חכם רפאל יוסף חזן

תק"א - כ"ג חשון תקפ"א      

1 8 2 1 - 1 7 4 1      

חכם רפאל יוסף חזן

מקצת שבחו

הראשון לציון חכם רפאל יוסף חזן נולד לאמו ולאביו חכם חיים חזן, בשנת תק"א (1741) באיזמיר שבטורקיה. 
אביו מת עליו בהיותו רך לימים. לעזרת משפחתו עמדו קרוביו וגבירי העיר, ביניהם חכם דוד מורדוך, חכם דוד אליהו חזן וחכם דוד פאלאג'י, ובזכותם חכם רפאל יוסף חזן התמסר ללימוד התורה. 
בשנת תקי"ח (1758), בהיותו בן 17, חכם רפאל יוסף חזן החל לדרוש בציבור, ושימש בתפקידים שונים בקהילתו כגון אפוטרופוס על נכסי יתומים ואלמנות או על נכסי הקדש שונים.
בשנת תקל"ד (1774), חכם רפאל יוסף חזן מונה ע"י חכם חיים אבולעפיה, רבה הזקן של העיר איזמיר, כאחד משלושת דייני העיר. והוא הצעיר ביניהם.
בשנת תקנ"ד (1784), חכם חיים מודעי, ראש הרבנים באיזמיר עלה לצפת, וחכם רפאל יוסף חזן יחד עם חכם רפאל יצחק מאיו נתמנו על ידי טובי העיר כרבני העיר איזמיר. 
חכם רפאל יוסף חזן נשא לאשה את רושא חוה, ונולדו להם שישה בנים ובת. בתם, קאלי קאדין, נישאה לתלמידו המובהק חכם יעקב פאלאג'י. בנם הוא חכם חיים פאלאג'י ששימש כחכם באשי.
בשנת תקע"ג (1813) חכם רפאל יוסף חזן עלה לארץ ישראל, התיישב בחברון והתקבל שם כאב בית הדין. 
בשנת תקע"ח (1818), לאחר פטירתו של הראשון לציון, חכם יעקב קוראל, הגיעו חכמי ירושלים לחברון, ומינו את חכם רפאל יוסף חזן ל'ראשון לציון'. לאחר מכן עבר להתגורר בירושלים.
חכם רפאל יוסף חזן נלקח לבית עולמו ביום כ"ג חשוון תקפ"א (1821) ומנוחתו בהר הזיתים בירושלים. 
חכם רפאל יוסף חזן חיבר את הספרים: 'מערכי לב' - דרושים, ו'חקרי לב' - שו"ת מקיף על סדר משנה תורה לרמב"ם, הכולל 8 כרכים במהדורתו הראשונה, ו13 כרכים במהדורה השנייה. 
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל' מלמד שהשב בכל ליבו הרי זה צדיק גמור.
עולה על דעתך שכל שלא עשה תשובה כדין, אינה תשובה כלל?! ומדין תורה ברשעתו עומד?! - ואחר המחילה רבה אינו נראה לי, שאם כן לדבריך אתה נועל דלת בפני התשובה.
ודבר פשוט הוא שאם עבר על כל עבירות שבתורה ושב בתשובה, שהתוודה את חטאותיו ושב בכל ליבו - הרי זה צדיק גמור.
חקרי לב, יורה דעה חלק ב' סימן ק"ס עמוד רע"ד. ירושלים, מכון המאור. תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל' משורר על גאולתם, שהניחם על אדמתם, ולא בזה תפילתם.
שבעה לה נפשנו צרות תכופות על שתי כתפות, וקצף תועפות, פנים זועפות, צנומות שדופות. ... רוכב ערבות, שובה רבבות, וראה: כל העם כי ניחם ה' ציון אור פניך כי רציתם.
יבוא משיח לישראל, בזרועו יקבץ שה פזורה, ואסף איש טהור עמו, וצאן מרעיתו הניחם על אדמתם. ובנה אצלו ציון מקדש ה', כוננו ידיך תאיו ואיליו ואלמיו, הלשכות והעזרות איש על דגלו קרא בשמותם.
והכוהנים הניגשים שם יזבחו זבחי צדק - כוהנים בעבודתם. ולווים בדוכנם יוצאים בשיר, וישראל עושה חיל בשומעו את רינתם. שמחים אלי גיל גילת ורנן - אלו הן הגולים כי פקד ה' את עמו, ולא בזה את תפילתם.
חקרי לב, יורה דעה, חלק ב', הקדמת המחבר. ירושלים, מכון המאור. תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא' פוסק שלא יחלקו מהצדקה שנתנו לתלמידים גם למלמדים.
נשאלתי בני עיר שמנדבים צדקה אחד בשנה, מידי שנה בשנה, לחברת תלמוד תורה להלביש תינוקות של בית רבן העניים והיתומים, חליפות שמלות ע"י אנשים חכמים, פקידי תלמוד תורה, גבאי הצדקה, הם העומדים על הפקודים בהסכמת טובי העיר, בכל שנה ושנה מוציאים מזה ונותנים לזה.
ומראש מקדמי ארץ, גביית נדבה זו היה לבד לתינוקות של בית רבן העניים והיתומים, וחדשים מקרוב נתנו מגביית זו גם כן למלמדי התינוקות. ונשתרבב המנהג, עד שבעתה נותנים גם כן לעניים צנועים.
אם יפה עשו אלו לפני ואחרי - לשנות נדבת ציבור מעניין לעניין. ומה גם שנותני הצדקה, יש מהם אומרים לגבאים שעל מה יתנו נדבה זו?! מאחר שהם נותנים לאנשים שיש להם צורך, והמלמדים - אין צורך להם, ויש להם ארבע וחמש חליפות. ...
זה שנשתרבב המנהג שנותנים מגביה זו למלמדים ולזקני ההסגר, ולקצת תלמידי חכמים וצנועים, יש לדון שלא יפה עשו, שאף אם יסכימו בני העיר עם הגבאים על זה, ושתיקת ז' טובי העיר למעשה הגבאים יורה כן - אין ביד כולם לשנות.
שאף אם בגביה מותר - היה להם לתת הכל לתינוקות של בית רבן, שעכשיו נותנים להם בגד רע, ולפעמים אינן מספיקים לתת בגד אפילו בפחות שבערכים, ונותנים להם לבוש אחר בזול יותר, היה לתת להם מבגד טוב או ב' לבושים. ...
ומותר זה אינו אלא בהשתדלות הגבאים עם טובי העיר, שהם מפצירים בטובי העיר, ומוסיפים הקצבה שנותנים כפעם בפעם, וגם שמלבד זה הם משתדלים בדבר לגבות מארחי פרחי וכלל בני העיר. ואין דעתם כי אם להוסיף ולתת גם כן לאלו הבאים מן החדש.
חקרי לב, יורה דעה, חלק ד, סימן קה, עמודים שנז- תז. ירושלים, מכון המאור. תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות' פוסק למנות הבן הגדול, אף שהקטן גדול ממנו בחכמה וביראה.
אם יפה עשו על פי התורה מנהיגי הקהילת קודש, למנות את בן ראובן - הגדול, תחת אבותיו? - הגם שקולו נעים, ופרקו נאה, וסר מרע, כיוון שאינו ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה, ואילו בנו הקטן ממלא מקומו בכל מכל. ומסתפק השואל, אם גם בכגון זה מצווה בגדול או לא? ...
חקרי לב, אורח חיים, חלק א סימן ט"ז עמודים פ"ח- צ"ד. ירושלים, מכון המאור. תשנ"ח (1998)
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה' מחייב הנשים להורות הדרך ממצוות תוכחה, אך לא מדין ערבות.
'ערבות' - היינו במי שיש כוח בידו לעשות לאחרים - שיקיימו המצוות, וכעין גדול הבית שיש כוח בידו שיעשו ככל הכתוב בתורה, שאם לא יקיימו יש כוח בידו להכותם, ולמונעם בר, ולחם ומזון. וכן גדול העיר, שיש כוח בידו להכות ולענוש נכסים. וכן גדול הדור, אם יש כוח בידו, ואם הניחם לרצונם, נתפס הוא על עוונם, כאילו עשאם הוא בעצמו. ... שערבות תלוי אלא במי שיש כוח בידו - בכוח הזרוע, להעמיד אותם על דת, ובזה לא נצטוו הנשים. אבל בעשה של 'תוכחת' - דהיינו לדבר לו ברוח חן ותחנונים, ולהורות לו שלא זו הדרך, כן גם כך - שחייבות גם הנשים.
חקרי לב, אורח חיים, חלק א', סימן מ"ח, עמוד רפ"ח. ירושלים, מכון המאור. תשנ"ח (1998)