חכם ישמעאל הכהן


מקצת שבחו

חכם ישמעאל הכהן נולד לאמו ולאביו אברהם יצחק בעיר מודינה שבאיטליה בשנת תפ"ד (1724). 
הוא היה ידוע כדרשן ששילב דברי אגדה רבים בדבריו. בדרשותיו נכחו המוני עם נשים, גברים וילדים. 
לחכם ישמעאל הכהן לא היו לו ילדים. הוא ראה בחיבוריו כילדיו ולכן כינה חלק מחיבוריו בשם 'זרע אמת'.
חכם ישמעאל הכהן נפטר ביום י' סיוון תקע"א (1811), ונקבר בעיר מודינה.
חיבוריו שנדפסו: 'שפת אמת' - שו"ת ודרושים, 'שבח פסח' - פירוש להגדה, ודברים שכתב לכבוד חנוכת בית כנסת בעיר מודינה. חיבורים אחרים שלו: אגרות, מכתבים ושירים, נמצאים עדיין בכתב יד.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מפרש שלא יישא אישה לשם גדולה, ויהיו לו בנים בעלי הוראה.
'כי תבנה בית חדש, ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו.' -
שתביט לעשות גדר לגאוותך, שלא לישא אשה לשם גדולה, 'ולא תשים דמים בביתך' - כלומר שלא תישא לשם ממון, ויהיה לשון 'דמים' רומז לזה, והטעם לזה משום: 'כי יפול הנופל ממנו' - כלומר מתוכו עצמו, קת הגרזן לקחוה מתוך היער, שלא יעלה בידו והיא לא תצלח. ...
'יגיע כפיך כי תאכל, אשריך וטוב לך. אשתך כגפן פוריה בירכתי ביתך, בניך כשתלי זיתים סביב לשולחנך' - רמז להתרחק מלישא לשם גדולה: 'יגיע כפיך כי תאכל' - כלומר שלא תישא לשם ממון, וגם 'אשתך כגפן פוריה' - כלומר שתהא אשה כשרה והגונה, 'ענבי הגפן בענבי הגפן'.
שזה יגרום ש'בניך כשתילי זיתים' - שהנושא אשה כשרה יהיו לו בנים בעלי הוראה ... שסוף שיוצאים ממנו בנים שמושיעים את ישראל, כעמרם שנשא לשם שמים, ויצאו ממנו מים טהורים, היוצאים מן מקדש כמשה ואהרון שהושיעו את ישראל.
שפת אמת, סימן ק"ג, דרוש שני לפרשת כי תצא, דף קי"ט עמ' א', דפוס משה ישועה, ליוורנו, תקנ"ז (1797)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה הנהגתו לחלוץ מנעלים של בגד בנשיאת כפיים.
מיום שעמדתי על דעתי, נהגתי והנהגתי בבית הכנסת שלי לחלוץ מנעלים של בגד בבית הכנסת בשעת נשיאות כפיים, ממה שאמרנו בפרק ז' במסכת סוטה דף מ', שהיא אחת מהתקנות שהתקין רבן יוחנן בן זכאי: שיחלצו הכוהנים מנעליהם בשעת נשיאות כפיים. ... וכעת פקפק חד צורבא מרבנן על זה, באומרו שבשאר בתי כנסיות אינם נוהגים כן, והעירני לשנות פרק זה. ...
וכעת האיר ה' את עיני, ומצאתי להרב 'פנים מאירות' בחלק ב' סימן כ"ח, שאחר שהאריך להוכיח שגם במנעלים של לבדים יש איסור נעילת סנדל בתשעה באב וביום הכיפורים. ... הרי מבואר בדבריו, שאפילו אם אין במנעלים אלה משום נעילת הסנדל בתשעה באב וביום הכיפורים, מכל מקום צריך לחלוץ בעת נשיאת כפיים. ...
לעניין מה שהפריז הרב, על המידה, לאסור ללכת בהם בתשעה באב וביום הכיפורים אין שומעים לו, שלהרבה פוסקים אין זה תלוי בדברי בד, אלא בעור דווקא קרוי נעילת הסנדל - ותו לו. וכבר נהגו העם בסנדל כזה על פי גדולים, ולא חשו לדברי ה'בית חדש', שמצריך לילך יחף. ... מכל מקום, לעניין מנעלים אלו, בעת נשיאות כפיים ודאי שומעים לו, שאמר כהלכה.
זרע אמת, חלק א', סימן י"ד, דף כ"ט, עמ' א'-ב', הוצאת אברהם יצחק קאשטילו, ליוורנו, תקמ"ו (1786).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד טעות הקטנים במלמדים, על שכופים אותם.
יטעו הקטנים וישגו הנערים בחושבם שאביהם ומוריהם עושים להם רעה גדולה, לכופם תחת משא העמל ויגיעה ולימוד התורה, בהיותם אוהבים הבטלנות כתינוק הבורח מן הספר וכפרא למוד מדבר, כמו שכתוב: 'ועיר פרא אדם יולד'. אבל בסוף מוסיפים אהבה במלמדם להועיל, ומדריכם בדרך ילכו.
שפת אמת, סימן ס"ב, דרוש ראשון לפרשת קדושים, דף ע"א עמ' ב', דפוס משה ישועה, ליוורנו, תקנ"ז (1797)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מורה, שאין לחשוש מאיבה בגילוח בחוה"מ, שידעו האמת.
מעיקר הדין, איני יכול לצייר מה איבה שייך בזה, שיתראו הסוחרים יהודים ביריד לפני הפחות, מגודלי זקן, ובפרט שהוא מנהג השווה לכל נפש, שבזה מרגישים הגויים שאינם עושים כן לפחות מכבודם, אלא משום נימוסים שלהם. ...
שיש לתלות גידול זקנם לסיבה אחרת, ולא לביזוי השרים, וגם אנו עדים, שלא יתוו הפחות והשרים שאינם מגלחים זקנם להבזות בעליהם בעיניהם אלא למנהג ונימוס ... שידעו האמת באופן שאין בזה העדר כבוד להם, ולא יחשבו לעולם שכוונת היהודים לביזיון שלהם.
זרע אמת, חלק א', סימן ס"ט, דף ע"ז, עמ' א', הוצאת אברהם יצחק קאשטילו, ליוורנו, תקמ"ו (1786).
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מתיר לעשות מעיל ומפה לספר תורה מבגד אישה.
על מה ששאל כבודך, אם מותר לעשות מבגד אישה מעיל ומפה לספר תורה, אומר בקיצור, שהן אמת, שלכאורה נראה לאסור, כמה שכתב בסימן קמ"ז סעיף א' בהגה: 'אין לעשות מפות לספר תורה מדברים ישנים, שנעשו בהם דבר אחר לצורך הדיוט', ובסימן קנ"ג בשולחן ערוך סעיף כ"א, שאין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה, וכמו שאמר כבודך בשאלתך.
אבל כבר ראית מה שכתב המגן אברהם בסימן קמ"ז סעיף קטן ה', שאם שינה צורתם מותר, אלא שאתה בספק אם חשוב שינוי מה שחותכים הבגד לקרעים.
אכן, לעניות דעתי אין כאן מקום ספק, שהרי יש כאן שינוי השם – שמלכתחילה נקרא מלבוש, ועכשיו נקרא מעיל או מפה, וגם שינוי מעשה – שכשהיה מלבוש היה בצורה אחת, ועכשיו נחתך קרעים-קרעים ואחר כך נעשה בצורה אחרת, והווי שינוי שאינו חוזר לברייתו.
זרע אמת, חלק ג', סימן י"ז, דף כז עמ' ב', דפוס חנניה אלחנן חי כהן, רגיו, חסרה שנת הוצאה
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מתיר להשתמש במטחנת קפה בלא טבילתה במקום הפסד.
התרתי בלא טבילה הריחיים של קאו"י במקום הפסד מרובה, שאמרו שאם יטבלו אותם כמעט ילכו לאיבוד, והיה טעמי מכוח ספק ספיקא. ...
באלה ריחיים של קאו"י, שאין הריחיים מתוקנים בלא העץ, אינם ראויים לשום תשמיש בלא העץ. אם כן הוא תלוי בפלוגתא אם צריך טבילה או לא, ואם כן הווי להצטרף לספק ספקא של פלוגתא ולהתיר בלא טבילה במקום הפסד ובפרט שיש מי שאומר שאין טבילת כלים אלא מדרבנן.
זרע אמת, חלק ב', יורה דעה, סימן ל"ז, דף ל' עמ' ב', דפוס יעקוב נוניס ויס ורפאל מילדולה, ליוורנו, תקפ"ג (1823)