חכם חיים פינטו

תק"ט - כ"ו אלול תר"ה      

1 8 4 5 - 1 7 4 9      

חכם חיים פינטו

מקצת שבחו

חכם חיים פינטו נולד לאמו פרחה ולאביו החכם שלמה פינטו בשנת תק"ט (1749) בעיר אגאדיר במרוקו.
ראשית תורתו למד מפי אביו חכם שלמה פינטו, שנפטר בשנת תקכ"א (1761), ומפי דודו החכם כליפא מלכא.
בשנת תקכ"ה (1765), הסולטן מוחמד בן עבדאללה, החליט להקים את העיר אסואירה על בסיס היישוב מוגאדור. הוא בנה נמל חדש, ואסר על סוחרים אירופאים לעגון בנמלים אחרים במרוקו. הסולטן בחר עשר משפחות של יהודים לפתח את סחר החוץ של מרוקו. הוא קרא להם לבוא לאסואירה, העניק להם זכויות עודפות במסחר, ופתר אותם מתשלום המס המיוחד, שהוטל על יהודים. 
חכם חיים פינטו עבר עם משפחתו אל העיר אסואירה, יש אומרים בשל רעידת אדמה בעירו אגאדיר. קרוב משפחתו מאיר פינטו, סגן הקונסול הצרפתי באסואירה, סייע בידו והכניסו לישיבת רב העיר, ואב בית הדין, החכם יעקב ביבאס, שם למד יחד עם החכם דוד בן חזן. בשנת תקכ"ט (1769), נפטר החכם יעקב ביבאס, וחכם חיים פינטו, התקבל כרב העיר ואב בית הדין, למרות גילו הצעיר, יחד עם החכם המקובל דוד בן חזן. 
חכם חיים פינטו היה קשוב לצורכי עדתו, ובדאגתו לעניי עירו. דרכו להיות ענו עם כל אדם, ותקיף בענייני הלכה על-כן כונה: 'אביר לב'. היה ידוע בקולו הערב, חיבר ושר פיוטים והיה בקשר עם המשורר החכם דוד חסין ממכנאס.
בשנת תקנ"ב (1792) תפס את השלטון מולאי סלימאן בן מוחמד, שלא כאחיו מולאי יזיד, שיצא למסע רצח ואסלום בכפייה של יהודי מרוקו, מולאי סלימאן השיב את הביטחון ליהודי מרוקו, אלא שבהוראתו, היהודים חויבו, לגור בשכונות נפרדות מהמוסלמים. בשנת תקס"ח (1808), נגזרה גזירת 'תחום המושב' על יהודי אסואירה, כ-6,000 יהודי אסואירה עברו לגור בשכונה היהודית. רק משפחות 'סוחרי הסולטאן', הורשו להמשיך לגור בביתם.
חכם חיים פינטו נודע כבעל מופתים, מלומד בניסים, פועל ישועות, שברכותיו מתקיימות. ידוע מעשה במכת הארבה, שנחתה על אסואירה, שעמד בתפילתו ושופרו בידו עד שסילקם מכל סביבות העיר. ומעשה שלא ירד הגשם עד חודש אדר ב', והתיר חכם חיים פינטו את אדר ב' מנידויו עד שפרצו הגשמים. משמשו החכם אהרון בן חיים זכה לשמוע אליהו מתגלה בפניו, וחכם מכלוף לוב (ליסאע) זכה לראותם לומדים יחדיו. הוא הותיר אחריו ארבעה בנים: חכם יהודה, חכם יוסף, חכם יאשיהו וחכם יעקב. נכדו הוא חכם חיים פינטו (הקטן) מקזבלנקה.
חכם חיים פינטו נפטר ביום כ"ו אלול תר"ה (1845), ונטמן בבית הקברות הישן באסואירה. שמורה הבטחתו לתלמידיו כי מי שיתפלל על קברו, ביום פטירתו ייענה ברחמים.
הפיוט שחיבר 'אלי ארוממנהו' לכבוד חנוכה, הודפס בספר שירי ידידות. יתר חיבוריו אבדו לנו, בפלישת ספרד למרוקו בשנת תר"כ (1860), אך סיפורים רבים על מעשי צדקתו, נשמרו והועברו מדור לדור. מקצת סיפורי מעשיו יצאו לאור בספר 'שבח חיים' לחכם מכלוף בן יעיש מזל תרים, שיצא לאור בשפה הערבית, בקזבלנקה, בשנת תרצ"ט (1938), ותורגם לעברית ע"י הרב דוד הכהן.
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לשורר הנס בהלל ובהודאה, משתה, שמחה ומטעמים מותרים.
אֵלִי אֲרוֹמְמֶנְהוּ אֵין יָחִיד כְּיִחוּדוֹ: גַּם לִבְנֵי מַתִּתְיָהוּ עָשָׂה פֶלֶא לְבַדּוֹ: פָּדָה עֵדָה נָדָה מְלֹא אֶרֶץ כְּבוֹדוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. נוֹעֲדוּ יַחַד לְרָעָה הַיְּוָנִים עָלֵינוּ: מִצְווֹת אֵל גְּדוֹל דֵּעָה לְהַעֲבִיר מִמֶּנּוּ: אָנוּ קַמְנוּ שַׂשְׂנוּ גָּבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יְוָנִים בֵּית אֵל בָּאוּ טִמְּאוּ הַשְּׁמָנִים: בָּדְקוּ וְהִנֵּה מָצְאוּ פַּךְ מִפַּכִּים קְטַנִּים: אָטוּם חָתוּם סָתוּם כֹּהֵן כּוֹנְנָה יָדוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. חֵלֶק וְשִׁיעוּר לַיְלָה אַחַת לְבַד הָיָה בוֹ: בִּרְכַּת נוֹרָא עֲלִילָה שָׁרְתָה תּוֹךְ הַנִּשְׁאָר בּוֹ: רַבּוּ רָמוּ עָצְמוּ נִסֵּי אֵל חַי לְבַדּוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. יָמִים אֵלּוּ נִקְבְּעוּ בְּהַלֵּל וּבְהוֹדָאָה כִּי מֵאוֹיְבֵיהֶם נוֹשָׁעוּ מִיַּד צַר גָּאֹה גָאָה: שִׁירוּ גִּילוּ הַלְּלוּ לָאֵל גָּדוֹל כְּבוֹדוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. מִשְׁתֶּה וְשִׂמְחָה יִהְיוּ בָם וּמַטְעַמִּים מֻתָּרִים: הַנֵּרוֹת הֵם חִיּוּבָם נַעֲשִׂים וְנִזְכָּרִים צְאוּ בֹּאוּ וּרְאוּ הַתּוֹרָה הַזֹּאת לִמְדוּ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ. פְּתִילוֹת יַחַד נִמְנוּ טוֹב טַעְמָם וְנִמּוּקָם: בְּמִסְפָּר לוֹ יִמְנוּ כִּי כֵן דִּינָם וְחֻקָּם: שִׁמְרוּ הוֹרוּ עִזְרוּ אֲשֶׁר לֹא תַשִּׂיג יָדוֹ: הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.
אלי ארוממנהו, שירת ידידות, פרשת ויגש.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לרוץ אחר העשיר שגם אם לא נתן צדקה - גדול כוח התשובה.
מעשה בימיו של הרב הקדוש מעוז ומגדול, סבה דמשפטים, דיין ומצוין זה, כבוד מורינו ורבינו החכם רבי חיים פינטו, זיכרונו לברכה, בעיר המהוללה צוירא, יגן עליה א-לוהים, עבד ה', יושב בפתח הבית, יום שני ויום חמישי, על מנת לאסוף צדקה עבור העניים.
ביום חמישי, הגיע אחד העשירים לקנות לו מצרכים לשבת, אמר לו החכם: תן צדקה לעניים. ענה לו העשיר: אין לי. אמר החכם לשליח שלו: לך אחרי העשיר ההוא עד לביתו, וכשישב לו העשיר, החל בקריאת שמע. כששמע השליח את דברי החכם, אץ רץ למלא את הוראתו. השליח הלך בעקבות העשיר והחל לומר את הייחוד, רק סיימו נפטר העשיר, לא עליכם. חזר השליח אצל החכם וסח לו, שהעשיר נפטר. אמר לו: אספר לך מה הוא הסוד. אמרו חכמינו זיכרונם לברכה, שתשובה, תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. החכם צפה ברוח הקודש, שבאותו יום תהיה פטירת העשיר מהעולם הזה. האמת שקנה את צורכי השבת, ונשאר לו בכיסו ריאל אחד, ולו היה נותנו לצדקה - לא היה נפטר, כיוון שצדקה תציל ממוות, כיוון שלא רצה לתת צדקה - נגזר עליו למות בלא קריאת שמע.
ולכן שלח אליו שליח, יען כי כוחה של הצדקה רב הוא אך תשובה גם כן, כפי שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'במקום שבעלי תשובה עומדים - אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד'.
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, הבאנו סיפור מעשים צדקתו מתוך תרגום הספר 'שבח חיים', מעובד לזיכוי הרבים מאתר מורשת מרוקו.
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להיזהר במתנתם, שמא בא להכשילו בעבודתם.
באחת מהעיירות היה גר יהודי עני, אשר היה משתכר ממכירת גרוטאות נחושת וברזל. ויהי היום, פנה אליו שייח מוסלמי, והציע לו לקנות חתיכת נחושת. השייח אמר ליהודי כי הוא רואה את מצבו הירוד ולכן התחשב בו במחיר, עם זאת אמר לו, שיש סגולה במתכת המביאה לפרנסה. בכדי שתרוויח ותוכל להביא ברכה ממנה, שים אותה על השולחן, והעמד עליה שני נרות דולקים. וכן עשה היהודי כדברי השייח. מיום ליום באמת התחיל להתעשר, ועסקו שגשג ופרח עד שנודע כאחד מהעשירים הנכבדים.
רבי חיים פינטו הגיע לעיירה, וביקש שיביאו לו את זה שעובד עבודה זרה בעירם. השתוממו היהודים מאוד: אין אנו מכירים אף יהודי, שחס ושלום, פרק מעליו את עול המצוות, ובוודאי לא כזה שעובד עבודה זרה, אמר להם הרב: אולי יש בכם אחד שהתעשר לאחרונה? סיפרו לו האנשים: אכן יש אחד.
הלך רבי חיים פינטו אליו וביקש ממנו לספר את סוד הצלחתו הרבה. האיש סיפר על השייח, ועל אותה מתכת פלאים, שהביאה הון ועושר לביתו. ויען הרב בחרדה ויאמר: אם יתן לך מלוא ביתך כסף וזהב, עושר וכסף, בתנאי שתעבוד לאלילים, האם תסכים לכך? - חלילה לי מלעשות כן, השיב האיש בבכי. ויאמר לו הרב כי השייח שמכר לך את המתכת הביא אותה מבית עבודתם. כל מגמתו היתה להכשילך באיסור זה. כששמע היהודי, מיד קם וניתץ את המתכת לרסיסים, ופיזר כל ממונו לצדקה.
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, הבאנו סיפור מעשים צדקתו, מעובד לזיכוי הרבים מאתר תורת אמת.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שזכות תורת הצדיק מגינה ומצילה במותו כמו בחייו.
בתוך השנה למות רבי חיים פינטו, באו פורעים, ביום שבת, וכתרו את שכונת היהודים כדי להרוג ולאבד את היהודים. בשל פיקוח נפש, רבי הדאן, בנו של רבי חיים פינטו, יצא את תחום העיר אל בית העלמין כדי להשתטח על קבר אביו הקדוש. רבי הדאן נשא תפילתו, ביקש שזכות אביו תגן עליהם במותו כמו בחייו, ומהגגות הסמוכים לבית העלמין, נראו רוכבי סוסים, שהניסו את הפורעים. ויושע ה' ביום ההוא את העיר מוגאדור. את יום ההצלה מהפורעים מציינים על ידי ביקור בקברו של הצדיק
אין בידינו כתבים מדברי תורתו, הבאנו סיפור מעשים צדקתו, מעובד לזיכוי הרבים מאתר הפדרציה העולמית של יהודי מרוקו.