חכם מסעוד זרביב

תט"ו - ט"ו אדר תע"ה      

1 7 1 5 - 1 6 5 5      

חכם מסעוד זרביב

מקצת שבחו

חכם מסעוד זרביב נולד בשנת תט"ו (1655) בקונסטנטין באלג'יריה.
גדל בתורה וביראה בשלהי דורו של חכם משה מועטי, רב העיר קונסטנטין, וכונה רבי מסעוד אל חסיד.
בתקופתו בשנת תי"ט (1659) סופחה אלגי'ריה לשלטון העות'מאני, ויציבות השלטון המקומי התערערה, דבר שארע מאוד את חייהם של יהודי אלג'יריה, והגביר את מעשי הרצח, ההתאכזרות וההשפלה, שהיו מנת חלקם. כך עד שנת תע"א (1711), בה הכיר הסולטאן בעצמאות השלטון המקומי, בכך שהשלטון יועבר בירושה. 
מסכת חייו של חכם מסעוד זרביב, היו שרשרת ארוכה של ייסורים. הוא שיכל את כל ארבעה עשר ילדיו. ואחר כל זאת כתב את ספרו 'זרע אמת', כך שלפחות יתקיים מפרי רוחו זרע אמת. הוא העיד על עצמו, שהיה חולה בגופו, אך זכה לבן נוסף, שיזכה ללמוד תורה וללמדה לרבים. באחרית ימיו, באו עליו עלילות דברים, ונאסר ע"י השלטון. הוא נענש ב400 מלקות במקל מעץ. וכפי שהעיד על עצמו, לאחר אותם מכות "בטלו הטוחנות, ואפסו הכוחות, וחשכו הרואות", ולמרות המכות הקשות, נותר בחיים, והיה לפלא גם בעיני המוסלמים. 
את ספרו 'זרע אמת' על התורה סיים לכתוב ביום ט"ו אדר תע"ה (1715), ורמז בפסוק 'כי מכל צרה הצילני', ו'עמו אנוכי בצרה', שסכום תוך אותיות צרה - דיא, עולה ט"ו. אין אנו יודעים את יום פטירתו של חכם מסעוד זרביב, אנו מציינים אותו ביום ט"ו אדר תע"ה (1715)
ספרו 'זרע אמת' יצא לאור לאחר מותו בשנת תרי"א (1851) בעיר ליוורנו בידי חכם חביב טולידאנו, ושמו מוזכר בתחילת הספר, בדיבור המתחיל: 'חביב אדם שנברא בצלם'.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהמתנחם על עבירות שעשה, נכלל בכללות ישראל.
'אדם כי יקריב מכם' - מי שיעשה הקורבן, ויתנחם על עבירות שעשה, ונכנע לו, והביא קורבן - יקרא אדם, שהוא מבחר המין ונחשב 'מכם', אבל אם יחטא ועדיין הוא עומד ברשעו, לא יקרא אדם ואינו נחשב 'מכם' - דהיינו שאינו נכלל בכללות ישראל.
זרע אמת, פרשת ויקרא, דף ט"ל ע"ב , ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' מלמד שכדי לקרוא אליו לשלום, שלח לפניו מלאכי א-לוהים.
ידוע הוא מה שאמר הכתוב: 'כשתקרב אל עיר וקראת אליה לשלום'. ולזה אבינו יעקב הקדים שלום לעשיו אחיו, ושלח לו מלאכים לפייסו, קודם שיראה אותו, אולי יהיה השלום בניהם. ובזה נבין מה שאמר הכתוב: 'וישלח יעקב מלאכים לפניו' ... - מלאכים ממש. ואם תאמר איך השתמש במלאכי עליון, הפסוק בעצמו תרץ באמרו 'לפניו' - כוונתו לומר: ה' יתברך הניחם לפניו כדי לשמשו, ולזה שלחם. ועוד למי שלחם? - לעשיו שהרי ראינו כשיצא מבאר שבע היה מתיירא מעשיו, וכשראה אותו ה' יתברך, שהיה לו פחד, אמר לו :'ושמרתיך בכל אשר תלך' - להבטיחו שלא יפחד מעשיו.
זרע אמת, פרשת וישלח, דף ט' ע"א, ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד של כיסה מאברהם, שהעמיד העולם על החסד.
'המכסה אני מאברהם' - מהו זה התמה, וכי כל עניין צריך ה' יתברך לגלות לו, עד שהוצרך לגלות לו עכשיו?! - אלא כוונת ה' יתברך בזה התמה ... שבזמן אברהם לא יש מהשלושה עמודים, שהעולם קיים עליהם, כי אם החסד. וכשראה ה' יתברך אברהם אבינו עוסק בקיום העולם שהוא החסד, וה' יתברך שלח מלאך להפוך סדום, בהיפך ממחשבת אברהם אבינו, אמר ה' יתברך: 'המכסה אני מאברהם', שעל ידו תתקיים העולם, שאפילו ביום ג' למילתו, לקיום העולם סבל והעמיס אותו הצער, והלך ללוות למלאכים, לגמול חסד. ואני עושה הפך משיטתו להפוך סדום?!
זרע אמת, פרשת תולדות, דף ז' ע"א , ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שפטי התורה והסוד כשלהבת הקשורה בגחלת.
'תורת ה' תמימה, משיבת נפש' - זהו כוונת דוד המלך עליו השלום: למה היא תמימה? - רצה לומר: שהייתה ראויה להיות לישראל חסרה, מפני שלא זכו לסוד. השיב התורה 'משיבת נפש', כלומר שיצאה נשמתם ומתו, והתורה היא שמשיבת נפש להם, שעלתה ונשטתחה לפני ה' יתברך, והוריד עליהם טל חיים והחיים. ועוד יש מישראל שזוכה לסוד, ואם תינתן להם חסרה, יש למלאכי השרת לקטרג ולומר, שאינם ראויים לקבלת התורה - אפילו הפשט, ויאמרו הסוד, שהוא עיקר התורה ניתן לנו ואינם ראויים להחיות?! - וזה לא יתכן כי העולם לא נברא, אלא בשביל ישראל שנאמר: 'בראשית ברא א-לוהים' - בשביל ישראל שנקראו ראשית. ומפני זה זכו לתורה תמימה פשט וסוד.
וזהו כוונת דוד המלך עליו השלום: 'תורת ה' תמימה' - רצה לומר: למה זכו ישראל תמימה? - לפי שהיא 'משיבת נפש' כאמור. ואם תרצה אמור: למה היא משיבת נפש? - לפי שהיא תמימה. לומר סרס המקרא ודרשהו. ... רצה לומר: למה לתורה, לבקש על ישראל כשמתו להחיות את נפשם? וזהו כוונתו: למה 'משיבת נפש' - מאחר שהסוד שהוא עיקר התורה ניתן למלאכי השרת, ומי הכניס התורה כתגר זה להשתטח, בשביל ישראל להשיב נפשם? - ותירץ לפי שהיא 'תמימה', ואם ימותו ישראל תהיה התורה חסרה מהפשט, ופשטי התורה והסוד כשלהבת הקשורה בגחלת. ולזאת הכוונה לתורה ונשטתחה לפני ה' יתברך והוריד טל חיים, וה' יזכנו לתורה תמימה פשט וסוד, אמן כן יהי רצון.
זרע אמת, פרשת כי תישא, דף ל"ו ע"א, ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שיצר הרע כחציר ייכרת, ויצר הטוב כעשב הולך וגדל.
'ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדו, כי פי ה' דבר' - רצה לומר: במעמד הר סיני, לא היו מוכנים כל ישראל לשמוע ממנו, יתברך, ואמרו למשה :'דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו א-לוהים פן נמות'. לזה אמר, בגאולה העתידה להיות, בעזרת ה', במהרה בימנו, ונגלה כבוד ה' כדי להיות מוכנים ובזה 'כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר' - ולא על ידי שליח כמעמד הר סיני, שהיה על ידי משה, והטעם שנזכה לכל זה ההכנה: 'קול אומר קרא ואמר מה אקרא כל הבשר' - שהיינו רוחות של הבשר, שהוא יצר הרע וסיעתו, 'חציר' יכרתו, 'וכל חסדו' - דהיינו יצר הטוב וסיעתו 'כציץ השדה' - כמו שהציץ והעשב הולך וגדל, כך יצר הטוב וסיעתו, כפי זה תיבת ציץ לשבח.
זרע אמת, פרשת שפטים, דף ע', ע"א , ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד זכות שרה לאסתר, שאפילו אינם זכאים ישנם זכות אבות.
'רבי עקיבא היה יושב ודורש והציבור היה מתנמנם. אמר: מפני מה זכתה אסתר שתמלוך על קכ"ז מדינה? - אלא תבוא אסתר שהיא בת בתה של שרה וחייתה קכ"ז שנה, ותמלוך על קכ"ז מדינה'. על כן קשה מה שייכות יש שהם מתנמנם, ולא ביקש לעוררם כי אם במה שזכתה אסתר למלוך? ...
שאותם הציבור, שהיה רבי עקיבא דורש עליהם, היה להם מחשבה של רוב הגלות, וכמעט, חס ושלום, נתייאשו מהגאולה, וקפצה עליהם תרדמת השינה, לזה בא רבי עקיבא לעוררם ולדבר על ליבם כדי שלא יתייאשו מן הגאולה. אמר להם: מפני מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה? שעל ידי המחשבות שיש לכם נפלה עליכם תרדמת השינה, מפני שאין אתם זכאים, ונתייאשתם מן הגאולה - הרי יש לכם זכות האבות. והראיה פני מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה? - אלא בזכות זקנתה שרה. כפי זה, זכות האבות יעמוד לכם גם אתם, ואל תתייאשו מן הגאולה. אפילו שאין אתם זכאים, יש לכם זכות אבות.
זרע אמת, פרשת אחרי מות, דף מ"ה ע"ב, ליוורנו, דפוס אליעזר מנחם אוטולינגי, תרי"א (1851)