חכם יחייא שניאור

תרס"ג - ט"ז אלול תשנ"ד      

1 9 9 4 - 1 9 0 3      

חכם יחייא שניאור

מקצת שבחו

חכם יחייא שניאור נולד לאמו ולאביו מסעוד שניאור, בשנת תרס"ג (1903) בעיירה קסבי שבמרוקו. 
בנעוריו למד מפי חכם מכלוף שרביט, שגם הסמיך אותו כשוחט.
חכם יחייא שניאור נשא לאישה את רוחמה, ולאחר זמן מה עברו להתגורר בעיר בודניב.
בבודינב היה חברותא של רבי מאיר אביחצירא - הבבא מאיר, והסתופף בצלו של רבי ישראל אביחצירא - הבבא סאלי. יחד עם בני משפחת אביחצירא, נהג גם חכם יחייא שניאור במנהגי חסידות ופרישות.
בשנת תשכ"א (1961) עלה לארץ ישראל, ובשנת תשכ"ב (1962) מונה לכהן כרב שכונת מוסררה שבירושלים. ביתו שימש מקום עליה לרבים שבאו לקבל ברכתו, והרבה לעשות צדקה עם הנזקקים. 
חכם יחייא שניאור נתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ז אלול שנת תשנ"ד (1994), ונטמן בגבעת שאול. 
חיבוריו נקראים: 'יש מאין' - ג' חלקים. חלק א' - חידושים על התורה ומדרשי חז"ל, חלק ב' - דרשות בנושאים שונים וחידושים על תהילים, חלק ג' - שו"ת, דרשות על מאמרי חז"ל, ופירושים על התנ"ך.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד מדוע השלום הוא הגורם לקבלת התורה.
'לא זכו ישראל בתורה אלא מפני השלום' - וצריך להבין, מדוע השלום הוא הגורם לקבלת התורה? ...
ידוע שתרי"ג מצוות נצטווינו בתורה, וצריך לקיים את כולם, ואם יחסר אחת מהנה צריך לחזור בגלגול. והקשו חכמנו זיכרונם לברכה: והלא אי אפשר לכל אחד מישראל לקיים כולם, כי יש מצוות ששייכים דווקא למלך, וכן מי שלא נולד לו בן ולא קיים מצוות פדיון הבן, או ייבום וחליצה, וכן הרבה.
ותירצו: כי כאשר ישראל כולם יהיו באחדות כגוף אחד, אז הם מקיימים כל התרי"ג מצוות, ונחשב לכל אחד מישראל כאילו קיים כל התרי"ג מצוות, שנקראים גוף אחד, כמו שנאמר: 'בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה'. אבל אם יהיו בפירוד לבבות, בר מינן, ושנאת חינם - אז כל אחד נידון בנפרד לעצמו, ואין בידו רק מה שטרח ויגע לעצמו, ואין מגיע לו מחלק חברו.
יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמוד קנ"ח, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבצדקה חונה ה' אצלו, ומזה נמשך לבו בתלמוד תורה.
'יאר ה' פניו אליך ויחנך' - במדרש: ייתן בכם דעת שתהיו חוננים זה את זה, ומרחמים זה את זה ...
ונקדים מה שאמרו חכמנו זיכרונם לברכה על פסוק: 'עשיר ורש נפגשו עשה כולם ה' - שעל ידי הצדקה שעושה העשיר עם העני בזה מתייחד שם הוי"ה ברוך הוא.
הכיצד? - הפרוטה רומזת לאות יו"ד, חמש אצבעות הנותן רומזת לאות ה' ראשונה, ו' - זרוע, ה' אחרונה - חמש אצבעות המקבל. הרי לך שם הוי"ה.
וידוע שסגולת הצדקה לפתוח הלב לתלמוד תורה מידה כנגד מידה, שכמו שהוא פוקח עינו של העני והחייהו, כן הקב"ה פותח ליבו לתלמוד תורה אם הוא בר הכי. ...
וזה שאמר: 'יאר ה' פניו אליך ויחנך' - ייתן ה' בכם דעת שתרחמו זה על זה בצדקה, ועל ידי זה יחנה ה' אצלך, כי על ידי הצדקה מתייחד שם הוי"ה, ומזה נמשך כי יפתח לבך בתלמוד תורה.
יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמודים ר"ט- ר"י. דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לתת צדקה לעני, ויחשוב שזו הלוואה כדי לא לבייש העני.
'אם כסף תלווה את העני עמך, לא תהיה לו כנושה' - אפשר במה שידוע, שנתינת הצדקה אין לה ערך, והמעלה של הצדקה היא שתהיה בסתר, באופן שלא יתבייש העני. ויזכור תמיד שכל מה שנותן לעני הוא כבר אצלו בתורת פיקדון, כמו שאמרו רבנינו זיכרונם לברכה: שממון העני מופקד אצל העשיר, אלא שהקב"ה רוצה לזכות את בני אדם, ולכן ברא עניים ועשירים.
וזה שאמר: 'אם כסף תלווה את עמי' - דהיינו: אם אתה נותן צדקה לעני אז 'תלוה את עמי' - תחשוב כאילו אתה נותן לו בתורת הלוואה, באופן שלא יתבייש העני, כי עתיד הקב"ה להחזיר לך, כי אתה נותן מכאן והקב"ה נותן לך מכאן.
יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמוד קס"ז, דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד ההפרש בין האבות לבנים, במי שאין מסורת אבותיו בידיו.
'וידבר א-לוהים אל משה ויאמר אליו אני ה'. וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי, ושמי ה' לא נודעתי להם.' - ואפשר שזהו שרמז כביכול למשה רבינו במה שאמר: 'חבל על דאבדין ולא משתכחין' - יש לי להתאונן על מיתת האבות, שלא נגליתי עליהם, ולא הצלתי אותם אלא בשם 'שדי' ובשמות שהם דרך הטבע, ואפילו כך לא שאלו. ובלי ספק שגם בניהם אחריהם היו מאמינים בני מאמינים, ומסורת אבותם בידם, וידעו מזה ולא ישאלו.
ואתה אומר אלי: 'ואמרו לי מה שמו' - כאילו צריכים אות או מופת שאעשה אותם למעלה מן הטבע. ואם כדברייך כן הוא, אם כן יש הפרש גדול בין האבות לבנים: 'וחבל על דאבדין ולא משתכחין'.
יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל- חלק א', עמוד קל"ג. דפוס א.ב, ירושלים, תשל"ח (1978)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מתקן דבר חדש לתפילת הפועלים ולתפילת הפנסיונרים.
ולפי שראיתי כאן בשכונתנו שמתפללין יחד הפועלים - שאין להם זמן כל כך, יחד עם הפנסיונרים - שיש להם זמן, ובפרט בימות החורף שאין מניחים תפילין עד 'היוצר'. הוכרחתי לדבר על ליבם שלא טוב עושים, שמי שיש לו זמן לא יצא ידי חובתו, שצריך שיתפלל תפילה בזמנה. ...
בנידון כאן - שיש כמה מניינים בבתי כנסיות, לדעתי הדרך הישרה היא שהפועלים ישתתפו יחד ויתפללו בבית כנסת אחר, ברוב עם הדרת מלך, ועוד שלעולם לא יהא חסר להם מניין. והפנסיונרים גם כן ישתתפו בבית כנסת אחד ויתפללו בזמנם כנזכר, וכל אחד יבוא על מקומו בשלום.
וכיוון שתשובתי היתה כך, התנגדו איזה יחידים בטענה לומר: כיוון שנעשה כך, נמצאו שני בתי כנסיות סגורים. שזה כמה שנים שאנחנו מתפללים כל אחד בבית כנסת המיועד לו מיום בואנו לשכונה הזאת, ואיך נתקן דבר חדש?
תשובתי היתה: אני לדעתי העצה הטובה שתעשו כמו שאמרתי לכם - שבזה תצאו ידי חובה לפי כל העולם. ואם לאו - גם לזה יש תיקון, שהפועלים יתפללו בבית כנסת אחת חודש אחד, ובשנית חודש אחד. והפנסיונרים גם כן כסדר הזה, וחוזר חלילה, וממילא לא ייסגר שום בית כנסת.
יש מאין- חידושים על התורה ומאמרי חז"ל, חלק א', עמודים י"ז- כ', דפוס א.ב. ירושלים, תשל"ח (1978)