חכם יעקב דוויק הכהן


מקצת שבחו

חכם יעקב דוויק הכהן נולד לאמו קמר ולאביו חכם שאול בשנת תקפ"ח (1838) בחאלב שבסוריה. 
הוא למד תורה מפי אביו חכם שאול ומפי חכם מרדכי עבאדי. אף אמו היתה יודעת תנ"ך ותלמוד.
בשנת תרי"ט (1859) חכם יעקב דוויק הכהן נשא לאשה את גרז בת חכם משה סוויד. 
בתחילה התפרנס מלימוד גמרא לבני העשירים, ולאחר מכן שימש בקודש כרב הקהילה בעיירה קיליז שליד חאלב (כיום בטורקיה). עם פטירתו של החכם באשי של יהודי חאלב נתבקש למלא תפקיד זה, ובו שימש שנים רבות. לעת זקנותו התפטר ביוזמתו ממשרת החכם באשי לטובת חכם חזקיה שבתי והוא נתמנה להיות ראש אבות בתי הדין עד סוף ימיו.
חכם יעקב דוויק הכהן היה דרשן דגול ובעל השפעה גדולה על שומעיו. אף שהוא עצמו מעיד שלא אהב לדרוש ברבים, נענה להפצרות הקהל, ודרש בקביעות בקהילתו. חלק גדול מספריו מבוססים על דרשותיו אלו. 
בשנת תרל"ז (1877) חכם יעקב דוויק הכהן ביקר בארץ ישראל כדי להשתטח על קברי הצדיקים הטמונים בה. בביקורו נפגש עם הראשון לציון חכם אברהם אשכנזי וביקש ממנו הסכמה לאחד מספריו. 
בתחילת ספרו 'דרך אמונה' חכם יעקב דוויק הכהן מספר על תלאות חייו, על פטירת שלוש נשותיו, שניים מבניו ובתו, על הקושי בחיי העוני, ומאמציו להדפסת ספריו. 
חכם יעקב דוויק הכהן נפטר ביום ב' בסיון שנת תרע"ט (1929) ונקבר בעירו ארם צובא.
חכם יעקב דוויק הכהן חיבר כמה ספרים, חלק מהם נותרו בכתב יד, ושניים מהם יצאו לאור עולם: 'דרך אמונה' דברי מוסר בסדר הא' ב'. ספר 'שארית יעקב' דרשות לד' שבתות השנה ובסופו קונטרס 'משכנות יעקב' ובו דרושים שלו למנוחת רבו הרב מרדכי עבאדי ועוד כמה דרושים מבניו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד להוכיח לאדם כאילו היה חכם, ובן גדולים וזרע קודש.
'אל תוכח לץ פן ישנאך' - לכאורה אינו מובן, ואדם רואה פשט הדברים ותמה - התורה אמרה: 'הוכח תוכיח', ובא שלמה המלך, עליו השלום, ואמר: 'אל תוכח לץ'?! אם כן, למי יוכיח?! - לחכם?!
ופרשו המפרשים: 'אל תוכח לץ' - רוצה לומר: אל תוכיחנו בלשון בזיון - שהוא לץ ובזוי פן ישנאך. אלא בדרך כבוד שאתה חכם ובן גדולים זרע קודש, ואינו נאה לך לעשות המעשים הללו, שמא יחשדו בך שאתה חוטא חס ושלום, ואז יאהבך ויקבל תוכחת מאהבה.
דרך אמונה, עמ' ל"ב-ל"ג, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לקיים מצוות אביו במותו לזכות הרבים בממונו.
וכשם שחייב לכבדם בחייהם כך חייב לכבדם במותם, כגון אם ציווה אביו לתת ממונו במתנה לאחרים או לעשות נחת רוח ללמוד לעילוי נשמתו, חייבים ליתן כן כאשר ציוום, ולא לעכב כלל.
שאם לא עשו את דברו אשר דיבר, שתיים רעות עושים: הראשונה - פגעו בכבוד אביהם. השנייה - גזלו הרבים והקולר תלוי בצווארם ועתידים ליתן את הדין. ועוד מצווים לקיים דברי המת, והעושה בהפך נהפך עליו הגלגל, ובזקנותו יעשו בניו לו, כאשר עשה לאביו כן יעשה לו.
דרך אמונה, עמ' קי"ד, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מוצא רמז לבניית המקדש ב'ואהבת לרעך'
ואהבת לרעך כמוך אני ה' - עוד רמז ראשי תיבות פסוק זה עולה בגימטרייה: 'יבנה'. וסופי תיבות 'ואהבת לרעך כמוך אני' - גימטרייה 'המקדש' עם הכולל.
והכוונה, על ידי שיש אהבה, יבנה בית המקדש, ויהיה יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ברוך הוא, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.
שארית יעקב, עמ' קכ"א, הוצאת אהבת שלום, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד להקל בכבוד העשירים, שלא להרבות הוצאות המלבושים.
עניין מלבושי הנשים אשר כל יגיעת האדם יומו ולילו, לא ינוח רק למלאת תאוות אשתו ובנותיו. ההוצאות והמלבושים חדשים גם ישנים, מינים ממינים שונים.
וראוי לגדולי הדור לתקן עניין המלבושים ולגדור גדר. ומצינו בש"ס שחייבו העשירים להקל בכבודם, שלא לבייש את מי שאין לו.
דרך אמונה, עמ' רל"ד, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לתת צדקה לעני, אף אם גופו שלם, שדעתו חסרה.
ויש מבני האדם הנותנים צדקה, שאינם נותנים אלא למי שהוא שבור או עיוור או גרב או ילפת או מי שהוא סגי נהור. אבל אם רואים עני, אף על פי שהוא בערום ובחוסר כל ועל הארץ ישן ובגדיו קרועים, אם הוא שלם בגופו יאמרו: זה עשי"ר נקרא - ראשי תיבות: עיניים, שיניים, ידיים, רגליים, ואסור ליתן לו צדקה, כדי שלא ילמד שלא לעשות מלאכה, ויטיל עצמו על הציבור וגם ילמדו אחרים ממנו.
גם בזה לא בחר ה', שהם לא ידעו בינה שאף על פי שגופו שלם, דעתו חסר. ואינו מקובל על הבריות כדי לעשות להם מלאכה.
דרך אמונה, עמ' קס"א, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שהשומע דרשת החכם מתכפרים לו עוונותיו כמצוות המילה.
כשיושב החכם ודורש - הקב"ה מכפר כל הקהילה הקדושה השומעים, קודם שישמעו הדרש. כמו השומע מילה - שמכפר למוהל ולסנדק ולכל השומעים, כן הדרש מכפר, ובפרט ביום שבת כלה.
כמה צריך אדם לרדוף בכל עוז ואהבה לשמוע, ובפרט אם הוא מן הקרואים לדרש. שיקרה היא מפנינים, שכמה אדם טורח בתעניות וסיגופים, יש עברות שצריך שמונים וארבע תעניות, ויש חמישים ותשע, ויש מאתיים שלושים ושלוש, ויש שבע מאות, כמבואר בדברי האר"י זצ"ל.
וזה האיש הרודף לשמוע הדרש, מתכפרים עוונותיו מבלי שום תענית, ואפילו הלומדים והתלמידים חכמים צריכים לבוא ולשמוע הדרש, שמרוויחים רווח גדול שנמחלים עוונותיהם. ואל יאמר: 'אני תלמיד חכם ויודע כל הדרש' - כי אין מדרש בלא חידוש.
דרך אמונה, עמ' ל"ד, הוצאת מכון הכתב, ירושלים תשמ"ח (1988)