חכם שאול ישועה אביטבול


מקצת שבחו

חכם שאול ישועה אביטבול, נולד לאמו ולאביו חכם יצחק בשנת תצ"ט (1739) בצפרו שבמרוקו. 
בצעירותו למד מפי אביו, חכם יצחק אביטבול שנמנה על חכמי העיר, ומפי חכם אהרון אזכרי שסמך אותו לדיינות.  כשבגר למד בפאס בישיבתו של חכם אליהו הצרפתי. חכם אליהו הצרפתי היה מזדמן הרבה לצפרו. חכם שאול ישועה אביטבול ראה בו מורו המובהק וכינה אותו – משי"ח: מורי שיחיה.
חכם שאול ישועה אביטבול עסק תקופת מה כשוחט של הקהילה, והיה גם מוהל מומחה. בפנקסו רשם למעלה מאלף חמש מאות ילדים אותם הכניס בבריתו של אברהם אבינו.
בשנת תקכ"ג (1763) חכם שאול ישועה אביטבול התמנה לרבנות, ועמד בראש ישיבה בבית הכנסת אתאזי. מתלמידיו ידועים לנו חכם אברהם אציני, חכם שלמה אביטבול וחכם יהודה אלבאז. שלושתם הוסמכו על ידו לרבנות ושני הראשונים ישבו עמו בדין.  
חכם שאול ישועה אביטבול היה מושך בעט סופר, ולשונו היתה שנונה וחדה. הוא כתב חידושים שחידש בפרשנות תורה, מאמרי חז"ל תלמוד והלכה, והעתיק בכתב ידו ספרים רבים של חכמי מרוקו בדורות שקדמו לו. ספרייתו היתה רחבה ועשירה, והיה משאיל ספריו ביד נדיבה ללימוד ועיון.
חכם שאול ישועה אביטבול נשא לאישה את ג'מילה ונולדו להם  שלושה ילדים ובת - חכם רפאל, חכם יוסף, חכם אברהם ורבקה אחותם.  לאחר שאשתו נפטרה, נשא אישה שניה ונולד להם בן - שלמה.
חכם שאול ישועה אביטבול נאסף לבית עולמו ביום כ"ה באלול שנת תקס"ט (1809).
חכם שאול ישועה אביטבול חיבר ספרי שאלות ותשובות: 'אבני שיש', ו'אבני קודש'.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' פוסק לשלם שכר השכיר, שבטל מעבודתו בגזרת מלך.
באשר דבר מלך שלטון, והוא גזר על היהודים הפריזים היושבים בערי הפרזות ובאהלי קדר ובאהלי פלישתים, שיבואו לעיר תחנותם, ולא יוסיפו ללכת להסתחר עוד באותן מקומות.
ובכן עלתה לפני אנקת נאקת השוכרים עם שכיריהם, שהשוכרים טוענים לבטל השכירות מכאן ואילך, בטענה שלא השכירו אותם אלא על דעת שיעשו מלאכתם חוצה, ועכשיו שנגזר עליהם שלא לצאת והם יושבים ובטלים גם הם גם שכיריהם, תתבטל השכירות מכאן ואילך. והשכירים השיבו אנו מזומנים לעבוד עבודתכם, ואם נמנעה עבודתכם, מזלכם גרם.
ואחר המשא ומתן בדין זה פסקתי ביניהם, שהדין עם השכירים ולא יכולים השוכרים לחזור לבטל השכירות, שהפסד של בעל הבית היא זאת, והשכירות קיימת עד זמן שקבעו. ... אמת שבבואם לפירעון בזמן שהשכירים יושבים ובטלים לגמרי, יש לנו לומר שלא יטלו כל שכרם אלא כפועל בטל.
שו"ת אבני שיש, חלק ב', סימן קי"ח, עמ' שד"מ-שמ"ה, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע"א (2011).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שכל משפחות ישראל בני איש אחד, ומצווים על האחדות.
כולנו בני איש אחד נחנו, משפחה ומשפחה כל משפחות ישראל, ומצווים על האחדות, ומוזהרים על פירוד לבבות רחמנא ליצלן, שהוא הגורם לכל הקורות אותנו.
שו"ת אבני שיש, חלק ב', סימן ח, עמ' י"ח-י"ט, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע"א (2011).
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד בשבח ישיבת ארץ ישראל ששקולה ככל המצוות.
במקום מצוה 'שומר מצוה לא ידע דבר רע', ושלוחי מצוה אינן ניזוקין. כפי שאמרו לגבי בדיקת חמץ מרבנן: שכל זמן שהוא עוסק במצווה, לא חלי ולא מרגיש מסכנת עקרב המצויים בגלים, יעויין שם.
וכל שכן במצות ישיבת ארץ ישראל שהיא מצוה מן התורה, וכמו שמנאה הרמב"ן במניין המצות מהכתוב: 'וירשתם אותה וישבתם בה', אפילו בזמן הזה.
ואמרנו בכתובות: המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, והקבור בארץ ישראל כקבור תחת המזבח, ומתיה חיים ויציצו מעיר כעשב הארץ ולא כן מתי חוץ לארץ. וכמה דברים טובים נאמרו בה, עד שאמרו ששקולה היא ככל המצות.
שו"ת אבני שיש, חלק א', סימן לב, עמ' קס"ד, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע"א (2011).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' פוסק בגרושה שילדה, ורוצה להינשא אינה צריכה המתנה כלל.
נדרשתי לחוות דעתי על מה שאירע בדבדו, יגן עליה א-לוהים, בגרושה שילדה ואינה רוצה להניק הולד, והשליכתו לאביו ליטפל בו ולשכור לו מינקת, יען רוצה היא בתקנת עצמה, שכבר מצאה בעל שישאנה להצילה מרוב עוני, ולא תהיה למקוצעות בכבלי העיגון. שהבעל שנתקשרה עמו לא ימתין כ"ד חודש מיום לידתה, וכאשר באה לינשא עמד מי שמנעה עד מלאת כ"ד חודש.
ובכן אומר ודאי שלא כדין מנעה המונע, שודאי היא מותרת לינשא מן הדין ,ומוסכם הוא מהראשונים ומהאחרונים. ... וכתב מרן בשולחן ערוך: יש ויש, הוא להעיר לב הלומדים להבין העניין על אמיתתו בספרו הגדול. ומלבד זה אם יש מקומות הנוהגים על פי דעת 'היש אומרים' שיש להם על מה שיסמוכו. כלל העולה שמותרת האישה לינשא ואין צריך המתנה כלל.
שו"ת אבני שיש, חלק א', סימן י"ב, עמ' צ"ז – צ"ח, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע"א (2011).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' פוסק להכשיר השטרות העשויים בסתם ערכאות של גויים.
הרמב"ם אינו מצריך שיעידו עליהם, שלא קבלו שוחד, אלא שלא יהיו מפורסמים בקבלת שוחד, עד כאן לשונו, יעויין שם. הרי שפשט דברי הרמב"ם ומרן, שהעתיק לשונו וכתבו: שאינם ידועים בקבלת שוחד, היינו שאינם מפורסמים בקבלת שוחד. אבל סתמו של דבר להכשיר, שסתם ערכאות לא מקבלים שוחד. ... ועתה המדייק בלשון הרמב"ם, יורה שכך פשט לשונו שאינו פוסל אלא ערכאות שמפורסמים בקבלת שוחד, וכל שאינם מפורסמים, מכשירין השטרות העשויים על ידם. ומכאן לכל העולם אנו אומרים שסתם ערכאות לא מקבלים שוחד.
שו"ת אבני שיש, חלק ב', סימן י"ב, עמ' ל"א, הוצ' אורות יהדות המגרב, לוד, תשע"א (2011).