חכם חיים רחמים יוסף פרנקו


מקצת שבחו

חכם חיים רחמים יוסף פרנקו, המכונה החרי"ף, נולד לאמו ולאביו בשנת תקצ"ה (1835) ברודוס שביוון.
בשנת תרכ"ח (1868) עלה ארצה עם אשתו אסתר מזל-טוב, שני בניו בן-ציון ומאיר, ובתו היחידה קלרה, והתיישב בירושלים. מיד עם בואו נתקבל כחבר בית דין בבית דינו של חכם הראשון לציון יעקב שאול אלישר.
בשנת תרל"ג (1873) נשלח כשליח דרבנן מטעם הכולל הספרדי בירושלים לטורקיה ולאוסטריה. בביקורו בווינה נתקבל לראיון אצל קיסר אוסטריה, פרנץ יוזף הראשון. בשנת תרל"ו (1876) חכם חיים רחמים יוסף פרנקו יצא שוב כשליח דרבנן מטעם כוללות חברון לאלג'יר, טוניס ולוב.
בשנת תרל"ח (1878) חכם חיים רחמים יוסף פרנקו התמנה לרבה של העדה הספרדית בחברון. הוא היה מחלוצי היציאה מחומות הרובע היהודי בחברון, ועודד יהודים אחרים ללכת בעקבותיו.
בשנת תרנ"ג (1893) חכם חיים רחמים יוסף פרנקו הקים בחברון את בית החולים 'חסד לאברהם' על שם חכם אברהם אזולאי, שנודע היום כ'בית הדסה'.
חכם חיים רחמים יוסף פרנקו נלקח לבית עולמו ביום כ"ט תשרי תרס"ב (1901) ונטמן בבית העלמין העתיק בחברון. עם הגעת הידיעה על מותו לירושלים, הוכרז ביטול המלאכה, ויהודים ומוסלמים באו להשתתף בלוויה.
חכם חיים רחמים יוסף פרנקו כתב חיבורים רבים, ביניהם: ספרי השו"ת - שערי רחמים' ו'אות רחמים'. הספר 'ויצבור יוסף' - אספת דינים ושאלות על הש"ס, וספרי דרושים בשם "מידת הרחמים" ו"יוסף חי" שנשארו בכתב יד. כמו כן חידושי תורה רבים שלו פורסמו בביטאונים 'תורה מציון' ו'המאסף'.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מספיד הוריו, צדיקים במיתתם, עושי חסד לאלפים ויתר צדקתם.
צדיקים במיתתם, ינוחו על משכבותם, ככל תגמולם עליי גדולה חיבתם, עלי היו כולנה שיבתם וקימתם. על ברכי התורה הושיבוני, ומשדי נופת צופה הניקוני, וילמדוני דעת ודרך תבונות הודיעוני, נחת שולחנם מלא דשן על מי מנוחות, ויהיו לי שעשועים ושובע שמחות. אם אמרתי אספרה תרומת מידתם, עושי חסד לאלפים ויתר צדקתם, מחול ירבו וככוכבים במסילות, אנא ה' נפשם בעדן גן תנום, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, בצל שדי יתלוננו בסתר אוהלו, מחיל אל חיל ילכו דרך אולם השער.
שערי רחמים- שו"ת. מבוא השערים. נדפס בדפוס ר' יצחק גאשצינני ושותפיו המו"ל מכ"ע שערי ציון. ירושלים, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר על הבית בהיבנותו, נכון יהיה כאשר היה באמנה.
שער הצאן עמך וצאן מרעיתך, הר הבית והחל מעון קודשך, אשר זה כמה מאות שנים שעירים ירקדו שמה באו גויים בנחלתך, קומה פתחהו ויבוא גוי צדיק עדת סגולתך. עד מתי ה' תשכון באהלך, אישה זונה וחללה, שפחה כי תירש גבירתה מה שאין כפה יכולה, בעל הבית בחוץ מציץ מן החרכים דורש אין לה. ואם עונינו ענו בנו, למענך עשה ולא למענינו, קומה ה' בעזך ופקדת נווך, ציון היא בית חיינו, ראה ה' והביטה כי לא נשאר בלתי אם גוויתנו. שלח נא ביד תשלח המלאך הגואל, משיח לישראל, ארגוונא ילבש ורביד הזהב על צווארו, בזרועו יקבץ טלאים כרועה עדרו, והבית בהיבנותו נכון יהיה כאשר היתה באמנה, כוהנים בעבודתם ולווים בדוכנם היושבים ראשונה. שמה זבחת זבחי צדק סדר המערכה, בזמירות נריע לו והיתה לה' המלוכה, כעת יאמר שישי ושמחי בת ציון גילה אחר גילה, שבחי ירושלים את ה' כי בנה ה' ה' ציון ושערייך תהילה.
שערי רחמים- שו"ת. מבוא השערים. נדפס בדפוס ר' יצחק גאשצינני ושותפיו המו"ל מכ"ע שערי ציון. ירושלים, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' משבח לערי אפריקה, נדיבי עם א-לוהי אברהם, שגמלוהו טובות.
שער עמי לי סגולה, זאת חובתי ואעשנה לתת את השבי יקר וגדולה. לאלה בני שם נדיבי עם א-לוהי אברהם העם בחר לנחלה. השוכנים בפאת מערב החיצון בעיר הגדולה לא-לוהים תוניס המעטירה נאוה תהילה. כפריה ובנותיה וכל המתייחס אליה יסוד המעלה. וכל ערי אפריקה, הארץ הטובה: עיר ואם בישראל - והראן, יגן עליה א-לוהים, ועיר ואם בישראל - אלג'יר, יגן עליה אלוהים, ועיר ואם בישראל - קוצימטינא, יגן עליה א-לוהים. כפרים ועיירות גדולות תבענה שפתי תהילה, הנאהבים והנעימים. מה תשתוחחי נפשי ומה תהמי על כל הטובות אשר גמלוני, ארוחתם ארוחת תמיד ובצל כנפיהם הסתירוני, בענות חן כמו נגיד הקריבוני, ובנאות דשא הרביצוני.
שערי רחמים- שו"ת. מבוא השערים. נדפס בדפוס ר' יצחק גאשצינני ושותפיו המו"ל מכ"ע שערי ציון. ירושלים, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' אוסר בנין וסתירה בשבת ע"י גוי שגר בביתו.
על דבר האומן נוכרי, שהביא מעיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, לצייר ביתו במיני ציורים וכיורים. ופסק עמו בקבלנות בסך מה על כל המלאכה הצריכה בביתו עבור פעולתו. ויען המלאכה מרובה, הוכרח האומן להביא אשתו ובניו, פה עיר הקודש חברון, תבנה ותכונן, ונתן לו אחד מהבתים שלו, אשר ברחוב ההוא, לדור בה עם אשתו ובני ביתו עד כלות מלאכתו. ועתה לשאול הגיע מה שורת הדין: נותן להוליך הגוי לביתו, איזה לוחות כגון חלונות ודלתי פתחים וארגזים לעבוד עבודתו, שמה בשבתות ויום טוב, כיוון שהגוי מדעת עצמו עובד, ויש אומרים: שאפילו כך אסור.
והוא הדין גם כאן לאיסור בנין וסתירה בשבת, וכן לאיסור מלאכת הבניין על ידי גוי המחובר, שאף אם אינו מחובר לקרקע ממש, אלא לדבר המחובר לקרקע כמחובר נחשב, ואסור.
שערי רחמים- שו"ת. חלק אורח חיים, סימן ט"ו. נדפס בדפוס ר' יצחק גאשצינני ושותפיו המו"ל מכ"ע שערי ציון. ירושלים, תרמ"א (1881)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מספר מעשיו בעודו נער כציפור בודד על גג היה שוקד.
שער עלי קרח, זאת אשיב תשובה ניצחת מקצה בחוברת: מכיר אני את מקימי חדל אישים ושפל אנשים, כאסקופה החיצונה שהכל דשים. לרש אין כל, אין חכמה ואין תבונה, לא ידעתי דבר תורה, היכן היא ואיזה מקום בינה, מה מיני יהלוך להוציא כלי למעשהו, דבריו לעו והיו כלא היו, ידברו איש את רעהו , ישיחו בי יושבי שער, האנשים האלה שלמים.
אמנם אליכם אישים אקרא, רבנים נכבדים, וקולי אל גאוני ארץ, שרי גדודים. ואתם גם אתם, אנשים אשר כגילי אחת שאלתי מאתכם: חנוני, חנוני, אתם רעי ולנגד עיני חסדכם. 'אל תדכאו עני בשער', בקהל אמוני, אומר אני מעשי למלך שוכן מעוני
בעוד נער הייתי חסדו עליי גבר. בין יושבי בית המדרש שם חלקי בה' אהלל דבר, כציפור בודד על גג שקדתי לדעת את יעף דבר. יום יום על ברכי החכמים גודלתי כחשיכה כאורה, לא מעדו אשורי מלשקוד על דלתותם ועם פועלי און לא אירחתי לחברה, כי אם בתורת ה' שגיתי לעובדה ולשומרה תמיד כל הימים.
שערי רחמים- שו"ת. מבוא השערים. נדפס בדפוס ר' יצחק גאשצינני ושותפיו המו"ל מכ"ע שערי ציון. ירושלים, תרמ"א (1881)