חכם שאול מטלוב עבאדי


מקצת שבחו

חכם שאול מטלוב עבאדי נולד לאמו ולאביו אברהם עבאדי, בחודש אב שנת תרמ"ט (1889) בעיר חאלב שבסוריה. סבו, חכם מרדכי עבאדי, מגדולי חכמי חאלב. 
חכם שאול מטלוב עבאדי קנה תורה מפי רבו חכם עזרא שעיו. יחד עם חברו חכם יצחק דיין, למד את השפה העברית על בוריה, תולדות עם ישראל והעמים, מחשבת ישראל, והגות גדולי המחשבה הפילוסופית-דתית. 
בשנת תרע"ג (1913) חכם שאול מטלוב עבאדי עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים. 
בשנת תרע"ד (1914) נשא לאשה את אסתר, בתו של הנדיב הידוע נסים נחום, ושב לחאלב, שם ייסד וניהל את תלמוד התורה 'מגן דוד', שבו התנהלו כל הלימודים בשפה העברית. 
בשנת תרפ"א (1921) חכם שאול מטלוב עבאדי עבר לארצות הברית, וקבע את דירתו בברוקלין בקרב בני העדה היהודית-סורית. הוא עסק במסחר, הגיע למעמד כלכלי יציב, ופרנס את משפחתו בכבוד. 
בשנת תרפ"ה (1925), לצד עסקיו, עמד בראש 'תלמוד התורה' של הקהילה, מוסד בו למדו בני הקהילה, לאחר שובם מן הלימודים בבית הספר הציבורי האמריקאי. הוא לימד גם שיעורים תורניים ברמה גבוהה לקבוצה מצומצמת של תלמידים מבוגרים, שאף הם כמותו התפרנסו מיגיע כפיהם. 
חכם שאול מטלוב עבאדי ישב בבית הדין של העדה, אף שלא נשא בתפקיד רבני. עם זאת, הופנו אליו שאלות בהלכה, מכל קהילות הפזורה שך יהודי סוריה. זמן מה לפני מותו, נפגעה רגלו בתאונת דרכים. 
חכם שאול מטלוב עבאדי נפטר ביום כ"ג טבת תש"ל (1970) והובא למנוחות בירושלים. 
לפני פטירתו, הספיק להכין לדפוס את הכרך 'מגן בעדי' - שו"תים, חידושי תורה, דרשות ושירה.
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' אוסר העסקת גויים בשבת, אלא בשותפות, שבשלו טורח.
אודות בית החרושת, שהנכם ניגשים לפתוח בעיר קטנה שבמזרח הרחוק, אם מותר לפתחו בשבת קודש, ולהעביד פועליו ושכיריו על ידי מנהל שאינו בן ברית? יען, לפי דבריך, שאין שם חשש שם משום מראית עין, כי יהודים אינם שכיחים שם בעיר ההיא הנידחת. גם כן הסברת לי כי בלי מלאכת הפועלים בשבת, יהיה לכם הפסד רב, לפי שתהיו זקוקים להעבידם תחתיו ביום א' בשבוע, וכפי הנהוג שם צריך לשלם להם בעדו כפליים משאר ימי השבוע. ...
אין היתר בשום פנים לשכור מנהל העסק בסך קצוב לשבוע, לחודש ואפילו לשנה, לעבוד ולהעביד פועלים גויים בימים הקדושים. התקנה היחידה היא לשתף המנהל במסחר שם, ולתת לו חלק בריווח, הן רב או מועט. ואז נוכל לתלות מלאכת שבת קודש שהיא רק למענו ולהנאתו.
ובלשון חכמינו זיכרונם לברכה: 'בשלו הוא טורח'. והשותפות עמו צריכה להיות מאושרת כחוק הערכאות, וידועה לבתי הבנק, שאתם תתעסקו עמם שם.
'מגן בעדי', סימן ה', פתיחת בית חרושת בשבת קודשהמשותפים בה ישראל וגוי. ע' 41. דפוס בלשן, ברוקלין, ניו יורק. תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר משאת נפש כל יהודי, בארץ הצבי נמר ירבץ עם גדי.
השוכן בציון שלחונן עפרה ערגתי מעודי, ולנוכח דבירה השומם, פניתי בהתפללי ובסגדי, יכונן מקדשה משאת נפש כל יהודי. ולאורו ילכו גם שכניה הארמי והגלעדי. בשלום ישבו נחלתה ארץ הראובני והגדי. ובארץ הצבי נמר ירבץ עם גדי.
'מגן בעדי'- שו"ת, חידושי תורה, דרשות ושירה. הקדמת המחבר, ע' 5. דפוס בלשן, ברוקלין, ניו יורק. תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מתיר לשנות לקיים צוואת המת, שיתגלחו בניו לאחר שבעה ימים.
היה מעשה בזקן אחד, משלומי אמוני ישראל, ולפני מותו ציווה לבניו, שגם הם החרדים לדבר ה', לבל יגדלו פרע שלושים יום. והסכימו רבני העדה, ואני הצעיר מכולם, לקיים את צוואתו ולגלח ככלות שבעת ימי האבלות. והנני רושם למזכרת, מקורות ההלכה לפרטיה ...
על כל זה נראה לעניות דעתי שמותר לו לצוות שקרוביו האבלים יגלחו אחר ז' לפטירתו, לפי שגידול הזקן בזמן הזה הוא עול כבד וקשה מנשוא. ובפרט לאלו הרגילים לגלח כמעט בכל יום. ואין ספק, שלגבי אסטניסטים אלו, שבוע אחד עתה - הוא שקול כנגד חודש תמים שמלפנים.
וגזירת ל' בגלוח נעשית כעת קשה יותר מכפיית המיטה, שבטל מנהגה מטעם קלוש. ועל אחת כמה וכמה שקשה יותר מעטיפת הראש שנתחייבה לפנים, ז' ימים, ובטל מנהגה אחר-כך ברוב המדינות כמו שכתב הרמ"א עפ"י הטעם מפני שמביא לידי שחוק גדול מהעכו"ם ועבדים ושפחות שבינינו.
'מגן בעדי', סימן כ"ח. צוואת הנפטרים שלא לנהוג עליהם גזירת שלושים. עמ' 133- 139 דפוס בלשן, ברוקלין, ניו יורק. תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' משורר על הוראה כקיום ייעודו ועם תלמידיו ימתיק סודו.
לפדיון שבויים קטנים, שוויתי ה' לנגדי. להרביץ תורה במוסדם נדרתי - וקיימתי ייעודי. לשפת התורה הקדושה המירו לשונם האשדודי. למרות המוקשים ומפריעים, שארבו להכשילי והילכדי. הנהלה והוראה השקעתי מיטב שנותיי ולשדי. גמולי העליון - תלמידים המשכחים קושי שעבודי.
הרמב"ם, מנוחתו כבוד, אורי רועי ופודי. פודני מסכלות ומשתתף ביגוני, בצלעי וברקודי. תמיד מערוגות בשמיו אריתי מורי ונרדי. ולא בטחתי בהוראתי עד שהצגתיו לעדי. וכשבקשתיו ולא מצאתיו במשפט - התעורר חשדי. זכיתי להרבות תלמידיו ועמם אמתיק סודי.
'מגן בעדי'- שו"ת, חידושי תורה, דרשות ושירה. הקדמת המחבר, ע' 4. דפוס בלשן, ברוקלין, ניו יורק. תש"ל (1970)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' משבח הוריו, מוריו וחבריו במה שראה ברכה בלימודו.
בארם צובא מולדתי ראיתי ברכה בלימודי. בצדקת הוריי שהקדישוני לגבוה מיום הולדתי. עליהם השלום, אמצוני וזרזוני בדופקי ובשוקדי על דלתי בית המדרש. ובמרומים שהדי, שהרבה לילות היתה רצפת בית המדרש לערשי ומרבדי. והעירוני מתנומתי האלפסי והאשרי, ברצלוני וגירונדי. ...
זכר צדיק לברכה, רבי המובהק ונגידי, הגאון עזרא שעיו שאבוקתו הבעירה לפידי. מברכתו העמדתי תלמידים והוא משגבי ומסעדי. ובעיון, הטביע עליי חותמו מאז היווסדי. חותם אמת שחיפשתיו ואהבתיו בכל מאודי. פלפול עקום צורם אזני וחותך ורידי.
הגאון יצחק דיין המנוח, אלופי וידידי. בחיבה טיפח כישרונותיי ושמרם מפחי ומצודי. ביחוד החכימני בדקדוק השפה המקשטתו כעדי. ובמליצת המשוררים הנשגבים: משושו היחידי, והשכילני ב'חובת הלבבות' של בחיי החסידי. ב'כוזרי', ב'מורה' ומפרשיו שם-טוב ואפודי.
'מגן בעדי'- שו"ת, חידושי תורה, דרשות ושירה. הקדמת המחבר, ע' 3. דפוס בלשן, ברוקלין, ניו יורק. תש"ל (1970)