חכם גרשום מנדס סיישאס


מקצת שבחו

חכם גרשום מנדס סיישאס נולד לאמו רייצ'ל פרנקס ולאביו יצחק בשנת תק"ה (1745) בניופורט, רוד איילנד.
אביו, יצחק מנדס סיישאס, שהתפרנס ממסחר, הגיע לניופורט מליסבון, ובשנת תקי"ג (1763) היה בין מייסדי בית הכנסת 'ישועת ישראל' בניופורט, רוד איילנד. חכם גרשום מנדס סיישאס גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר ניופורט, שימש כחזן, והיה לרב הראשון, שנולד על אדמת צפון אמריקה.
בשנת תקכ"ה (1775), חכם גרשום מנדס סיישאס נשא לאישה את מרת אלקלה כהן. לאחר פטירתה, נשא לאישה, בשנת תקל"ג (1783) את מרת חנה מנואל, ונולדו להם חמישה עשר ילדים. אחד מהם היה דוד סיישאס, שהקים את 'מכון פנסילבניה לחירשים ואילמים' בפילדלפיה.
בשנת תקכ"ה (1775), עם תחילת מלחמת העצמאות האמריקאית, חכם גרשום מנדס סיישאס עמד בראש הקהילה הספרדית-פורטוגזית 'שארית ישראל' בניו-יורק. בשנת תקכ"ו (1776), כפטריוט אמריקאי נאלץ לברוח עם רוב בני קהילתו לפילדלפיה, מפני הכוחות הבריטיים, שתפשו את ניו-יורק. אחיו, בנימין מנדס סיישאס, ששירת כלוטננט בפלוגת הרובאים, גדוד 1 של מליצית ניו-יורק, נהרג בקרבות.
כאשר הסתיימה המלחמה בשנת תקל"ד (1784) חזר עם בני קהילתו חזרה למנהטן. בשנת תקל"ט (1789) היה אחד מבין ארבעה-עשר אנשי דת, שהשתתפו בטקס הכרת ג'ורג' וושינגטון כנשיא הראשון של ארצות הברית של אמריקה.
בשנת תקל"ט (1789) הנהיג לקיים, בפעם הראשונה, את סעודת חג ההודיה בבית הכנסת, ונשא את דרשת החג, שנדפסה כחוברת בשם 'שיחות על הדת'. בה קבע, בין היתר, כי "זו חובתנו להתאחד, בשמחה ובראש זקוף, בכל האירועים שעשויים להתרחש במרחב הפוליטי והמוסרי, לקדם כל מה שעשוי לתרום לטוב הכללי. כיהודים, אפילו יותר מאחרים, יש לנו שליחות להשיב תודה לאל על שהביא אותנו לארץ כזו, שבה אנו חופשיים לפעול על פי צו מצפוננו, ובה אנו יכולים לחיות לפי עקרונות דתנו בלי שום סייג".
חכם גרשום מנדס סיישאס נפטר ביום ו' בתמוז תקע"ו (1816), ומנוחתו כבוד בבית העלמין בניו-יורק.
 
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד תפילתו, לקרוא שלום לכל אמריקה ולכל יושביה.
יהי רצון מלפניך ה' א-להינו וא-להי אבותינו, א-להי אברהם יצחק ויעקב, שתיתן בלב אדונינו, המלך ג'ורג' השלישי, ובלב כל יועציו ושריו ועבדיו, להפוך את הארץ והחמה מנגד אמריקה הצפונית, ותבטל גזרות הרעות מעלינו ותשוב מחשבות שונאינו הרעה על ראשם, ושלא ישפך דם עוד במדינות האלו.
אנא ה' א-להינו, שתפתח לנו שערי רחמים ביום צום התענית הזה, ותבוא לפניך תפילתנו ותפילת כל העם העומדים לפניך היום, שלא תעבור עוד חרב בארצנו. ותשלח מלאכי רחמים לקרוא שלום לכל אמריקה ולכל יושביה, ותיטע עוד שלום בינינו ובין יושבי ממלכת אנגליה, כאשר היה מקדם.
וקיים לנו מקרא שכתוב: 'וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות, לא ישא גוי אל גוי חרב, ולא ילמדו עוד מלחמה', אמן.
Publications of the American Jewish Historical Society, מס' 27, עמוד 30, תר"פ (1920)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שיהודי מוכרח לחיות באחווה, לאהוב ולרדוף שלום.
'והייתם לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש' - המשמעות היא שעלינו, באחרית הימים, ללמד את החוקים, לאלה שיבקשו להיכנס עמנו, בבריתו של אברהם אבינו, אשר בו 'נברכו כל משפחות האדמה'.
למען מטרה זו, אמנה בפניכם את החובות החשובות, שיש עמנו לקיים גם בימינו אלה: לערוך חשבון נפש; לזנוח דעות קדומות כלפי הזולת; לכבוש את היצר; לחיות כמו שיהודי מוכרח לחיות - באחווה ובאדיבות; לאהוב שלום ולרדוף שלום; למצוא חן בעיני א-להים ואדם; עד אשר א-להים, ברחמיו המרובים, יחון אותנו. אמן.
Religious discourse, עמוד 14, Jewish Historical society of New York, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד לראות עצמנו כשבויים בהשוואה לחלקנו בימי קדם.
מאז חורבן בית שני ועד ימינו, היו כל הדורות הקודמים, ואנחנו גם כן, נתונים תחת ממשלתה של אומה אחרת על פני כדור הארץ. ולמרות שאנחנו, בחסדי הא-ל, נעשינו אזרחים שווים, הנהנים מזכויות הממשלה על ידי החוקה של המדינה הזו, ביחד עם התושבים האחרים, עדיין איננו יכולים שלא לראות את עצמנו כשבויים, בהשוואה למה שהיה בחלקנו בימי קדם, ולמה שמובטח לנו לעתיד לבוא, כאשר נדחי ישראל יתאספו יחד כמסופר בספר ישעיהו: 'ובאו האובדים מארץ אשור והנידחים מארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים'.
Religious discourse, עמוד 12, Jewish Historical society of New York, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לתמוך בממשל שנוסד על עקרונות של שוויון חירות וצדק.
חובתנו הראשונה, לפני הכל, שכל אחד מאתנו, במקום בו הוא עומד, יתנהג בדרך כזו שתיתן כח ויציבות לחוקים שהגישו נציגינו; לקחת בחשבון את העול המוטל על אלה, שממונים על ניהול המערכות המבצעות; לתרום, כפי יכולתנו, לתמוך בממשלה הזו, אשר נוסדה על העקרונות הטבעיים של שוויון, חירות וצדק. אם מוטלת עלינו חובה דתית לדרוש בשלומה ושגשוגה של העיר, אשר בה אנו יושבים, כמה תגדל חובה זו כאשר אנו חיים תחת חוקה שכל כך מיטיבה עמנו?! המסקנה מכך היא שמוטל עלינו להשתמש במירב האמצעים שלנו כדי לסייע לדכא את כל מיני ההפקרות; להתאחד, בשמחה ובגאון, נוכח כל מה שעשוי להתרחש במרחב הפוליטי כמו במרחב המוסרי; לקדם כל מגמה שהיא לטובת הציבור; שהרי ללא כפיפות לחוקים, אף ממשלה לא תוכל להתקיים לאורך זמן.
Religious discourse, עמוד 13-14, Jewish Historical society of New York, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שקיום הבטחות השיבה לארצנו תלויה שנשוב בלב שלם.
הקריאה אל החוטאים לשוב בתשובה, מסופרת בספר יונה בדרך מיוחדת. כאשר תושביה של העיר הגדולה והידועה נינווה, נעשים רעים וחטאים בעיני א-להים, הוא שולח את יונה שיורה להם לעשות תשובה וחרטה, עם הבטחה שיסלח וימחל להם, אם ישובו ממעשיהם הרעים; הם השתכנעו במהרה ומיד התעוררו לצום ותפילות. אך יש לציין שא-להים לא מחל להם, עד שהוא לא ראה את מעשיהם משתנים. הם הפסיקו לעשות רע, וחשבו על עשיית טוב. ... מאחר שאנו, על ידי חטאינו ועל ידי חטאי אבותינו, נמצאים בגלות הזו, עדיין אנו יכולים, על ידי וידוי על מעשינו הרעים, למצוא חן בעיני יוצרנו, ולשוב לארצנו; באשר יש לנו הבטחות רבות שאכן כך הוא, בכתבי הקודש, על ידי נביאנו הראשון והגדול, אשר נקרא עבד ה', אשר בו נאמר: 'ולא קם בישראל נביא כמשה, אשר דיבר אליו א-להים פנים אל פנים'. מאז ימיו ועד הנביא מלאכי, אחרון הנביאים, שחי בימי בית שני, אותן הבטחות ניתנו לנו שנשוב לארצנו, שיתקיימו כאשר נשוב לא-להינו בלב שלם, ברוח אמיתית ותשובה כנה.
Religious discourse, עמוד 10, Jewish Historical society of New York, תשל"ז (1977)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שזכינו להרגיש את נפלאות ההשגחה רבת החסד.
מי עוד בין כל יצורי תבל, זכה בחסד, כמו זה שאנו זכינו בו; מי ראה והרגיש את נפלאות ההשגחה רבת החסד, לעיתים כה קרובות, ובאופן כה בולט, כמו שראינו והרגשנו, אנחנו ואבותינו. כמו שאומר משה בחכמתו הרבה: 'כי מי גוי גדול, אשר לו א-להים קרובים אליו, כה' א-להינו בכל קראנו אליו. ומי גוי גדול, אשר לו חוקים ומשפטים צדיקים, ככל התורה הזאת, אשר אנכי נתן לפניכם היום'.
Religious discourse, עמוד 12, Jewish Historical society of New York, תשל"ז (1977)