חכם יעקב פיתוסי

תקי"א - י"ג תמוז תקע"ב      

1 8 1 2 - 1 7 5 1      

חכם יעקב פיתוסי

מקצת שבחו

חכם יעקב פיתוסי נולד לאמו ולאביו חכם אברהם, כנראה, בשנת תקי"א (1751) בתוניס. 
חכם יעקב פיתוסי למד תורה מפי חכם יוסף זרקא וחכם יצחק לומברוזו. בשנת תקל"ג (1773) מבקר מרן החיד"א (חכם חיים יוסף דוד אזולאי) בתוניס. בספרו 'מעגל טוב' הוא מזכיר את חכם יעקב מעארק, חכם נהוראי ג'רמון, וחכם יעקב פיתוסי.
חכם יעקב פיתוסי הרביץ תורה ברבים והעמיד תלמידי חכמים רבים ועצומים. בין תלמידיו חכם מרדכי גג', חכם אברהם רחמים אשכנזי וחכם מרדכי נג'אר, החתומים על הקדמה לספרו 'ירך יעקב'.
בשנת תק"מ (1800) חכם יעקב פיתוסי עלה לארץ ישראל יחד עם אשתו ובנו היחיד חיים-דוד, וזכה לכבוד רב מחכמי ירושלים. לאחר זמן, מתה עליו אשתו והוא נותר יחידי עם בנו. 
חכם יעקב פיתוסי יצא בשליחות חכמי ירושלים יחד עם בנו יחידו לאיזמיר, תוניס, טריפולי ואלג'יר.
תוך כדי מסעו, חכם יעקב פיתוסי נפטר ביום י"ג בתמוז בשנת תקע"ב (1812) באלג'יר.
חכם יעקב פיתוסי חיבר ספרים רבים. בתוכם: 'ברית יעקב', שהודפס בליוורנו בשנת 1800 (תק"ס); 'מזבח כפרה', שהודפס בליוורנו בשנת 1810 (תק"ע); 'מרא"ה האופנים', שהודפס בליוורנו בשנת 1815 (תקע"ה); ו'ירך יעקב', שהודפס על יד בנו בליוורנו בשנת 1841 (תר"ב).
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד טעם מחצית השקל, שכל אחד צריך לחברו להיות אחד.
ועוד זה יתנו ממחצית השקל, להורות שכל אחד חלק מהגוף וצריך לשיתוף חברו וכמו שאמר מרן רבי יוסף קארו, זיכרו לברכה, בספרו 'אור צדיקים': שאל יתגאה אדם, שאפילו הוא לבדו נחשב לאחד. לכך צריך מחצית השקל, לומר, שכל אחד צריך לחברו.
ואפשר עוד טעם למחצית השקל, לרמוז שלעולם יראה אדם עצמו חציו זכאי וחציו חייב. ולכך נותן מחצית השקל, על חציו החייב, אבל על חציו הזכאי אין צריך לתת כלום.
ירך יעקב, דף לה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד שבעמל בתורה, יזכר מה שלימדו המלאך במעי אמו.
'כי אדם לעמל יולד, ובני רשף יגיבהו עוף' - מה שאמרו רבותינו, זיכרונם לברכה: כשהתינוק במעי אמו מלמדין אותו כל התורה, וכשיוצא ממעי אמו, בא מלאך וסוטרו, על פי, ותוכח עד כאן.
אלא, שעל ידי, כשיטרח בתורה, יכול לבוא לידי זכירה, ואם לא היה מלאך סוטרו, לא היה יכול.
שצריך לו טירחה יתירה כדי ללמוד ולחדש חידושי תורה, הכל לפי מה שהוא אדם, וזה מה שאמר: אדם לעמל של תורה יולד.
ירך יעקב, קונטרס הדרושים, דף עה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד שמוכיח האב מלבו, דבריו נכנסים אל לב בנו ועושים רושם.
'כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה' - רצה לומר: דוקא את אשר יאהב ה', לו נאה ויאה להוכיח אחרים, שדבריו נכנסים אל הלב ועושין רושם כמו שהאב את הבן ירצה שמוכיחו מהלב.
ירך יעקב, דף סה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד לצמצם יגיעו בשיעור כף ידו, ועל ידי זה אשריו וטוב לו.
'אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו. יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך.' - רצה לומר: אשרי ההולך בדרכיו, שלעולם נגד עיניו, שהולך באותן שתי דרכים, ואינו יודע באיזו דרך מוליכין אותו. שעל ידי זה, ממילא נמשך לו, שאינו טורח ויגיע להתעשר. אלא כל יגיעו, אלא שיעור כדי אכילתו וטיפולו די מחסורו, ושאר כל היום בעבודתו יתברך. מאחר ששם נגד עיניו מאמר, שרבי יוחנן בן זכאי, אם כך, ידע נאמנה, שכל הנאה ועושר יותר מכדי חיותו, לאפס ותוהו נחשבו לו. וזה שאמר: 'יגיע כפך' - אינו אלא בצמצום השיעור, 'כי תאכל' - ועל ידי זה: 'אשריך וטוב לך'.
ירך יעקב, קונטרס הדרושים, דף פ' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד, שהעני בשר מבשרך, ולא תתמה מה לך ולצרה הזאת?!
'הלא פרוס לרעב לחמך' - שפרשו המפרשים, זיכרונם לברכה: שלא תהיה אוכל פת סולת ותתן לו פת קיבר, וכיוצא, אלא 'פרוס לרעב לחמך' - עצמך, ממה שאתה אוכל, פרוס וחלוק אותו לשנים, אפילו כי אין לך אלא הוא.
וגם כן: 'עניים מרודים תביא בית, כי תראה ערום וכיסיתו' - ולא תתמה: מה לי ולצרה הזאת?! ואל תאמר: שתעשה לו כן פעם אחת, אלא כל פעם משנה לו, שהרי 'ומבשרך' - זה גופך, כל שעה עושה כל מה שתצטרך, כך לעניים תעשה כל צורכן.
ירך יעקב, דף לט' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד שירושת הארץ ברדיפת הצדק.
'צדק צדק תרדוף למען תחייה וירשת את הארץ' - לזה אמר: 'צדק צדק תרדוף' - שתי צדקות. אחת: 'למען תחיה' - שתהיה קרוי חי, ואחת: 'וירשת את הארץ' - שהרי אמרו רבותינו זכורנם לברכה: 'גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה', שנאמר: 'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא'.
ירך יעקב, דף סה' עמוד א'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מבאר מילת בראשית – שתי ראשית, בשבילם נברא העולם.
'בראשית ברא א-להים' –
אמרו בזוהר הקדוש, ראה פרשת תולדות: שהסתכל הקדוש ברוך הוא בתורה - וברא. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה: 'בראשית' - בשביל התורה שנקראת ראשית, לזה אמר: 'בראשית' - כלומר בשביל שנסתכל בתורה, שנקראת ראשית, 'ברא א-לוהים' - שהסתכל בה ובשבילה ברא.
גם 'בית' של בראשית רבתי, על פי מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה: בשביל ישראל שנקראו ראשית, שכתוב: 'קודש ישראל לה' ראשית'.
וכבר המילה אמורה בשביל התורה, שנקראת ראשית ולזה בית רבתי, לומר, בשביל שתי ראשית - שהם התורה וישראל, 'ברא א-לוהים את השמים ואת הארץ'.
ירך יעקב, דף א' עמוד א'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' כל ישראל זכו לקבלת התורה גם שומרי מצוות וגם שאינם.
אתם נצבים וכדומה, טפכם וכדומה לעבדך בברית וכדומה, עמד שם התוספתא, בדעת זקנים, ומה שאמר שם זה הכוונה שקטון וגדול שם הוא. דבר אחר, ועבד חופשי מאדוניו אלו ישראל, שכשאדם מת נעשה חפשי מהמצוות ע"ש כפ"ז י"ל דה"ק אתם נצבים היום דוקא כשאתם נצבים היום בחיים, הוא שלעבדך וכדומה. אמנם, לאחר מיתה נעשים חפשי מהמצות. ובעיקר קרא שקטון וגדול שם הוא וכדומה, רצה לומר, עיקר הכרת והבחנת מי הוא קטון ומי הוא גדול דוקא שם הוא, ולא בעולם הזה. ששם עבד חפשי מאדוניו, מה שאין כך בעולם הזה, שייך שמעמידין לראש למי שהוא פחות הערך ומגדילין אותו למעלה מצד שוחד או מצד איזה קורבה מהשררה וכיוצא.
ירך יעקב, דף סה' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מפרש שמידת החסד היא הצדקה שטובה לה' ולבריות.
צו את אהרון וכדומה, זאת תורת העולה וכדומה, ואת המזבח תוקד בו, כתב רבי יעקב בעל הטורים, זכרונו לברכה, זאת תורת העולה, היא העולה, לומר כל העוסק בתורת עולה, כאילו הקריב עולה עד כאן. שבילקוט אמרו כי חסד חפצתי ולא זבח, אמר הקדוש ברוך הוא, חביב עלי חסד, שאתם גומלים זה לזה מכל הזבח שזבח שלמה לפני...משום שעושה צדקה טוב לשמים ולבריות וזהו חסד שאתם גומלין זה לזה.
ירך יעקב, דף לט' עמוד ב'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מסביר על הזכות ללמוד תורה מעוני
נודע, מי שמקיים את התורה מעוני הוא שבח גדול, כמו שאמרו רבותינו, זכרונם לברכה, המקיימה מעוני סופו לקיימה מעושר. המקיימה מעושר, כי חנני אלוהים וכי יש לו כל, אין בו שבח גדול. זאת אומרת, טובה חכמה עם נחלה. דהיינו, נחלת הארץ שמקיימה מעושר ויותר השבח לרואי השמש העני, שמצפה לזריחת השמש כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, שמש בשביל צדקה לעניים עד כאן. דה"ט שבשביל אין להם מלאכה כדי להתחמם וזהו השבח שחיסר כל ומקיימה מעוני.
ירך יעקב, דף א' עמוד א'. הוצאת משה ישועה, דפוס ליוורנו, (1842)