חכם רפאל משה בולה


מקצת שבחו

חכם רפאל משה בולה נולד לאמו ולאביו חכם יוסף בולה בסלוניקי שביוון העות'מאנית. 
בצעירותו, הוא שימש בקודש באנקונה שבאיטליה, משם עלה לארץ הקודש ושם מושבו בירושלים.
בשנת תקי"ב (1752), חכם רפאל משה בולה יצא כשד"ר קהילות ירושלים לטורקיה. עם חזרתו לירושלים השתקע בישיבת 'נווה שלום'. לימים, כנראה בשנת תקט"ז (1757), התמנה לראש הישיבה 
בשנת תקל"ב (1772) חכם רפאל משה בולה התמנה כראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נשא לאשה את זינבול, בתו של חכם שמואל קמחי. בנו הוא החכם שלמה בולה - ה'לחם שלמה'. בתו נישאה בנישואים שניים לחכם רב יום טוב אלגאזי, מדייני בית דינו, ויורשו בתפקיד הראשון לציון.
חכם רפאל משה בולה נפטר ביום כ"ז אדר תקל"ג (1773) ונקבר בהר הזיתים.
חכם רפאל משה בולה חיבר את הספר 'חיי עולם' - דרושים ואת 'גט מקושר' - הלכות גירושין לפרטיהן.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד הגם שעוברים על התורה, הרי הם חברים בכל המצוות.
כמה גדולה מעלת השלום, שאפילו אם חס ושלום יעבור על כל התורה, ואפילו אם יעבדו עבודה זרה, אין השטן יכול ליגע בהם, והם יושבים לבטח. ...
מפני שכשהם באחדות בלב אחד ונפש אחת, והרי הם חברים בכל המצוות, שכל אחד יש לו חלק במצוות שעושה חברו, שהרי הם גוף אחד ונפש אחת ונחשב כאילו חלק אחד מהגוף שלו קיים אותם, ואותן המצוות שעושים הצדיקים מגינות עליו שהרי הוא כאילו עשאן הוא בעצמו.
ולפי זה אכן נודע מה שדייק הכתוב: בסדר 'בחוקותי', שאמר: שכדי שיהיה להם עונש על מה שעוברים על התורה, צריך שימאסו באחרים העושים, ושישנאו את החכמים, כמו שאמר לעיל, לפי שאם אינם שונאים אותם, והם באחדות בלב אחד, הרי הם 'חברים' בכל המצוות שעושים, שכיוון שהם באחדות - הרי הם כגוף אחד, והרי הוא כאילו חלק אחד מהגוף שלהם, קיים אותן המצוות ואותן המצוות מגינות על כל אחד מהם. ...
אלא שמכל מקום, דבר פשוט, שכל זה אינו אלא לפי שעה, שבוודאי כל אחד ואחד, יש לו חיוב לעשות כל המצוות הוא בעצמו, ואם לא קיימם גם הוא עצמו, אף על פי שכל ישראל חברים הם, והם גוף אחד, וכל אחד יש לו חלק במצוות חברו אם יהיה שלום ביניהם, מכל מקום, זה אינו אלא להגן עליו לפי שעה. אבל הוא ענוש ייענש בעולם הבא, על מה שלא קיימם הוא בעצמו, שכל אחד ואחד מצווה לקיימם הוא בעצמו.
חיי עולם, למעלת השלום, דף פ"ח עמ' א'-דף פ"ט עמ' א', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד מעלת השלום, שנהגו העולם לפתוח ולסיים בשלום.
וכבר נתפרסם מעלת השלום בכל העולם, ואפילו בין אומות העולם, שכשיש שלום אין שטן ואין פגע רע. ומטעם זה נראה שנהגו שתחילת דבר איש אל רעהו, מתפלל עליו ואומר: 'שלום עליך'. וגם בהיפרדם איש מעל אחיו עושה כן, ונכנס בשלום ויוצא בשלום.
חיי עולם, למעלת השלום, דף פ"ז עמ' ב', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לדיינים לעשות האמת והצדק, ולהניח בצד משפט התורה.
'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה' - אפשר לפרש לעניות דעתי, על פי הקדמתנו שכתבנו בסדר הנהגת הדיינים: שתחילה הוא האמת, שכשידע הדיין האמת על ידי אומדנות מוכיחות, צריך הדיין לחתוך הדין על פי האמת שנתאמת אצלו, אף על פי שהוא חוץ מן הדין, אלא שכשלא ידע הדיין על ידי אומדנו האמת, אז עושה משפט הכתוב בתורה.
ובזה פירש הרב מורנו הרב רבי יצחק ג'אמיל, זיכרונו לברכה, בספר 'חיים וחסד' בסדר יתרו מאמר הכתוב בישעיה: 'כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה' - שהכוונה לרמוז מה שכתבנו: שפעמים כשהדיין ידע והכיר האמת מפי מגידי אמת, ודעתו סומכת עליו וכיוצא, צריך הדיין לשמור המשפט ולהניחו לצד אחר, שלא להורות ולעשות משפט הכתוב בתורה, אלא לעשות מה שדעתו סומכת לצד אחר, שאין לדיין אלא מה שעיניו רואות ולמראה עיניו ישפוט.
וזהו מה שכתוב: 'שמרו משפט ועשו צדקה' - כלומר שאם למראה עיניו של דיין באיזה דין שיבוא לפניו, לבבו יבין, שאם יעשה משפט הכתוב בתורה, יהיה הפך האמת והצדק, לפי שידע באומד דעתו מה שהוא אמת וצדק, אז צריך לשמור המשפט ולהניחו לצד אחר ולעשות האמת והצדק.
וזהו מה שכתוב: 'שמרו משפט' - שהמשפט הכתוב בתורה, תשמרו אותו, ותניחו אותו לצד אחר, ועשו צדקה, כלומר מה שהוא האמת והצדק. אלו דבריו, זיכרונו לברכה.
חיי עולם, הנהגת הדיינים, דף צ"ד עמ' א', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד רמז השיבה אל הארץ בשביל השכינה שהיא בגלות עמנו.
חזרתי על המקרא ואמרתי: 'א-להים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם' - שכבר ידוע מה שאמרו בזוהר סדר בחוקותי על פסוק: 'ונתתי משכני בתוככם' - שכיוון שהשכינה עמנו בגלות, בוודאי שהקדוש ברוך הוא יגאל אותנו בשביל השכינה.
וזהו מה שרמזתי ואמרתי: 'א-להים עמכם' - שהשכינה היא בגלות עמכם, וכיוון שכן בוודאי ש'והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם' - שיעשה בשביל השכינה, ויגאל אותנו וישיב בנים לגבולם, כן יהי רצון, בעגלא ובזמן קריב ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
חיי עולם, מעלת הצדיקים, דף ע"ד עמ' ב', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שהמניח בן אחריו עוסק בתורה ובמצוות כאילו לא מת.
כל מי שזכה להניח בן אחריו עוסק בתורה ובמצוות, כאילו לא מת. ומה זרעו בחיים, אף הוא בחיים.
וכך גם מצאנו באברהם אבינו, עליו השלום, שנאמר: 'כי ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ... למען הביא ה' על אברהם את אשר דיבר עליו'.
ודקדקו רבותינו זיכרונם לברכה שם: שעל 'בית אברהם' לא נאמר, אלא על 'אברהם' - למדנו שכל המעמיד בן צדיק כאילו לא מת, יעיין שם.
חיי עולם, מעלת הצדיקים, דף ע"ב עמ' א', הוצאת מקור חיים, ירושלים, תשל"ח (1978)