חכם שלמה אליעזר אלפנדארי

תקע"ה - כ"ב אייר תר"ץ      

1 9 3 0 - 1 8 1 5      

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי

מקצת שבחו

חכם שלמה אליעזר אלפנדארי, ידוע בכינוי 'הסבא קדישא', נולד לאמו חוה ולאביו חכם יעקב, בשנת תקע"ה (1815) בעיר קושטא שבטורקיה. 
בילדותו נפטר אביו, ואמו, שהייתה למדנית גדולה, לימדה אותו תורה. בשנת תקצ"ב (1832), כשהיה חכם אלפנדארי בן 17, נשא אישה ונולד להם בן, אולם בנם נפטר ומאז נשארו חשוכי בנים. חכם שלמה אליעזר אלפנדארי אסף אל ביתו יתומים צעירים ושימש להם כאומן.
בשנת תר"ו (1845) בהיותו כבן 30, חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה לחבר במועצה הרוחנית של הקהילה היהודית בקושטא, ולימד עשרות תלמידים בישיבה שייסד הנדיב פואה. 
בשנת תרנ"ז (1897) חכם שלמה אליעזר אלפנדארי מונה כחכם באשי לקהילת יהודי דמשק. משרה בה נשא במשך עשרים שנה, עד לאחר מלחמת העולם הראשונה.
בשנת תרע"ז (1917) חכם שלמה אליעזר אלפנדארי עלה לארץ ישראל, ושימש כרבה של העיר צפת.
בשנת תרפ"א (1921) עלה והתיישב בירושלים, שם ישב בביתו בעיר החדשה ברחוב הקרוי כיום על שמו.
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי התנגד לתנועה הציונית, לתנועת המזרחי ולאגודת ישראל. הוא כתב מספר מכתבים כנגדם התנועה, וחתם על אגרות ומנשרים כנגד הועד הלאומי, כנגד חילולי שבת ותחומים נוספים שבהם נפרצו חומות הדת בארץ ישראל.
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי נפטר, בשיבה טובה, ביום כ"ב באייר תר"ץ (1930), תוך תפילת שחרית, כשהוא מעוטר בטליתו ותפילין, ונטמן בהר הזיתים שבירושלים. 
חכם שלמה אליעזר אלפנדארי חיבר חיבורים רבים, אך מרביתם נעלמו או נותרו בכתב יד. בין כתביו שנותרו והודפסו: שו"ת מהרש"א אלפנדארי;  ספר 'גדולי ארץ' - על כת הקראים, 'אשא עיני' - הגהות והוספות על ספר 'מערכות דברי אמת' לחכם יצחק בכר דוד, קונטרס 'לימוד זכות' - על אתרוגים מורכבים.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מחפש צד להתיר לאיש עני, שלא יבטל משמחת הרגל.
קודם הפסח בא אליי איש אחד, ובידו שק שהיה בו קמח ועשו מזה מצה. ואחר כך הרגישו שהיה בדופן השק מבפנים מעט עיסה דבוקה, והלך אצל המורה, שפה העיר חיפה, תבנה ותכונן, רב אתאי, ברוך הוא וברוך שמו, ישמרהו צורו ויחיהו, מעדת האשכנזים, והוא שלח אותו אלי, להורות לו אם מותר או לא. וראיתי שמקום הדבק היה מעט כל כך, שבוודאי אפילו אם נפל כולו כמו שהוא, יש די והותר כדי לבטל. ולפי הרצון היה הלב מהסס להתירה, משום שיש לחוש לדברי האוסרים אפילו למי שאומר שאין חוזר וניעור. אבל לאסור גם כן לא מלאני לבי, כי איש עני הוא, וגם שאינו מצוי לקנות ויהיה בטל משמחת הרגל , ולכן חשבתי אולי למצוא לו איזה צד להתירה בשופי.
שו"ת מהרש"א אלפנדארי - הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ט"ו, עמוד ל"ו. מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' אוסר להעסיק פועלים גויים בשבת, אף שאינם שכירי יום.
נשאלתי מחכם אחד, בראובן שיש לו תנור בתוך העיר, ויש לו פועלים גויים שאופים בכל ימי השבוע וגם ביום שבת, אם טוב הוא עושה, שלפי דעתו, כיוון שהם מושכרים לחודש הם לא שכירי יום אלא הם בקבלנות, ושאל ממני אם אני מסכים בזה או לא. ... אף שהם שכירי חודש או שנה, הדבר פשוט וברור שכשמשכירם להעסק בכל יום, שזה כמתנה עמהם שיתעסקו גם בשבת ואסור לכולי עלמא.
שו"ת מהרש"א אלפנדארי - הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ז', עמוד ט"ו. מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מזהיר העוסקים בתורה, ואינם שמים לב לעורר לב העם.
מה שאמרו חכמינו זיכרונם לברכה: ש'בת קול יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה' - שהכוונה לומר שגם על 'הבריות' - שהוא לשון חשיבות, והם עוסקים בתורה, אם הם שותקים ואינם שמים לב לעורר את לב העם.
אם עליהם נאמר: 'אוי להם' - משום שזה גם כן הוא עלבון התורה, וכל שכן בדור הזה, שהוא 'עקבתא דמשיחא', ותורה מונחת בקרן זווית דורש אין לה, שמעכבים הגאולה, שעכשיו צורך גדול, משום שידוע שהגאולה אינה באה כי אם דווקא בזכות העוסקים בתורה לשמה.
שו"ת מהרש"א אלפנדארי - הסבא קדישא, חלק ראשון, אורח חיים, סימן ו', עמוד ט"ו. מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מבקש להחזיר עטרה ליושנה, ונחמתו בעדת האשכנזים.
תינוקות של בית רבן, שהעולם מתקיים בעבורם, במקום אשר יאמר להם: 'בני אל חי' הם 'בנים משחיתים', ו'בנים לא אמון בם'. ואף מתופשי התורה, שהיה להם לצעוק ולמחות, אדרבא יש מהם שנלכדו ברשת זו בעצת יצר הרע לפי שהם מקטני אמונה, ועל זה דוו הדווים, ומי שנגעה יראת ה' בלבו ראוי לעמוד בפרץ, ולהחזיר עטרה ליושנה. אכן זאת נחמתי כי בהיותי פה בירושלים, תבנה ותכונן, שמעתי כי עוד היום עדיין לחלוחית הדין קיימת כמו שתקנו הראשונים בקיומה של תורה, כי יש לאחינו עדת אשכנזים, כמה וכמה תלמידי חכמים, יראי ה' וחושבי שמו, וישיבות מלאות מהם שעוסקים בתורה תדיר, בכל יום, כן ירבה וכן יפרוץ.
וגם שמח ליבי שראיתי לכמה יחידי סגולה, שנגעה יראת ד' בלבם, שמתחזקים ומשתדלים בכל תוקף בעצת הרבנים הגאונים הזקנים, ה' עליון יברך אותם, לכונן תמיד בחינוך הבנים והבנות על פי דרכי התורה, להרגילם ביראת ד' ובתורה, ובדרך ארץ ובצניעות. ומרוב ענוותנותם בקשו ממני להצטרף עמהם, וכשאני לעצמי, וגם שכעת נאלמתי דומיה, החשיתי מטוב מקורות הזמן בלתי נאמן. עם כל זאת, במצווה רבה כזאת לא אחשה, הנה שפתי לא אכלא לעזרת ה' בגיבורים מצווה גדולה כזאת, ולעורר את לב עם בני ישראל מתרדמתם, ולהשיב לב אבות על בנים לגבולם, לעבוד את ה'.
שו"ת מהרש"א אלפנדארי - הסבא קדישא, חלק ראשון, יורה דעה, סימן כ', עמוד נ"ג, מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד שיש לסמוך על הגדולים שלא ביטלו מנהג השתטחות על קברי צדיקים
נשאלתי מכמה אנשים חכמים, ומכללם הרב הזקן רבי ברוך דוד כהנא, השם ישמרהו ויחיהו, על מה שנהגו הכוהנים להשתטח על קברי הצדיקים, אם טוב עושים או לא. ...
אולי יש מי שמלמד זכות על המנהג הזה. וראיתי להרב חיד"א בספר 'פני דוד', שכתב שראה בספר 'אמרי נועם', שהוא מחידושי הראשונים, ורבותינו בעלי התוספות, בסדר היום שכתב וזה לשונו: 'ואם תאמר ואיך לא היו מטמאים, ויש לומר שצדיקים אינם מטמאים במיתתן' ...
האמנם, נראה שכיוון שמנהג זה הוא מזמן קדמון מכמה דורות, שנהגו כן להשתטח ספרדים, והאשכנזים לא מיחו בהם, לכן מן הראוי לתור ולחפש כדי ללמוד זכות ולמצוא סמך שלא עושים איסור. ... לפי כל האמור: טוב עשו, שכל הגדולים שקדמונו שלא מיחו לבטל המנהג הזה, כיוון שיש להם על מה שיסמוכו לפי דברי כל הראשונים הנ"ל שאין איסור כלל.
שו"ת מהרש"א אלפנדארי - הסבא קדישא, חלק ראשון, יורה דעה, סימן כג, עמוד ע"ט. מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שיש להחזיק בידי תינוקות של בית רבן עניים
זאת מאתי באתי אל האר"ש להגיד כי ישר כי מזה זמן רב בהיותי בארץ מולדתי קושטא קאי כמו מ' שנה מעלה ומטה, שהייתי מרביץ תורה בישראל, זכרתי ימים מקדם מנהגם של ישראל תורה, בסדר והנהגת תלמודי תורה, שכל ראשי העם וחו"ר הי"ו, כל דעתם ורוחם להשתדל בכל עוז ותעצומות שתינוקות של בית רבן יהיו לומדים בתורתנו הקדושה ולהרגילם בדרך ישרה וביראת ד'. ועוד זאת ביתר שאת, להחזיק ביד בחורי חמד אילני דמלבלבי שיצאו מהם תלמידי חכמים, ובפרט בבני עניים, כמאמרם ז"ל – 'הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה'. ועל ידי זה היו בנינו מגודלים בנעוריהם ביראת ד' תורה ומצוות, ובנותינו כזויות מחוטבות בדרך ארץ ובצניעות, כי כל כבודה בת מלך פנימה וחכמת נשים בנתה ביתה. ובעבור זה היה כמה ישיבות מתלמידי חכמים לומדים בכל יום, וכל בני ישראל היו שמחים ונחת רוח מהם.
שו"ת מהרש"א אלפאנדארי "הסבא קדישא" על ד' חלקי השו"ע. חלק ראשון, יורה דעה, סימן כ' עמוד נ"ג מהדורה שניה, נדפס בירושלים, תש"ן (1990).