חכם אברהם חי בן אמוזג


מקצת שבחו

 חכם אברהם חי בן אמוזג נולד לאמו ולאביו חכם מרדכי בשנת תר"ך (1860) בטבריה. 
הוא התייתם מאמו כבן אחד עשרה חודשים. אביו, חכם מרדכי נישא בשנית לג'מילה בת חכם יוסף דוד אבולעפיה, שגידלה אותו כבנה. 
חכם אברהם חי בן אמוזג שימש בקודש כששליח דרבנן של 'כוללות טבריה' ונסע לערי צרפת וטורקיה ולאחר מכן כשליח דרבנן של קהילת ישיבת 'בית אל' שבירושלים, ונסע למרוקו. 
חכם אברהם חי נמנה על  חכמי טבריה ומופיע עימהם על הסכמות שונות שהיו באותה התקופה. 
חכם אברהם חי נפטר ביום כ"ד כסלו תרצ"א (1931) בירושלים, ונטמן בעירו טבריה.
חכם אברהם חי כתב כמה חיבורים אך מחמת חסרון הכסף הנחוץ להדפסה, רק שניים מהם יצאו לאור עולם: ספר 'קנה אברהם' - מחידושיו על התורה, וספר 'אברהם בכל' – על קורות משפחתו וכמה מתשובותיו בהלכה.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל נשמות הדור מעוברים בכל צדיק וצדיק.
'אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה' - הצדיק נתפס בערבות משום שכל נשמות הדור מעוברים בכל צדיק וצדיק. וידוע כי משה רבנו, עליו השלום, מעוברים בו כל נשמות הצדיקים.
מעתה זהו שאמר: 'אלה פקודי המשכן אשר פוקד על פי משה' - מה הטעם שמתמשכן הצדיק? - כמו שמשה רבנו, כל נשמות הצדיקים מעוברים בו, כן הצדיק כל נשמות הדור מעוברים בו.
קנה אברהם, חידושי תורה דף ל"ג עמ' א', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהמכבד את הזקנים זוכה לחיים ולהדר פנים בזקנתו.
'מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן' - יובן בהקדים את הידוע שאין בני האדם אוהבים את הזקן.
ואם האדם מכבד את הזקן, מאריך ימים ומכבדים אותו. וזהו שאמר: 'מפני שיבה תקום' - רוצה לומר: אם אתה מכבד את הזקן אז 'והדרת' - רוצה לומר: שיזכה שיהיה זקן יכבדו אותו.
קנה אברהם, חידושי תורה דף ל"ז עמוד א', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שהנותן לרבים - צדקתו מועילה זכותה לעולם.
שאלו לשלמה המלך, עליו השלום, עד היכן כוחה של צדקה? אמר להם: צאו וראו מה אמר אבא: 'פיזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד' - ולמה אמר אביונים ולא אמר אביון?
אלא שאם ייתן האדם צדקה - יתננה לרבים, לכך נקט 'אביונים' לשון רבים. ובזה יובן מה ששאלו לשלמה עד היכן כוחה של צדקה? כוונתם שהיא צדקה קיימת ומועילה זכותה לעולם.
קנה אברהם, חידושי מדרש עמ' ס"ה עמ' ב', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מביא שלוש דרכים בלומד: מהרהר בקול, מדבר לפני מלך וסופר.
'רחש ליבי דבר טוב אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר' - מי שהוא מהרהר בתורה 'דבר טוב' - מלשון דיבור הקול, בזה נשאר אצלו הטוב ואין טוב אלא תורה, זה דרך אחת.
והדרך השנייה הוא 'אומר אני מעשי למלך' - שיוציא מפיו, וידוע שהמדבר לפני המלך הוא נזהר להוציא האותיות כהווייתן. והסוג השלישי 'לשוני עט סופר מהיר' - רמז בזה שיכתוב בספר.
קנה אברהם, חידושי נ"ך דף נ"ה עמ' א'-ב', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד קבלתם שדיין הבא מארץ ישראל, קוטנו עבה מדייני המערב.
לזאת, ילכו הנערה והבחור לעיר הגדולה מראקש, ושם נמצאים דיינים שיוכלו לדון להם בדבר זה והלכו בעצה הזאת, ונתן להם שר העיר רשות מה טוב. אחר כך, הלכה הריבה אצל שר העיר עם איזה מקרוביה, וטענה כיוון שהיא ענייה והרה, אינה יכולה ללכת לעיר אחרת.
ואם מצד שטוענים שפה אין דיינים סמוכים הרי נמצא פה הכולל של עיר הקודש ירושלים, תבנה ותכונן, וקבלה אצלנו (העיר תורדנאת), שכל כולל שיבוא מארץ ישראל, בקי וידוע ו'קוטנו עבה' מדייני המערב של ארצנו. אז שלח השר אצל גדולי הקהל ואמר להם שאין צריך ללכת במקומות אחרים כיוון שיש לכם כולל של ארץ הקודש וילכו שם לדון בפניו.
אז הגידו לי שרי הקהל את הדבר הזה, ואמרתי לאחד ממשרתיו שאם יחפוץ השר שאדון הדין הזה, לא אקבל לדין בפניו, כי אם לדין במקומי ומה שישים ה' בפי אותו אדבר.
אברהם בכל, דפוס פ' עניו, מאה שערים, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז לאדם העולה לארץ, שצריך לנקות עצמו מכל העבירות.
'וכיפר עליו הכהן, באיל האשם לפני ה' על חטאתו אשר חטא, ונסלח לו מחטאתו אשר חטא'. -
וסמוך לו הפסוק: 'וכי תבואו אל הארץ' - יובן על פי מה שכתוב: שהאדם העולה מחוץ לארץ לארץ ישראל צריך לנקות עצמו מכל העבירות. והתלמיד חכם, על ידי שמדריכו ומורהו דרכי התשובה, מתקן המעוות ונמחלין לו כל עוונותיו.
וזה שאמר: 'וכיפר עליו הכהן' - רמז לתלמיד חכם שנקרא כהן, לפני ה' - במדריכו דרכי ה'. ועל ידי זה 'ונסלח לו מחטאתו'. וכיוון ששב בתשובה, אזי סמך לו: 'וכי תבואו אל הארץ' - רמז לו שיוכל שמעתה יוכל לעלות לארץ ישראל.
קנה אברהם, חידושי תורה דף ל"ו עמ' ב', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שישראל חיים וקיימים, שלא משתנת אמונתם.
'יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה' עמו' - כי כמה אומות חלפו עברו מבריאת העולם ונשתנית אמונתם. אמנם עם בני ישראל, הגם שעברו עליהן צרות רבות ורעות, לא נשתנית אמונתן, כמו שכתוב 'כי חלק ה' עמו' - לזה עדיין חיים וקיימים באמונתם עד היום הזה.
קנה אברהם, חידושי תורה דף מ"ד עמוד א', דפוס הלוי צוקרמן, ירושלים, תרפ"ג (1923)