שאמר לו הקב"ה למשה על עסקי משכן, אמר לו ריבונו של עולם כלום יכולים הם ישראל לעשותו? אמר לו הקדוש ברוך הוא: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו שנאמר 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו.' עד כאן. ...
במה שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: שהעיקר הוא קדושת עם בני ישראל, שיקדשו את עצמם, ואז תהיה שכינה שרויה ביניהם, כמו שאמר: 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם' - בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, שהעיקר והמשכן שלו, יתברך, הם ישראל. וזהו: 'אפילו אחד מישראל יכול לעשותו' - דהיינו: בשביל אחד בצדקתו ובמעשיו הטובים, גורם להשרות שכינה בישראל, כמו שכתבו רבותינו זיכרונם לברכה: עשה מצווה אחת אשריו, שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, ויהיה היכל ה' המה, להמשיך הטובה והחיים בעולם.
נרות זכריה, עמ' י"ב, בהוצאת המשפחה, בני ברק, תש"ן (1990)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאין לתלות העוני בעצלות העני, שעשה לו דלי דלות.
'זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקרה אחד לכל'. - והרמז שאין ראוי לתת לעני פת קיבר והוא אוכל פת נקייה, אלא ייתן לו פת נקייה, ולא שייתן לו צוננת אפילו היא נקיה, אלא חמה ייתן לו, למלאות נפשו כי יתאוו, ויחשוב בליבו כי העושר והעוני ה' עשה גם שניהם.
ולכן כל אשר תמצא ידך לעשות צדקה - עשה, ולא תאמר 'כוחי ועוצם עשה לי את החיל הזה', ועצלות העני עשה לו דלי דלות, זהו הרמז: 'זה רע בכל אשר נעשה תחת השמש כי מקום אחד לכל'. - כלומר התולה דברים למקרה הוא רע.
דברי חיים- בתוך ענף עץ עבות, עמ' נ"ו, דפוס האמנים, ירושלים, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שנתן תורה לישראל נחלק הדיבור לכל שבט כפי כוחו.
'אנוכי ה' א-להיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים' - ויהיה הרמז שכשנתן הקב"ה תורה לישראל ואמר: אנוכי ה' - נחלק הדיבור לי"ב חלקים למספר שבטי ישראל, וה' נתן קולו לפני חילו כפי כוח השבט, - יש שבט שהוא יכול לקבל כוח גדול לפי קדושתו וחסידותו, ויש שלא היה לו כל כך קדושה לקבל כוח חזק כמראה הבזק, והיה ה' מדבר עמו כפי הכוח שהיה יכול לקבל. מעין מה שאמרו חז"ל בפירוש: 'קול ה' בכוח' - אלו אמר קול ה' בכוחו, לא היה העולם יכול לעמוד, אלא 'קול ה' בכוח' - בכוח של כל אחד ואחד מישראל, הקטנים לפי כוחם, והבחורים לפי כוחם, והזקנים לפי כוחם.
דברי חיים- בתוך ענף עץ אבות, עמ' נ, דפוס האמנים, ירושלים, תשנ"ד (1994)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לתוקעים בשופר באלול שלא לתקוע יום לפני ראש השנה.
'תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגנו. כי חוק לישראל הוא משפט לא-להי יעקב.' -
יש רמז לנוהגים לתקוע בכל חודש אלול: 'תקעו בחודש שופר' – דהיינו: שיתקעו כל חדש אלול, וצריך להפסיק בערב ראש השנה כדי להכיר בין תקיעות מהתורה, וזהו: 'בכסה ליום חגינו' - שצריך להתכסות מלתקוע יום אחד ליום חגינו, ולא אמר ביום חגינו, ונתן טעם: 'כי חוק לישראל הוא' - היינו: מנהג שנהגו לתקוע באלול, אבל 'משפט' - דהיינו תקיעות של ראש השנה הן מצד הדין.
החיים והשלום בתוך אורי וישעי עמ' י"ד, בני ברק, תשס"א (2001)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שעם ישראל הם כללות העמים לכותבם בספר חיים.
'למנצח לבני קורח מזמור, כל העמים תקעו כף'. - ירמוז ליום ראש השנה שתוקעים מאה קולות, והוא יום שכל העמים עוברים לפניו כבני מרון, ואלו התקיעות נעשים כדי לשבר הדין, ואלו כל העמים היו יודעים תרועה, היו צריכים כולם לעשות כן אותו היום, הואיל וכולם תלויים בדין.
ולא נצטוו כי אם ישראל, שהם כללות כל העולם וכל הימים כי בזכותם הם מתקיימים, המה התוקעים ומריעים כפי הדין ושמחים באותו יום, ככתוב בעזרה, על כי בטוחים שהקדוש ברוך הוא יכתבם בספר חיים וימחול להם עוונותיהם. וזהו אומרו: 'כל העמים' - שהם ישראל הכוללים ונידונים באותו היום עם כל העמים תקעו כ"ף קולות, שהם מאה.
החיים והשלום בתוך אורי וישעי, עמ' י"ח, בני ברק, תשס"א
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד גם בגלות כשלומדים באהבה ובאחווה, חברים מקשיבים.
'היושבת בגנים, חברים מקשיבים לקולך' - כתב רש"י וזה לשונו: הקב"ה אומר לכנסת ישראל: את הצפונה בגולה, רועה בגנים של אחרים, ויושבת בבתי כנסיות ובתי מדרשות, 'חברים מקשיבים לקולך' - מלאכי השרת, חבריך בני האלו-הים דוגמתך, ובאים לשמוע קולך בבתי כנסיות ובתי מדרשות עד כאן'. והוסיפה המסורה משלה: שאימתי מלאכי השרת באים להקשיב קול ישראל בבתי כנסיות ובבתי מדרשות? - כשהם לומדים באהבה ובאחווה כאיש אחד חברים.
נרות זכריה, עמ' י"ט, בהוצאת המשפחה, בני ברק, תש"ן (1990)