חכם יצחק אליהו לניאדו

- י"ז תשרי תרע"ח      

1 9 1 8 - 0      

חכם יצחק אליהו לניאדו

מקצת שבחו

חכם יצחק אליהו לניאדו נולד לאמו ולאביו בחלב. 
חכם יצחק אליהו לניאדו זכה ללמוד התורה מעוני והיה לתלמיד חכם ומקובל, הקדיש כל עתותיו לעבודתו יתברך, להחזיר אחיו בתשובה, ולהרביץ תורה ברבים. אחיו, החכם שלמה רפאל לניאדו עלה לארץ ישראל, ולימים שימש כראש ישיבת 'פורת יוסף'. בשנת תרע"ב (1912) חכם יצחק אליהו לניאדו היגר לניו-יורק, ומשם עבר לבואנוס אייריס בארגנטינה. יחד עם החכם שאול סתהון דבאח עמד בראש הקהל לחזק את יסודות הדת. כשנפטר חכם יצחק אליהו לניאדו, הספידו מרורות חכם שאול סתהון, אף שציווה, שלא להספידו. חכם שאול סתהון דבאח פסק כי חסיד מפורסם וקנאי גדול כזה אין שומעין לו ומצוה להספידו הספד גדול בבית הכנסת, וכך היה. על מצבתו נחרת שכל ימיו בילה בצער, הרביץ תורה ברבים, הורה תשובה לשובבים, ועליו נאמר: 'ומצדיקי הרבים', קנאי לה׳ ולתורתו, חס על מצוותו.
חכם יצחק אליהו לניאדו נלקח לבית עולמו ביום י"ז תשרי תרע"ח (1918) ונטמן בבואנוס אייריס.
חכם יצחק לניאדו חיבר את הספר 'ויזרע יצחק' על דרך הסוד כבר בשנת תרע"ב (1912), אך הספר נדפס רק בשנת תרפ"ח (1928) בהשתדלות בנו.
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד העושה בלא כוונה, רק שמח בה, מתקן הדרך לאצילות.
ותיקון התורה, שהוא הקדוש ברוך הוא, על ידי מה שלומד האדם בתורה, הנקראת אור, ומכווין בדעתו, מלבד שיש בתורה פשט רמז דרש, שהם ראשי תיבות: פר"ד, גם כן יש בה סוד, שאור רז נקרא. ומכווין בה כן גם לעשות נחת רוח, למי שציוונו עליה.
כמוני עבדיכם, שאיני יודע בטיב הכוונות, ולא נכנסתי ולא יצאתי, אלא הריני עושה הדברים האלו שהם מצוות תפילין ולמוד התורה לשם בוראם, ומכווין בהם לשם פועלם. אומנם לא כן למורי ורבותי, שנכנסו ויצאו, שוודאי המצוות שעושים והתורה שלומדים, בכוונה אמיתית הם מתקנים, באב ואם העליונים, שאבא מתתקן על ידי לימוד התורה שהיה באמירה, ואמא מתתקנת על ידי עשיית המצווה. בסוד אבא אומר ואמא עושה.
ולשאר דלת העם שלובשים התפילין, מצוות אנשים מלומדה, בלא כוונה אפילו פשטית, ובלא דעת הלב, רק הנם שמחים בבתים שלו, ובקשריו וברצועותיו ובהידוקם, הדק היטב היטב הדק, על זרועותיו, אלו מתקנים בעולמות בריאה, יצירה, עשייה - הנקראים דרך המבוא ושביל לעולם האצילות.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש תפילין, עמוד קו, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבא מלאך לעובר ומלמדו וכל טוב אדוניו בידו.
'עור ובשר תלבישני, ובעצמות וגידים תסוככני' - בא מלאך ומלמדו, 'וכל טוב אדוניו בידו', ולא יגה סביב אשו, נר דלוק על ראשו, וישימו צניף טהור על ראשו, בסוד א-לוה עלי אהלו. לקח טוב נותנים לו - אין טוב אלא תורה, ערוכה בכל, ושמורה מקדמי ארץ מראש. ומשביעים אותו, יום הולדת אותו, יישר אומרים לעושהו, טובה תוכחת מגולה, רחם רחמתיים לראש, ויאמרו לו ויורוהו, כאשר ידבר איש אל רעהו: תהי צדיק אל תהי רשע, כל תישא עוון ופשע ומורא, שהם לו יעלה על ראש, כל ימי שניו עד זקוניו, באמונתו יחיה, אזור מותניו צדק יהיה, כי נזר א-להיו על ראש.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש תפילין, עמוד פז-פח, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד, שהצדיקים בני בניו של משה, ומיתתם בידי מלאך מיכאל.
בחינת משה הוא בחינת זעיר אנפין, ואהרון הוא רמז למלאך מיכאל שר הגדול המקריב נשמותיהם של צדיקים לפני הקדוש ברוך הוא. וידוע מי שנפטר בארץ ישראל, עולה נשמתו על ידי מלאך רחמים, שהם מלאכים הממונים תחת יד מיכאל, אמנם זאת המעלה היא לדלת העם היושב בארץ.
אמנם הצדיקים הם על ידי מלאך מיכאל, עם גילוי שכינה עמו, כמו שמצינו במשה רבנו, עליו השלום, שאמר לו הקדוש ברוך הוא למיכאל: צא והבא לי נשמתו של משה, ואף על פי ששם לא היתה מיתתו, אחר כך כי אם בנשיקה על ידי ה', אפשר לומר: שבמשה, דווקא לא היה יכול ליגע בו, לא מלאך ולא שרף, כי אם הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, יען כי הוא כללות כל ישראל, כמו שכתבו: אשה אחת ילדה שישים ריבוא בכרס אחד, וגם כי הוא רומז לזעיר אנפין - רוצה לומר: לפנימיות, כמו שכתוב בזוהר הקדוש: משה כלפי פנים ואהרון כלפי חוץ, ואם על בחינת יעקב אבינו, עליו השלום, אמרו שהוא נקרא כלפי חוץ לגבי משה, קל וחומר בן בנו של קל וחומר, שאר הצדיקים שהם בני בניו, שיקראו כלפי-חוץ לגבי משה, ומיתתם על ידי מלאך מיכאל.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש, עמוד קלז- קלח, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד לכוף על הצדקה לקיים המצווה בשליח מארץ הקדושה.
אמר ה' לישעיה הנביא: 'על בני ועל פועל ידי תצויני', גם אנחנו על מי נצווכם? - ענייכם הם, שאר בשרכם הם, קרובים הם, רבניכם הם, קמנו ונתעודד לכוף עצמינו ולאחרים עמנו, בסוד כופים על הצדקה, ולקבץ נדבה הגונה, בעין טובה וברוח נדיבה, בתיכף ומיד, ובלי לך-ושוב ומחר אתן, להחיות נפש האומללים האלה, ולקיים מצוות שלוח ביפה שארץ קדושה 'כי עת לחננה כי בא מועד' וראה יראה ה' בצדקותינו, החזקנו ולא נרפה, והיטב יטיב לנו בזה ובאחריתנו, ולא ימסור בנינו להם חרב, וצאצאינו לא יחסרו לחם, כי הצדקה מאין תמצא ...
כל אחד ואחד מכם, יתן ויחזור ויתן, כי ממנו הכל ומידו נתן לו, ומה ששלח הקדוש ברוך הוא חלק העני אצלכם הוא כדי שצדקה תהיה לכם, ולחיותינו כהיום הזה, ויקיים בנו מקרא שכתוב: 'וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה'.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש, עמוד קכא - קכב, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שעם על ערש דווי, שמח ומתחזק בראות רעו שבא לבקרו.
היה לי כאח, המחזק את לב אחיו לכל עניין כמו שכתוב: 'ולאחיו יאמר חזק' - כן היה לי. היה לי כרע שמשתעשע עם רעו בראותו אותו, כן היה משתעשע ורואה נחת רוח, בביאתי אצלו, ואף אם היה חולה, ושוכב על ערשו, ערש דווי, כששומע דריכת כף פעמי על מפתן הבית, היה שמח ומתחזק, ויושב על המטה, ומדבר עמי להפיג צערו, ואוכל ושותה, והיה רואה נחת רוח הרבה, כמו שידוע כל זה לבניו ובפרט לאשתו המשמרת הבית.
אי לזאת אני מקונן עליך מורי ורבי, צר לי עליך אבי, צר לי עליך אחי, אשר כנפשי, צר לי רעי. מי נישאר לי להפיג צערי אליו, אולם תהי זאת נחמתי, בענפים שגדלת, נטיעות דומות לשורשים, ובפרט בנטע נעמן אהוב הנאמר אור הזמן, יפה ענף וחורש מצל כארז בלבנון, בר-אוריין ובר-אבהן.
חכם יצחק אליהו לניאדו, ספר ויזרע יצחק, דרוש, עמוד קמג, דפוס עזרא חיים מדמשק, נדפס פה ארם צובא, תרפ"ח (1928). מתוך 'החכם היומי'