חכם יחיא קאפח

תר"י - י"א כסלו תרצ"ו      

1 9 3 6 - 1 8 5 0      

חכם יחיא קאפח

מקצת שבחו

מארי יחיא קאפח - המארי הישיש, נולד לאמו ולאביו שלמה (סלימאן) בשנת תר"י (1850) בצנעא שבתימן.
אמו נפטרה כשהיה בן שנה, ואביו נשא אישה אחרת. כשהיה בן שמונה נפטר גם אביו שלמה, מארי יחיא קאפח גדל אצל סבו שלום, שטיפל בו במסירות מתוך דוחק, ולמד אצל מארי חיים קורח, ומארי יוסף אלקארה. 
מארי יחיא קאפח נשא לאישה את נִעְמֶה. הוא עבד כצורף כסף, והיא כרוקמת ותופרת. המשפחה חיה בדוחק. חלק מילדיהם מתו, שניים מתוכם ברעב הגדול בשנת  תרס"ה (1905). רק בן אחד ושתי בנות נשארו בחיים. 
מארי יחיא קאפח היה ממייסדי וממנהיגי תנועת 'דור דעה', או הדרדעים, שפעלה בתימן, בעיקר בעיר צנעא, למען חזרתה של יהדות תימן לפסיקות הרמב"ם ורס"ג - טרם קבלת השולחן הערוך. הם התנגדו ללימודי קבלה ולספר הזוהר, ועודדו לימודי השכלה רחבה. פעילותו של מארי יחיא קאפח וחבורתו עוררה התנגדות בקהילה היהודית. מתנגדי ה'דרדעים', אף שהיוו את רוב הקהילה היהודית בצנעא, כונו בפי ה'דרדעים' 'עיקשים'. 
מארי יחיא קאפח - ממנהיגי ה'דרדעים', ומארי יחיא יצחק הלוי - מראשי הקהילה המשיכו לשתף פעולה בבית הדין והקפידו שלא ללבות את חילוקי הדעות, אלא שהמחלוקות החריפו לחרמות והלשנות, דבר שהביא להתערבות השלטון המקומי בחיי הקהילה היהודית מתוך חשש לערעור יציבות המשטר. 
בשנת תר"ס (1899), כשהיה כבן 50, מארי יחיא קאפח נבחר ל'חכם באשי' - הרב הראשי של תימן. כהונתו נמשכה שש שנים בלבד, ולאחריה התפרנס כמלמד תינוקות בביתו של חיים כסאר.
בשנת תר"ע (1910) מארי יחיא קאפח מונה למנהל בית הספר היהודי שהקימו העות'מאנים בצנעא. בית הספר היה מתוקן, ולמדו בו ערבית, תורכית, עברית ומדע לצד לימודי קודש. 
בסביבות שנת תרע"ג (1914) בית הספר נסגר בצו השלטונות, כנראה בשל הלשנות ועלילות שווא מצד מתנגדי תנועת 'דור דעה'. מארי יחיא קאפח, בנו מארי דוד, וחברים נוספים בתנועה, נכלאו בחשד לשיתוף פעולה עם הבריטים וערעור הסדר הציבורי. 
פעילות התנועה נאסרה, ובכלל האיסור מפגשי לימוד או תפילה בבתים פרטיים. חברי התנועה המשיכו להיפגש בסתר, והתקבצו כל מוצאי שבת לשיעורו הקבוע של מארי יחיא קאפח ב'מורה נבוכים' לרמב"ם.
בשנת תרע"ח (1918), באחד מגלי המעצרים, נתפסו מארי יחיא קאפח, שהיה אז כבן 68, בנו מארי דוד וחברים נוספים במהלך שיעור תורה. בנו - מארי דוד, אביו של מארי יוסף קאפח, שהיה אז רק כבן שנה, הוכה נמרצות בידי השוטרים. קת אחת הרובים פגעה קשות בצלעותיו. הנזק הלך והחמיר והוא מת מפצעיו.
מארי יחיא קאפח נפטר ביום י"א כסלו תרצ"ו (1936) ונקבר בצנעא. 
מאיר יחיא קאפח כינס את דעותיו ודרכו בהתנגדות לקבלה בספר 'מלחמות השם', שיצא לאור רק אחרי מותו. התכתבויותיו עם הלל צייטלין בנוגע לקבלה נדפסו בספר 'דעת א-להים'. הערות הלכתיות על הלכות שחיטה וטריפות מפרי עטו נמצאות עדיין בכתב יד. את תשובותיו ההלכתיות הקפיד לכתוב בקיצור נמרץ. 

מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' מלמד מסירות נפשם ללכת במנהגי הקדמונים.
כי אחרי אשר הבאתם אותנו אל בית הכלא, במלשינות שקר אצל ממשלתנו הרוממה, הזעקת את כל העם לצאת אל בית עלמין, וציווית להם לעפר בעפר על ראשיהם על לא דבר.
לא על מצווה קלה שביטלנו, ולא על מצווה חמורה חס ושלום, כי אם על אשר הלכנו במנהגי קדמונינו וקבענו לימודינו במשנה ובתלמוד ורמב"ם ושולחן ערוך, ללמוד וללמד לשמור ולעשות.
ספר מלחמות השם, עמ' כ', הוצאת פ' עניו, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מלמד לידע את מי נעבוד ולא לקבל באמונת אומן בלי הבנה.
אם יביאו לך שני מכתבים מעסקי מסחר שהם סותרים זה את זה, אתה נותן לב בהם להבין כדי שלא תפסיד ואינך מקבלם באמונת אומן! ובתורה שהיא חיי הנפש תקבל את הסותר אמונתך באמונת אומן אם טוב ואם רע בלי הבנה?
הלא עיקר עסק התורה לדעת ולהבין מצוותיה וחוקותיה! ודוד המלך עליו השלום אמר מתחנן לפני הקב"ה: 'הביננו ואלמדה מצוותיך'. ואמר עוד: 'טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי'.
וקל וחומר הוא: ומה בשאר מצוות של תורה צריך לב להבין שלא יטעה להתיר את האסור. ... במצוות ידיעת ה' יתברך, ויחוסו על פי האמת והצדק שציוונו ה' יתברך בתורה כמו שנאמר: 'וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא הא-להים'. ... על אחת כמה וכמה, שאנחנו צריכים לידע את מי נעבוד.
ספר מלחמות השם, עמ' כ"ד, הוצאת פ' עניו, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' מלמד מצוות תחיית השפה העברית: לימדתם אותם - לדבר בם.
יתבונן המשכיל ויתרונן הירא והחרד אל דבר ה', על מצב עם בני ישראל בראותו אשר כל עם ועם מכל מפלגות הגויים מחבבים את לשונם ומגדילים את שפתם אשר חונכו עליה. ואשר הוחקה בה אמונתם ודתם איש ללשונו, ואנחנו עם בני ישראל מעת אשר גלינו מארצנו עזבנו את לשוננו הקדושה אשר דיבר בה אדם הראשון ובה ניתנה תורתנו הקדושה בהגלות כבודו יתברך על הר סיני ואמר לעמו: 'אנכי ה' א-להיך'. ולא עשינו כמצווה עלינו: 'ולימדתם אותם את בניכם לדבר בם'. ...
ולקול הקורא במכתבי עתים, בימים ההם, מאת ה' אליעזר בן יהודה לתחיית השפה העברית הקדושה, נכספה נפשנו אך ורק בדברים ושיחות בעלמא, ולא באה לידי התגשמות עד שנת תר"ע, אשר אז הואילה ממשלתנו הרוממה ממשלת תוגרמה לפתוח בתי ספר לילדי בני ישראל. ...
והיו הילדים לומדים מקרא ותרגומיו אונקלוס ורס"ג, משנה הרמב"ם, ודקדוק ופירוש המילות, הכל נעשה על נכון לימוד התורה נביאים וכתובים בפירוש ברור ספר דקדוק לשון הקודש!
ספר מלחמות השם, הקדמה, הוצאת פ' עניו, ירושלים, תרצ"א (1931)
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל' מלמד איך הנהיגם ללמוד המשנה עם הרמב"ם.
מקודם לא היו לומדים בכל בתי כנסיות בלילות, כי אם בספר הזוהר - בלי הבין, כמפורסם. והיו משתבחים בעצמם שלמדו באותה לילה כך וכך דפים. ולימוד המשנה והתלמוד היה יקר בימים ההם אין חזון נפרץ. ורק בבוקר לומדים מעט משנה לפני מורנו ורבנו יוסף קורח זיכרונו לברכה, עם פירוש רבי עובדיה בבית הכנסת שרעבי.
ותחילת לימודנו היה שם, וגם אחרי כן, לפני בנו הרב הגדול כבוד מורנו ורבנו חיים קורח זיכרונו לברכה בלילה. ורבים ממשכילי עמנו היו באים ללמוד. ואחרי כן התחלנו ללמוד פירוש הרמב"ם בערבי בלילי שבת מחצות. ואז נשתדל ידידנו המנוח מורנו ורבנו חיים אלכסאר לכתוב לו משנה בפירוש הרמב"ם זיכרונו לברכה. ואחרים מהמשכילים גם הם נשתדלו לכתבם וללמוד בהם. ונמשך הדבר, שגם בקצת בתי כנסיות נתקנאו לעשות כמעשנו.
ספר מלחמות השם, עמ' מ"ח-מ"ט, הוצאת פ' עניו, ירושלים, תרצ"א (1931)