חכם פנחס הכהן


מקצת שבחו

חכם פנחס הכהן נולד לאמו ולאביו בג'רבה. הוא חתנו ותלמידו של חכם אברהם הכהן בעל ה'קנה אברהם', והוא שהעתיק את ספר 'שיר חדש' - אזהרות על פי מנין המצוות להרמב"ם, וכתב בו הגהות.  חכם שושן מאזוז כתב עליו בספרו 'אנשי השם', שהיה סופר ועד בית דין של הסבא דמשפטים החכם הזקן משה מאזוז.   
חכם פנחס הכהן חיבר שני ספרים: 'קודש הילולים' על תהילים הנדפס עם ספר 'קנה אברהם', וספר 'יד הכהן', על הש"ס, שולחן ערוך ורמב"ם, נדפס בספר 'שירי דוד' שחיבר 'דוד הכהן'.  
חכם פנחס הכהן נאסף לבית עולמו בחארה צגירה בג'רבה, עיר הולדתו, ביום ה', בסיון, ערב חג השבועות שנת תרפ"ח (1928). והותיר אחריו בן תלמיד חכם חסיד וקדוש חכם אליהו גנוש הכהן. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מברך המטפל בחולה בזמן המגיפה, שלא יוכלו להרע לו.
'אשרי משכיל אל דל, ביום רעה ימלטהו ה'. ה' ישמרהו ויחייהו, ואושר בארץ ואל תתנהו בנפש אויביו'. 'משכיל אל דל' - זה החולה הניגף בחולי המגפה בר-מינן, שהכל בורחים מאצלו, ואין מי שיספיק לו צרכיו, וזה האיש שהולך אצלו ומבקרו ומספיק לו צרכיו - אשריו, ולא תאמר שידבק בו החולי, חס ושלום, אלא 'ה' ישמרהו ויחייהו ואל תתנהו בנפש אויביו' - הם המחבלים הנמצאים בעולם, בזמן המגפה בר-מינן, שלא יוכלו להרע לו כיוון שהוא עוסק במצווה, ושומר מצווה לא ידע דבר רע. ורבים מיראי ה' עוסקים בדבר מצווה כזו להיטפל בזמן המגפה, לבקר את החולה ועושים לו צרכיו, ולא אירע להם נזק, וה' ישמור את עמו ישראל מכל דבר רע אמן סלה.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור מ"א, עמ' מג, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד 'ותשנא רשע' - שלא יוכיח בעונש הרשע ובמוסרי הגיהנם.
'יפיפית מבני אדם, הוצק חן בשפתותיך ... על דבר אמת וענוה צדק ... אהבת צדק ותשנא רשע'. במה שכתב הרב, הכתוב לחיים במזמור ל"ד, בשם 'ספר הברית': כדי שיקובל מוסרי ולא יקוצו בתוכחתי, אין דרכי כדרך רוב ספרי המוסר, אשר החימה יבואו עליהם, והוכיחו במכאובי גיהנם, אשר מטעם זה רחקו אנשים מן המוסר, לא אבו שמוע, ולא כן אנוכי עמדי, שאין בפי תוכחות חימה, רק פי ידבר תוכחת חיים עד אשר יגיע הטוב והעונג והשמחה, ושאנן מפחד רעה. עיין שם.
וזהו שאמר: 'יפיפית מבני אדם' - שנתייפית משאר בני אדם המוכיחים, והוא משום ש'הוצק חן בשפתותיך' - שתדבר בדברי החן והטוב על מי שעושה הצדקות. וזהו שאמר: 'על דבר אמת וענוה צדק'. - רוצה לומר: על מי שמדבר אמת ועושה ענוה ועושה צדק, יגיעהו כך וכך טוב, וכך וכך עונג ושמחה, ועל ידי זה יצליח במוסריו שהכל יקבלו דבריו, ולא יוכיח במוסרי גיהנם וכיוצא. וזהו שאמר: 'אהבת צדק ותשנא רשע' - רוצה לומר: שישנא שלא יוכיח בעונש הרשע.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור מ"ה, עמ' מה - מו, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' משבח המנהג ללמוד תהילים בשבת ומרמזם בסופי תיבות.
'ואתה קדוש יושב תהילות ישראל' - קדוש יושב תהילות: סופי תיבות - שבת, לרמוז שילמוד התהילים בשבת, וכן המנהג בכמה עיירות, והוא מנהג טוב מאד כמו שכתבו זיכרונם לברכה.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור כ"ב, עמ' כב, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' משבח המלמד תורה ברבים, שזוכה לא לשכוח תלמודו.
'ותורתך בתוך מעי, בשרתי צדק בקהל רב'. - במה שאמרו זיכרונם לברכה שהמלמד לאחרים אינו שוכח תלמודו, אדרבא מוסיף והולך בחכמה. וכן אמרו בתנא דבי אליהו: כל מי שמלמד תורה ברבים, לשם שמים, המקום מרחם עליו ונותן בו תורה וחכמה. וזהו שאמר: 'ותורתך בתוך מעי' - שלא שכחתי אותה, וזה על ידי ש'בשרתי צדק בקהל רב' - שלימדתי תורה ברבים. ...
או גם במה שאמרו בבבלי מסכת מכות דף י', על פסוק: 'מי אוהב בהמון - למי נאה ללמד בהמון - מי שכל תבואה שלו, ופירש רש"י: ללמד בהמון - לדרוש ברבים, מי שכל תבואה שלו, שבקי במקרא במשנה ובאגדות. וזהו שאמר: 'ותורתך בתוך מעי' - שאני בקי בכל תורתך, ולכן 'בשרתי צדק' - לדרוש ברבים בקהל רב. או גם במה שידוע: קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים, וזהו שאמר: 'לעשות רצונך א-להי חפצתי', ואחר כך: 'בשרתי צדק' - היא התשובה 'בקהל רב' - להוכיחם ויתקבלו דברי.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור מ', עמ' מב, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד כשישראל על אדמתם אין צריך להתפלל אלא במחשבה.
'לך דומיה תהילה, א-להים בציון, ולך ישולם נדר, שומע תפילה. ... פשעינו אתה תכפרם ... נשבעה בטוב ביתך. במה שכתב הרב 'וילקט יוסף' מערכת ו' אות ג': כשאנו שרויים על אדמתנו אז הקדוש ברוך הוא מאיר לנו, ומשפיע לנו ממידת בינה, וה' שוכן בציון, ואז אין שום מלאך מבדיל בנינו לבין אבינו שבשמים, והוא שומע תפילתנו ואין צריך להתעורר רק במחשבתנו כי הוא היודע מחשבות, והמרחם מבקש את הלב. עד כאן.
וזהו שאמר: 'לך דומיה תהילה, א-להים בציון' - רוצה לומר: כשה' שוכן בציון וישראל שרויים על אדמתם, אז 'לך דומיה' - שאין צריך להתפלל רק במחשבה, וה' שומע תפילה, 'ולך ישולם נדר' - שנדרנו במחשבה, ו'פשעינו אתה תכפרם' – שהמרחם מבקש את הלב, 'ונשבעה בטוב ביתך' - בטוב המושפע לנו ממידת הבינה הנקראת בית.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור ס"ה, עמ' נד, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שהולך בתום לבבו בקרב ביתו, יהיו הוא ובני ביתו ענווים.
'אשכילה בדרך תמים ... אתהלך בתום לבבי, בקרב ביתי, לא אשית לנגד עיני דבר בליעל.' -
במה שכתוב באבות דרבי נתן פרק ז': בזמן שאדם ענותן ובני ביתו ענוותנים, כשבא עני ועמד על פתח בעל הבית, ואמר להם אביכם: יש כאן, יאמרו לו: הן, בוא והכנס, ושולחן היה ערוך לפניו, נכנס ואכל ושתה. עד כאן.
וידוע שהעניו נקרא תמים. וזה שאמר: 'אשכילה בדרך תמים' - דהיינו בדרך ענוה 'אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי' - שאהיה עניו אני ובני ביתי, ועל ידי זה 'לא אשית לנגד עיני דבר בליעל' - רוצה לומר: לא אעלים עיני מן הצדקה, שהמעלים נקרא בליעל, כמו שכתבו זיכרונם לברכה: שעל ידי שאני ובני ביתי ענווים, כיון שבא העני פותחים לו, ויאכל ולא יעלימו עיניהם ממנו.
קודש הילולים על ספר תהילים, מזמור ק"א, עמ' סה - סו, נדפס מחדש ע"י מוסדות "לקח טוב", אשדוד, תשס"ג (2003).