חכם יעקב כאלפון

תקס"ח - י"ט אב תרט"ו      

1 8 5 5 - 1 8 0 8      

חכם יעקב כאלפון

מקצת שבחו

חכם יעקב כאלפון נולד לאמו ולאביו יוסף, בשנת תקס"ח (1808) בעיר טיטואן שבמרוקו. 
מילדותו עמל בתורה מתוך מחסור. לימים נשא לאישה את שימחה ביתו של חכם יצחק נהון ולהם נולדו ילדים. 
חכם יעקב כאלפון התנהג בחסידות, קדושה ופרישות, ועסק רבות הן בתורת הנסתר והן בנגלה.
חכם יעקב כאלפון כיהן כאב בית הדין בטיטואן. 
חכם יעקב כאלפון נפטר ביום י"ט אב תרט"ו (1855).
חכם יעקב כאלפון כתב ספרים רבים וביניהם: 'דורש טוב'- דרושים, 'ויעמידה ליעקב'- חידושים על התורה, 'משפטים צדיקים, ב' חלקים'- שו"ת, 'רנו ליעקב שימחה'- חידושים על הפרשיות, 'נגד מלכים' 'חסד ה' ועוד.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש שהזורע צדקה זוכה לאמיתה של תורה.
'רשע עושה פעולת שקר, וזורע צדקה שכר אמת' - רצה לומר על פי הנודע: שתורה של שקר - בורא שמים וארץ של שקר ושווא, ונותן כוח לקליפה.
וזאת אומרת רשע שאינו נותן צדקה - 'עושה פעולת שקר' ... מה שאין כן 'זורע צדקה שכר'. רצה לומר: שכרו הוא אמת התורה, שנקראת אמת שניתנת לו במתנה, שמכווין לאמיתה של תורה.
דורש טוב דף ה' עמ' ב', דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיעסקו בתורה, שלא יפרד ליבם ויהיו באחדות גוי אחד.
'על עמך יערימו סוד, ויתיעצו על צפוניך, אמרו לכו ונכחידם מגוי, ולא יזכר שם ישראל עוד' -
אמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'לא ניתנה תורה אלא כדי שלא ידברו לשון הרע', ולכן מערימים סוד, כדי שיבואו ליחלק ליבם, ולא יהיה להם אחדות. לכן 'מתייעצים על צפוניך' - התורה שהייתה גנוזה בבית גנזיו יתברך כמו שנאמר בשבת.
'אמרו' - שעל ידי ביטול תלמידי חכמים, 'לכו ונכחידם מגוי' - שנקראים באחדות נפש אחד גוי אחד. אלא על ידי שלא יעסקו בתורה יבואו לדבר לשון הרע, וייפרדו ליבם ולא יהיו באחדות גוי אחד, ואם כן כשיש פירוד יכולים להם, וממילא 'לא ייזכר שם ישראל עוד' חס וחלילה.
דורש טוב עמ' קי"ט , דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר לעשות סייג לתורה - להפסיק הלימוד כדי לדון דין יתום.
'ועשו סייג לתורה' - בהקדים מה שכתוב בשמות רבה פרשה ל' וזה לשונו: 'איש תרומות יהרסנה' זה חכם שהוא יודע הלכות ומדרשות והגדות ויתום ואלמנה הולכין אצלו שיעלה דין ביניהן, והוא אומר להם עסוק אני במשנתי, איני פנוי אל האלוהים, מעלה אני עליך כאילו החרבת את העולם ועיין שם.
אזהרה לדיינים שכשתהיו עסוקים בתורה לא תישארו עסוקים ותאמרו אין אנו פנויים, אלא עשו סייג לתורה, שכמו שהסייג מפסיק, גם כן תעשו סיג ותפסקו מן התורה כדי לדון דין יתום ואלמנה.
ויעמידה ליעקב ע"ג עמ' ב, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מפרש שבתורה או יראה עדיך שילמד הוא לבנו ולא ע"י שליח.
'נדבות פי רצה נא ה' ומשפטיך למדני.' - שהאב חייב ללמד את בנו תורה, או יראה.
שגם שאני מתנדב לתת צדקה, ומוכח שעל ידי אמצעי נתן הצדקה, לא מפני זה - 'תלמדני חוקך' על ידי אמצעי, אלא 'נדבות פי רצה נא ה' ואפילו כך 'משפטיך למדני' - אתה ולא על ידי אמצעי כי אדרבה בלימוד תורה מעשה שמים עדיף.
דורש טוב דף ב עמ' ב, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד זכות למנהגים, שהתקבלו קודם שנתפשט השולחן ערוך
צא ולמד זכות למנהגן של ישראל - שבאפשרותנו לומר שקודם שנתפשט ספר השולחן ערוך קבלו עליהם ועל זרעם ...כי מנהגן של ישראל תורה, מתורתן של ראשונים, ואין להרהר אחריהם חס וחלילה, זהו מה שנראה לעניות דעתי להשיב מפני הכבוד.
ואני בתומי הלכתי ואמרתי כן אלו הדברים בישיבת בחברת החכם השלם כבוד מורינו החכם רבי וידאל ביבאס נרו יאיר ואיזה חכמים רשומים ... כי נתקבצו דברי בעיניהם להליץ בעד המנהג.
משפטים צדיקים ב', י"ג עמ' ב', דפוס מנורה, ירושלים, תרצ"ה (1935)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד פדיון שעבוד שבעים אומות, שהם כנפש אחת כאיש אחד.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום' - יראה על פי מה שכתב הרב שארית יעקב ... על פי מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: 'קול דודי דופק' - זה משיח, בשעה שהוא בא ואומר להם לישראל: אתם נגאלים. אומרים לו ישראל: לא כך אמר הקב"ה לנו שהוא משעבדנו בשבעים אומות. והוא משיב להם: אחד מכם גלה לברבריא ואחד לבטרנא - כאילו גליתם כולכם עיין שם. והיה טעמו משום שכל ישראל כנפש אחת וכאיש אחד, ומזה הטעם מעלה עליהם הכתוב כאילו גלו כולם. ...
ונראה לדעתי דעת הצעיר יעקב כאלפון שזהו רמז: ה' עוז לעמו ייתן' - כמו שמובא במדרש רבא: אין עוז אלא מלכות והיינו ה' עוז' - דהיינו עול מלכויות. 'לעמו ייתן' - שישתעבדו בשבעים אומות.
ה' יברך את עמו' - לפדותם ולברכם בשלום. בשביל השלום - כי אחד שגלה חשוב ככולם וזהו 'אנכי' - בלשון יחיד, ועל ידי זה תבינו - יהי אור הגאולה.
ויעמידה ליעקב נח עמ' ב, דפוס י. ע. איתאח, ירושלים, תש"ז (1947)