חכם רחמים בוכריס


מקצת שבחו

חכם רחמים בוכריס נולד לאימו זעימה (נעימה) ולאביו משה ביום ז' אדר תרע"א (1911) בג'רבא. 
חכם רחמים בוכריס נקרא בשם סבו שהיה הרב הראשי לג'רבא. אביו של חכם רחמים היה עוסק במסחר והביא את בנו ללמוד אצל החכמים וביניהם: חכם שלום הכהן, חכם משה הכהן וחכם חויתא הכהן. 
בשנת תש"ה (1945) עלה עם אשתו מז'ינה וביתו לארץ ישראל והתיישב במושב תלמים. לאחר תקופה קצרה התאלמן מאשתו הראשונה ונשא לאשה את ריחנה, שהייתה אלמנה עם ילדים. ממושב תלמים עבר להתגורר בכפר יבנה ואחר כך התיישבו בבני ברק מקום משכנם הקבוע.
לפרנסתו היה עוסק במלאכות שונות. בתחילה מכירת תבלינים, לאחר מכן בחינוך בנות ישראל ורוב השנים במעבדות של אוניברסיטת בר אילן. על אף השעות שהיה עובד היו מעיינותיו מכוונות ללימוד התורה וכשהיה גומר את העבודה במעבדה, היה הולך לספריית האוניברסיטה ויושב שם לעסוק בתורה. 
חכם רחמים בוכריס היה רגיש לזולת וכשהיה שומע על חולה היה מוסר את נפשו עליו בתפילה ובביקור ובכל מה שיכול היה לעזור. את ברכת המזון ברך תמיד בקול רם לזכות את אשתו שלא הייתה יודעת לקרוא, אך הייתה יד ימינו ואהבתה לתורה הייתה גדולה כשלו.
בשנותיו האחרונות כבה מאור עיניו ועל עובדה זו היה מצטער כיוון שלא היה יכול לעסוק בתורה. היה מבכה ואומר 'בשביל מה אני חי'? ואשתו מנחמתו ואומרת 'בשבילי אתה חי'. חכם רחמים בוכריס נפטר ביום כ"ז שבט תשס"ה (2005), זקן ושבע ימים בהיותו בן 94.
משנת תשל"ח (1978) החלה לצאת לאור סדרת ספריו 'לב רחב'. בסדרה למעלה מעשרים ספרים, על התורה, על מסכת אבות, על מסכתות הש"ס, על תהילים, על המגילות , וישנם עוד כמה ספרים בכתב יד. 
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לנהוג העניים כבני ביתו, ולהדריכם בדרך ארץ.
'יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך' -
כל מי שמבקש הרווחה ועצה טובה, בגוף ובממון, ובכל מיני עצות, שתיכף ייכנס אליך וימצא אותך בבית. וישפוך שיחו לפניך על דאגתו, וישאל את פיך, ואתה את דעתו תניח במה שאתה יכול.
ותן לעניים בשמחה, כאילו אתה נותן לבניך, ותשתדל שירגישו כמו בבית שלהם, וייהנו מן האוכל המוכן, ושיהיו המזונות מצויים ברווח, ולא בצרות עין. מכל מקום יש ללמדם דרך ארץ, כמו בני ביתך, ולהדריכם בדרך אמצעי, ולא יהיו כזוללי בשר, אלא תן לו מנה בדיוק כמו אחד מבני הבית, ולא משיורי האוכל. ואדרבה עם בני ביתך תנהג איתם כעניים, ולא בתפנוקים.
לב רחב – אבות. פרק א' משנה ה', עמ' י"א. הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד איך יהגה יומם ולילה, שמתנהג על פיה, וידאג לתיקון מידותיו.
'כי אם בתורת ה' חפצו, ובתורתו יהגה יומם ולילה'. - ביום עבודה, במסחר, במשאו ומתנו בין אנשים - הכל הולך על פי משפטי התורה ... וזה שיש לו הרצון ללמוד - מספיק לו זכות, ואף על פי שעדיין לא הספיק ללמוד. והעיקר שהכל יהיה בהצנע, ואינו משמיע קולו בשוק. וכן בתיקון המידות שלו - שהם תורתו של האדם, ידאג יומם ולילה לתיקונם.
לב רחב – תהילים. פרק א' פסוק ב', עמ' ב', הוצאת מוסדות אורה ושמחה, ירושלים, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד אהבת אדם לאדם: אהבה טבעית, שאינה תלויה ועומדת.
אהבת אדם לאדם, צריכה להיות אהבה טבעית, 'ואהבת רעך כמוך', ולא אהבה סיבתית. כלומר לאהוב את האדם - היות והוא אדם. או מפני שהוא חכם, או מעלה נפשית אחרת. אבל לא בגלל שהוא צריך לעזרתו, או לקבל טובת הנאה ממנו, ומקדים לו אהבה בכדי שהלה יתרכך, ויתן לו חפצו ורצונו. שאהבה כזאת נקראת אהבה התלויה בדבר, ואינה אהבה יציבה, אלא תלויה ועומדת.
לב רחב – אבות. פרק ה' משנה י"ז, עמ' קמ"ח. הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהעולם לא יתקיים על צדיקים זקנים, בלא זרע צדיק.
'ויתהלך חנוך את הא-לוהים' - מעניין לדעת כי כל צדקתם של אלה, לא עזרה לבנים ולבנות אשר ילדו, להקים זרע צדיק ונמחו במי המבול. וברור כי העולם לא יתקיים על צדיקים זקנים, שלא יכולים להמשיך בקיום המין אחרי המבול ולכן נתבקשו לעולמם. ועל כל פנים זכו שמתו לפני המבול, ונמנו שנותיהם שמתו בדרך כל הארץ, ומלאו שנותיהם. ורק נח - נשאר חי בגלל בניו, שיבנו את העולם.
לב רחב – בראשית, פרק ה' פסוק כ"ד, עמ' כ', הוצאת המחבר, בני ברק, תשל"ח
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שקורא 'כל ישראל' לפני מסכת אבות לעורר נשמתו.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא שנאמר: 'ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. נצר מטעי מעשה ידי להתפאר' - נשמתם של ישראל חלק א-לוה ממעל, ואי אפשר שידח ממנו נידח. ואף על פי שחטא - ישראל הוא, אלא שנידון על מעשיו ואז יכנס לגן עדן.
ולכן נוהגים לומר המשנה הזאת לפני לימוד מסכת אבות, בכדי לעורר האדם את נשמתו היקרה, ותקבל ותושפע מדברי המוסר הנאמרים פה, ותדע שעל ידי זה הוא זוכה לחיי העולם הבא.
לב רחב – אבות. עמ' א'. הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' אוסר לאדם להחמיר סתם בגלל שהוא מסופק, אלא יברר וישאל.
'עשה לך רב והסתלק מן הספק' - אסור לדיין לפסוק את הדין, עד שישאל מפי רב אחר שמקבל דעתו עליו כרבו, ובזה יסתלק מן הספק. שבלי התייעצות, תמיד הספק מקונן בליבו שמא טעיתי. ...
ואסור לו לאדם להחמיר סתם בגלל שהוא מסופק, אלא עליו לברר ולשאול את פי החכם, ומבין שניהם יתברר העניין על מכונו. וכך היה דרכם של החכמים, שבכל פעם בבא להם שאלה באיסור והיתר, או עניין משפטי בדיני ממונות, היו מאספים את רבני המקום ומתייעצים איתם.
לב רחב – אבות. פרק א' משנה ט"ז, עמ' כ"ה. הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ב (1992)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד הסיבה שהאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
'כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם' - בכל דבר שאומרים בשם אומרו, על ידי כן יגדל שמו, ותעשה על ידו איזו תשועה לישראל, וכל שעה ושעה צריכים ישראל לאיזו גאולה.
לב רחב – אבות. פרק ו' משנה ו', עמ' קפ"א. הוצאת המחבר, ירושלים, תשנ"ב (1992)