חכם חיים פלאג'י

תקמ"ח - י"ז שבט תרכ"ח      

1 8 6 8 - 1 7 8 8      

חכם חיים פלאג'י

מקצת שבחו

חכם חיים פלאג'י נולד לאמו מרת קאלי קאדין ולאביו חכם יעקב פלאג'י בשנת תקמ"ח (1788) באיזמיר.
בשנת תקס"ז (1807), בהיותו בן 19, חכם חיים פלאג'י התחתן ובשנת תקע"ג (1813) קיבל את הסמכתו כחכם השלם על ידי סבו הראשון לציון חכם רפאל יוסף. 
כל ימי חיי אביו, חכם יעקב, לא נאות חכם חיים פלאג'י  לקבל עליו תפקיד ציבורי, ורק בשנת תקפ"ח (1828) הסכים לכהן כדיין בבית דין וכראש ישיבת 'בית יעקב רבי' באיזמיר.
בשנת תקצ"ז (1837) נתמנה חכם חיים פלאג'י לאב בית דין הגדול באיזמיר, ובשנת תרט"ו (1857) נתמנה למשרה הרמה ביותר באיזמיר 'החכם באשי'. 
חכם חיים פלאג'י היה לפה לעניי קהילתו, והיה מוכיח את העשירים בדרשותיו. תיקן תקנות והקים מוסדות צדקה וחסד. חכם חיים פלאג'י פעל להקמת בית חולים יהודי באיזמיר ולשם כך גייס נדבנים ידועים. 
חכם חיים פלאג'י התפרסם בספריו הרבים, כ-80 במספר, אותם התחיל לכתוב בגיל 16. ספריו עוסקים בקשת רחבה של נושאים: 7 חיבורים על התנ"ך, 9 חיבורים על התלמוד, 15 ספרי מדרשים ודרושים, ספרי מוסר ו24 חיבורים בהלכה, קבלה, שו"ת וספרים רבים נוספים. בסיום כתיבת כל ספר, חכם חיים פלאג'י היה עורך סעודת מצווה, והיה מחלק את ספריו ללא תמורה. את ספריו מעולם לא מכר.
ביום י"א באב תר"א (1841), התחוללה שרפה באיזמיר, בה חרבה שכונת היהודים ועלו באש 54 מספריו. במהלך השנים, שיחזר רבי חיים חלק מכתביו, והוציא לאור עשרות מהם, מיעוטם נותרו עדיין בכתב יד. 
חכם חיים פלאג'י נפטר ביום י"ז שבט תרכ"ח (1868). הוא נקבר בבית העלמין העתיק באיזמיר בהלוויה ממלכתית, בה השתתפו גם אנשי הצבא הטורקי, נציגי השלטונות ונציגי מדינות זרות. 
מבין ספריו: 'פעולת צדיק לחיים' - ספרו הראשון, שו"ת 'סמיכה לחיים' - אותו חיבר יחד עם רבו סבו חכם רפאל יוסף חזן. 'רחמים לחיים', 'ארצות החיים', 'לב חיים', 'חיים לראש', 'קול החיים', 'מצה חיים', 'צדקה חיים', 'פעולת צדיק לחיים', 'חיים ושלום', 'גנזי חיים', 'ברכת מועדיך לחיים' - ספרו האחרון, יצא לאור יום לפני מותו.
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' מלמד מידת אשתו, שלא לתת לקרואים לאכול עד שיתנו לעניים.
כך היא מידתה של נוות ביתי תבורך מנשים - שכשיש בביתנו איזו שמחה וגיל, ובכלל לעשות סעודה לעניים, אינה נותנת לאכול לשום אחד מהקרואים, עד שמסדרת השולחנות לעניים בתחילה, ואחר כך משימה שולחנות שיאכלו הקרואים.
וכן ראוי לעשות כפי לשון הזוהר הקדוש הלזה, וגם כפי מה שאמרו בתיקונים - שצריך ליתן לעניים, מהטוב שלו ומתחילת המאכל, ולא למה שמשייר בסוף.
והגם כי בלאו הכי כבר מכינים מה שנותנים לאכול לפני העניים, וראוי להם, בכלים מיוחדים בפני עצמן, ואינו משיורי מאכלם, מכל מקום כיוון שנותנים להם לבסוף מורה על העדר כבוד, ושהם שיור.
צדקה לחיים, עמ' נ"ה, הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' משבח הבן, שהוריו שרויים אצלו בבית, וכאילו הממון שלו מהם.
אשרי לבן, שיש לו יכולת לפרנס את אביו ואת אמו, והם שרויים אצלו בביתו, וסמוכים על שולחנו, כאילו הממון כולו, שיש לו - מאביו, ובזה מובטח לו, שתרום קרנו, ולא ימוט לעולם.
צדקה לחיים, עמ' נ"ט, הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תשנ"ט (1999)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מורה שעיקר לימוד התורה הוא לקיום המעשה, ובפרט הצדקה.
עיקר לימוד התורה הוא לקיום המעשה, ובפרט לעשות צדקה וחסד. ... שהטעם הוא, כי כיוון שעיקר שזכינו לקבל התורה הוא בזכות הצדקה והחסד, שעשה אברהם אבינו, ואנחנו הבאים מזרעו אחזנו במידת הצדקה, לכן נקראת התורה בשם צדקה, להורות כי זכיית התורה הוא בעבור הצדקה.
ואדרבא נראה מזה כי הצדקה והחסד הוא גדול מן התורה, שהרי אנו קוראין לתורה בשם צדקה, להגדיל מעלתה, וכדרך רבותינו זיכרונם לברכה, שאמרו בפירוש: 'ותורת חסד על לשונה' - תורה וחסד לא נאמר, אלא תורת חסד. מי נתלה במי? - קטן נתלה בגדול. ושמקובל לנו, שמבטלים תלמוד תורה להוצאת המת והכנסת כלה שהם גמילות חסדים.
צדקה חיים, עמ' רמ"ט, הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מורה מנהגנו להחמיר שלא לאכול דבש בראש השנה.
מה שאוכלין בראש השנה תפוח מתוק, כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים: חוק ומשפט וימתקו, ויהי כעשרת הימים נבלי יין וצימוקים, משפטי ה' אמת ומתוקים מדבש. ...
התפוח יעשנו מסוכר ולא בדבש, כי בעשרת ימי תשובה ראוי להחמיר שלא לאכול דבש, כמו שכתבתי בקונטרס 'רוח חיים' בסיעתא דשמיא.
מועד לכל חי, עמ' קע"ה, קע"ו, הוצאת 'מקש', בני ברק, תשנ"ח, (1998)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' רומז שכל אחד ייתן בליבו לעלות לארץ ישראל.
ארץ ישראל - גימטרייה ת"ת ל"ב, לרמוז שכל אחד ייתן בליבו לעלות לארץ ישראל.
ארצות החיים, עמ' ס', הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תש"ס (2000)
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד, שמי שאין לו זכות משלו, יש לו איש מאת רעהו כשותף.
'כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא' - ייתכן לפרש, שכיוון שמקובל בידנו שכל ישראל ערבים זה לזה, והם כדין השותפים בעשיית המצוות וקיום התורה ובלימודה, יש זכות לישראל, איש מאת רעהו בתורה ובמעשים טובים שעושה, כדין שותף שיש לו חלק. ...
ויפה מביא ראיה מקרא: 'ועמך כולם צדיקים' - ולכל אחד יש לו משלו, ואם המצא תמצא ריקנים שבישראל גמורים, עם כל זה 'לעולם ירשו ארץ' – לעולם, בא לרבות אף למי, שאין לו משלו.
פעולת צדיק לחיים, עמ' א, הוצאת שיח ישראל, ירושלים, תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים' לומד מוסר מהקב"ה לבוא בתחילה ברך שלום.
אם יהיה לו לאדם מישראל, איזו תביעה וטענה באיזה אופן שיהיה עם איזה אדם מאומות העולם, שבתחילה יבקש ממנו בשלום ובמישור ובפה רך, ולא לבוא עליו בעקיפין ובכעס ובאכזריות, אפילו עם הדין עמו, וילמוד דרך ארץ תוכחות מוסר מהקב"ה, שהוא מלך מלכי המלכים, ועם כל זה לא בא אל פרעה בתחילה באכזריות כי אם בדרך שלום, ששלח למשה רבינו עליו השלום בשליחות ובמיתון.
דרכיו למשה, עמ' ל"א, הוצאת שובי נפשי, ירושלים, תש"ס (2000)