חכם אברהם כהן דה הירירה


מקצת שבחו

חכם אברהם כהן דה הירירה נולד לאימו ולאביו דוד בשנת שכ"ב (1562) בפירנצה, איטליה.
הוא נולד למשפחת אנוסים מקורדובה, בשם אלונסו נונס דה-אררה. משפחתו עברה להתגורר בוונציה, ושבה אל יהדותה בגלוי. הוא רכש השכלה כללית ופילוסופית רחבה, ונדד לצורכי עסקיו ברחבי אירופה. בשנת שנ"ב (1592) הוא הגיע לעיר רגוזה (כיום קרואטיה), שם פגש את החכם המקובל ישראל סרוק, ממנו למד קבלת האר"י.
בשנת שנ"ו (1596) שהה בעיר קדיס בספרד, במסגרת עסקיו של דודו, חואן דה-מרצ'נה, סוחר סולטאן מרוקו. הצבא האנגלי, שפשט על העיר לקח בשבי בני ערובה, בתוכם חכם אברהם כהן דה הירירה. הוא שהה במאסר במצודת לונדון חמש שנים, עד שנפדה ע"י סולטאן מרוקו, שהעניק לו נתינות כבוד של סולטנות מרוקו.
בשנת שס"א (1601) חזר לאיטליה, והמשיך בעסקיו. בשנת ש"פ (1620) עבר לאמסטרדם, שם שימש בתפקידים ציבוריים בקהילה הספרדית-פורטוגזית.
חכם אברהם כהן דה הירירה נפטר באמסטרדם ביום ט"ז בשבט שצ"ה (1635).
אחר פטירתו, ספריו 'בית א-לוהים' ו'שער השמיים', העוסקים בקבלה ובפילוסופיה, שנכתבו במקור בספרדית, יצאו לאור בשפה העברית בידי תלמידו החכם יצחק אבוהב דה פונסקה, באמסטרדם בשנת תט"ו (1655).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד דעת סודות הא-לוהות נמסרו למשה, והוא לבאים אחריו
המאור הגדול, המאיר אל עבר פני המזרח, השכל בני מהימנותא, המדריכם ומבהילם בדרך האמת, אל המחוז המאושר דעת סודות הא-לוהות, נמסרו למשה הרועה הנאמן, אדון כל הנביאים, מפי הדבר. והוא לבאים אחריו הזקנים והנביאים, והם לאנשי כנסת הגדולה, אשר מהם קיבל המאור הרבי שמעון בר יוחאי, עליו השלום, בביאור הרעיא מהימנא, אשר בחיבורו על פסוק 'קדש לי כל בכור' אמר מאמר אעריכנו פה, למען יהיה שער התחלתנו בו הולך ואור, ולמען יהיה לנו לראש פינה ולאבן שתיה לביאורינו זה.
בית א-לוהים, שער הראשון, פרק ראשון, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף ב' ע"א
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבלי הכנת המידות והחכמה, לא ישיג הספקות אשר ימציא
כי החשמל הוא חיה של אש חריף ודק כי בשפה ברורה ובלשון אחרת ידבר במהירות וקלות. כי בזמן שידבר האד מאמר או דיבור אחד, ויאמר הוא אלף אלפים ורובי רבבות, בלי שיעמוד וימנע מארש שפתיו רגע. ותנועתו בקלות ומהירות, אשר כהרף עין יעבור ויגיע למקומות לא יכילם המספר, ויתראה באופנים שונים, לא באו בחשבון. וכפי קלותו ושינוי תנועתו תהיה מהירות דבורו וצחות לשונו, באופן כי יתנועע וישתנה, ידבר, יבריק ויזהיר, באופן אשר יבהיל ויפחיד ויחשיך ראות המראה הא-לוהי והשכלי אל הנשמות הדיבריות והאנושיות העולות אל הסולם והמדרגה הנבואית או אל גבול העולם הרוחני המאושר ובלתי גופי.
כי לא בלי ריבוי הכנת הקניינים הטובים, והמידות והחכמה, ולא פעמים רבים כי אם מעטים, יוכלו להשיג מושכלי העולם הרוחני, ועל עוצם וריבוי השאלות, אשר ישאל, והספקות אשר כרגע ימציא, והקשותו בחקירות תשובותיהם, וחקרו ודרשו במהירות ופרטות וקלות יבהיל ויבעיר השכל האנושי, באופן אשר לא ישיג או בטורח גדול ובהכנה רבה המושכלים העליונים, וזה בשביל שלא יינתן הקודש אל הכלבים, ולא יושלכו הפנינים אל החווירים, הרצון אל ההוללים, והרשעים השגה והידיעה הא-לוהית. ...
ותבין גם כן עניין ארבעה נכנסים לפרדס: כי אחד מת, ואחד נפגע, ואחד קיצץ, והרביעי שהוא רבי עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. וראיתי אני בליבי כי מילת בשלום יעלה כמניין חשמל כי הנה בו להיותו שער העולם השכלי, הביאה והיציאה בשלום, וגם הידיעה העליונה המאושרת או חס ושלום, הקצוץ והשגיאה, הפגיעה, הנזק והדחיה, והן אמת בהניחנו מושכל עליון ורוחני.
בית א-לוהים, שער שני, פרק ראשון, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף י' ע"א.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד המוכנים לקבל ולהשפיע לזולתם הם ככתר בראש מלך
לפי בחינת הנשמות השכליות אשר בתוכם, מצב יחשב כסא מעלתו, ירים ויגביה התחתונים אל המעלה הרמה אשר עליו ועל יתר הנמצאים זולתו, יתפשט משלה ומשטרה, והקשור בו יקשרם, וענווה יאחדם, והוא הכתר הרצון הודאות רבות ומעלה, כי בצד מה יש לו התייחסות, מה עם המוכתר ימשיך ממנו, אורו וכוחו, סיבת כל שלמות, ופועל לא ישפיע, כי אם אל המתהפכים אליו, אשר באמצעותם, נאותים וראויים יתייחדו עימו, והם ככתר הממלכה בראש המלך, בו יתפרסם גדולתו ונדיבות ליבו לעבדיו כיד המלך, ובהכנתם למעלה, מוכנים וראויים בסיבת הדמיון אשר להם עימו, לקבל, ולהחזיק ולהשפיע לזולתם השפע הא-לוהי, ואף כי הוא רצוני השפע, יראה חזק ואמץ, נאדר הכוח בנושאים המוכנים.
בית א-לוהים, שער שני, פרק חמישי, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף י"ג ע"א
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד במתיקות ישביע כל חשק הנשמות ותשוקת כל הבריות
ערבות הוא הרקיע השביעי ואחרון הרקיעים והמערכת האחרונה ... ומילת ערבות יוכיח הערבות והמתיקות מגורת 'כי קולך ערב' כי משם ימשך ויבוא הטוב והערב והמתוק, אשר בערבות הגדול ישלים. ובמתיקות, לא פחות, ישביע אל כל חשק הנשמות ותשוקת כל הבריות. וכמו כל הצדק והמשפט, הצדקה והחיים, השלום והברכה, ואלו באחרונה נקובים המה התכליות והמבטים סיבות האושר, אשר בו תאשרנה נפשות בני אדם, אשר באמצעותם, והזכות אשר יקנו בעולם הזה, ישיגוהו בעולם העליון בתורת 'אליו' כאל תכלית, אשר ממנו מוצאם, הוא התחלתם וראשיתם, ויתעדנו בו ממה שהוא להם צפון וגנוז שמה, וישיגוהו בשכר פעולתם, מה שלפני היה להם במתנת חינם, ועל צד החן, ויתענגו ממנו בלי בושת וחרפה, ביתר שאת וביתר עוז, מלבד כי גופיהם גם הם יעלום מעלה מעלה, אל המדרגה עליונה, בסגולת הטל העליון 'טל אורות' להשקותם, ולהחיות העצמות היבשות לעתיד. ויחד גוף ונפש יתענגו על רוב שלום, מהעידון והאושר הנצחי, אשר השיגו זכויותיהם. וברקיע הזה יש גם מלאכים, ממדרגת התחתונים, שהם האופנים כי עם היות פעולתם בעולם העשייה והגשמי, מעולם המלאכים יחשבו גם הם.
בית א-לוהים, שער שני, פרק תשיעי, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף כ"א ע"ב
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד להלביש החכמה העברית בשלל חכמת המצרית
אם בעניין הפנים כנפי החיות מצאנו מעט מזער לדבר בהם בדברי רבותינו זיכרונם לברכה, הנה שמץ דבר נשמע בעניין האופנים וכוונתם, ואשר שכן הוא הנה נחלש חושים, לשלול שלל חכמת המצרית, ונסיר את שמלת צביה מעליה, באשר עשינו בחקירות ובעניינים אחרים, ונלביש את האמונה העברית, אשר הפשיטוה ערומה, כי גזולה היא בידם, לפי יכולתנו ודעתנו.
בית א-לוהים, שער שלישי, פרק רביעי, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף כ"ז ע"ב
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד לעולם הבא, כשם שאני נכתב אני נקרא
וסוף דבר שערות נוקביה של זעיר אנפין הם אדומים כשנים, כי היא כמו שנאמר במקום זולתי דין, אך דין רפה, ובטבעה נוחה לרצות ונוחה לכעוס, כי אין לה מעצמה כלום, ולכן מוכנת לדבר ותמורתו, ופעם יורדת ופעם עולה, כי היא הלבנה בסוד הקטרוג, אשר בו ירדה פלאים, עד שובה לאיתנה, 'והיה אור הלבנה כאור החמה' כי לא כהעולם הזה העולם הבא, בעולם הזה לא כשאני נכתב אני נקרא, אבל לעולם הבא כשם שאני נכתב אני נקרא, שנאמר 'והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד'.
שער השמים, מאמר שמיני, אמסטרדם, בית עמנואל בנבנישתי, תט"ו (1655), דף צ"ד ע"א