חכם שמואל גרג'י

- ה' חשון תר"צ      

1 9 2 9 - 0      

חכם שמואל גרג'י

מקצת שבחו

חכם שמואל גרג'י נולד לאימו ולאביו שלמה בעיר הראת שבאפגניסטאן. 
משפחה גרג'י במקורה מאנוסי משהד, ששבו ליהדותם באפגניסטאן, וזכתה שיצאו  ממנה חכמים רבים.
חכם שמואל גרג'י עבר לעיר מירוו (מרב) באפגניסטאן, שם התפרנס כשוחט ובודק וכמלמד תינוקות. הוא עסק גם בקנייה ומכירה של ספרי קודש. תוך כדי המסחר בהם, היה לומד ורושם לעצמו חידושים ופרושים מובחרים שקרא והתחבבו עליו. פרושים אלו הם שהיוו את התשתית לספרו 'מנחת שמואל', שבו שילב גם ליקוטים מתוך כשישים ספרים שונים, וגם מחידושיו ופרושיו על התורה. 
נפשו איוותה לעלות לארץ ישראל והוא נדר שאם ישמרהו ה' ויזכה אותו לעלות לארץ ישראל, ידפיס את ספרו כמנחת תודה. בסביבות שנת תרע"ב (1912) זכה ועלה לירושלים שם מסר את ספרו לדפוס.
חכם שמואל גרג'י נפטר ביום ה' חשון תר"צ (1929)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד שאם אינו רוצה ליתן צריך לקחת ממנו בזרוע.
'ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו ליבו תקחו את תרומתי' -
יש נדיב, שמפריש מעושרו או נדבתו, והוא מזומן אצלו, וכשיבוא עני או גבאי ויתן לו משם תכף, והוא דרך נקל וטוב, ועל זה אמר: 'ויקחו לי תרומה'. ויש מי שאינו נותן הצדקה עד שיבקש ממנו הגבאי או עני ולהם אומר: 'מאת כל איש אשר ידבנו ליבו'. ויש מי אם יבוא הגבאי או העני אינו רוצה ליתן, צריך לקחת ממנו בזרוע ועל זה אמר: 'תקחו את תרומתי'.
מנחת שמואל, דף צ"ה עמ' א, ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שאין פתחון פה לומר ליחיד ניתנה, שחזר ואמרה בלשון רבים.
'דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו' - למה 'כל עדת בני ישראל'? - שחזר כאן ואמר עשרת הדברות כולם בלשון רבים, ועשרת הדברות נאמרו בלשון יחיד, לפי שצפה הקדוש ברוך הוא, שעתידים לעשות העגל כדי שימצא משה רבנו, עליו השלום, מקום להתפלל עליהם לומר: לי אמרת 'אנוכי' ולהם לא אמרת. עד שנתכפר להם, ועשו המשכן ושרתה שכינה ביניהם וחזר ואמר להם בלשון רבים. ולזה לא אמרם בקולי קולות כמו מתן תורה כדי שלא להרעידם ולהפחידם. לפי שהן חביבים עליו כבן שהוא חביב על אביו, ואביו אין מפחידו ומרעידו ומדבר עימו בנחת. ולזה אמר: 'ואמרת אליהם' בנחת, בלשון רך ועל ידי שליח, וכל זה כדי שלא להרעידם, וכמו שבמעמד הר סיני היו שם כולם, כן כאן, 'כל עדת' שלא יהיה להם פתחון פה לומר ליחיד נתנה התורה, חזר לזה ואמר בלשון רבים.
מנחת שמואל, דף קכ"א עמ' א, ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שהבית השלישי יעשה בלי ריב, וה' יתברך ירחיב גבולנו.
'ויקרא שם הבאר עשק' - האריך בעניין הבארות. יש אומרים לרמוז לעתיד כי באר מים חיים ירמוז לבית המקדש הראשון. ועשו מחלוקות ומלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שטנה הוא הבית השני שכתוב בו: 'ובמלכות אחשוורוש כתבו שטנה' אותיות השטן הוא המן. והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיעשה בלי ריב והשם יתברך ירחיב גבולנו.
מנחת שמואל, דף כ"ח עמ' ב', ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד להקדיש אחד מבניו לתלמוד תורה, ויתברכו בו גם השאר.
'ראשית ביכורי אדמתך תביא בית ה' א-לוהיך' - כמו שצריך ליתן מממונו לצדקה לקיום ממונו כך צריך ליתן אחד מבניו שיהיה תמיד בבית המדרש לתלמוד תורה. הקיש הכתוב פרי בטנך לפרי אדמתך ... ועל ידי שמקדיש אחד מבניו לתלמוד תורה יתברכו גם השאר ... וגם צריך כשיתחיל לדבר, ילמדהו פרשת 'שמע ישראל' ופסוק 'תורה ציווה לנו' לא כמו כמה טיפשים בעם שמלמדים אותו דברי תפלות ונבלות הפה אז כשיתחיל לדבר, מדבר דברים ששמע וכשיגדיל לא יעזוב מנהגו, וכן הוא אומר 'חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה'. ...
וכל מעשה המצווה יעשה לפני בנו, וכשהוא בן ה' שנים, ילבישנו ארבע כנפות וזהו פירוש: 'ונטעתם כל עץ מאכל, שלוש שנים יהיו לכם ערלים, בלי לימוד שאין לו עדיין כוח אבל בשנה הרביעית יהיה כל פריו קודש הלולים לה' יתחיל לחנכו, ובשנה החמישי תאכלו כל פריו, להוסיף לכם תבואתו, וללמדו מעט מעט וכשהוא בן ט"ו שנים אז יוציא עליו הוצאות הרבה ללמדו תורה, ולא יהיה קמצן והמשכיל יבין.
מנחת שמואל, דף צ"ד עמ' ב', ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לשוחט שיעשה עצמו כאדמה, שהוא שותק מבני אדם.
סמיכות הפרשה 'מזבח אדמה' עם 'ואלה משפטים' כגון השוחטים שמטריפים את הבהמות של הטבחים. יש טבחים רשעים שמקללים את השוחט, והשוחט אל יפחד מהם, אלא יעשה את עצמו כאדמה, שהוא שותק מבני אדם, שהכל דשים בו ואינו מקפיד, כך הוא אל יקפיד מדבריהם אלא ישחט ויבדוק כדין וכהלכה וזה שכתוב: 'וזבחת עליו'.
מנחת שמואל, דף צ"א עמ' ב, ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד מי שמזגו חלוש, יעסוק בתורה, ואם הוא עם הארץ יתן צדקה.
'זאת התרומה אשר תקחו מאיתם' – זאת גימטרייה: צום, קול, ממון. ... וגם נלמד מזה מוסר גדול ששלושה דברים אלו מכפרים עוונותיו של אדם ומקרבין את הגאולה. 'צום' - מי שיכול להתענות נתמעט חלבו ודמו כאילו הקריב אותם על גבי המזבח וריח פיו יעלוה לו כריח קטורת. ומי שהוא אסטניס או גופו ומזגו חלוש ואינו יכול להתענות - 'קול', רוצה לומר יעסוק בתורה שהכל תלוי בביטול תורה ואם הוא עם הארץ או אין לו פנאי אז 'ממון' - ויתן צדקה מממונו שנאמר: 'בצדקה תכונני' ונאמר: 'וצדקה תציל ממוות' - רוצה לומר: אם נתת צדקה כאילו כוננת את ג' אלו ואז הציל ממוות. וגם השלושה האלו מקרבים את הגאולה שהם צום קול ממון בגימטרייה: 'זאת' שנאמר 'ואף גם זאת בארץ אויביהם לא מאסתים ולא גאלתים לכלותם להפר בריתי איתם כי אני ה' א-לוהיהם.'
מנחת שמואל, דף צ"ז עמ' ב', ירושלים תרס"ג (1903)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד הצדקה יתן בצנעה והלוואה יעשה עם עדים ושטר.
'טוב איש חונן ומלווה יכלכל דבריו במשפט' - שהלוואה הוא מעולה שבצדקות אבל 'יכלכל דבריו במשפט', שיעשה עדים ושטר כשיעשה הדין, אז לזכר עולם יהיה צדיק, שכולם שבח נותנים שהוא מקיים מצוות אבל אם הלוואה בינו לבינו, כשיתבענו יכפור ויחשיבוהו כרשע וגורם קללה לעצמו.
וזה רמז: 'אם כסף תלווה את עמי' אבל 'את העני' - כשתיתן צדקה יהיה בצנעא, וזהו: 'את העני עימך' - יהיה בצנעא אתה והעני לבד. אבל בהלוואה צריך עדים ושטר ועדים בלא שטר לא מועיל.
מנחת שמואל, דף צ"ג עמ' ב', ירושלים תרס"ג (1903)