מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יוסף גז (השני) נולד לאביו חכם דוד חיים גז ואמו ע'זאלה בשנת תרכ"א (1860) בעיר טוניס. 
ראשית תורת למד מפי אביו חכם דוד חיים גז, ומפי מוריו החכם יוסף שתרוג והחכם מרדכי סאמג'ה. 
בשנת תרנ"ה (1895), בהיותו בן 35, החל לשמש רב ודיין בעיר מהדיה. בשנת תרס"ה (1905) החל לשמש רב העיר סוסה. בהיותו בסוסה, הקים בשנת תרע"ג (1913) את 'חברת כתר תורה' - בית כנסת ובית מדרש פתוח לכלל התלמידים, בנוסף הקים קופת 'לחם לשבת' עבור עזרה כספית לעניים לקראת השבת.
בשנת תרפ"ח (1928), לאחר פטירת חכם ניסים ירחי, נתמנה לראש אבות בתי הדין, ולרב הראשי של טוניסיה. בהיותו הרב הראשי, הוא ייסד את קופת 'מגן הדת', שנועדה לעזור לתלמידי חכמים מבחינה כספית כדי שיוכלו לפנות את זמנם ללימוד התורה. הוא עודד את לימוד התורה, והקמת בתי מדרש ללימודי רבנות.
חכם יוסף גז כתב ספרים רבים, רובם אבדו לנו. ספרו 'יגן ה' - תשובות ודרושים, נמצא החל מעמוד 166, וכן הספק 'יקרא דשכבי' - דרושים בענייני נפטרים.
חכם יוסף גז נפטר ביום כ"ו אלול תרצ"ד (1934), ומנוחתו כבוד בטוניס.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד תקנת הלל הזקן, שעל ידי האחדות מקיים כל התורה.
'אדם אחד בא לפני הלל הזקן ואמר לו: למדני כל התורה על רגל אחת. אמר לו: נקוט כלל זה בידיך - מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך וזה כל התורה על רגל אחת ואת השאר לך תלמד.' עד כאן. - ולכאורה קשה, כי אמנם מצוות 'ואהבת לרעך כמוך' כוללת כמה מצוות שבין אדם לחברו, אבל כגון מצוות פדיון הבן, ומזוזה, ותפילין, ושבת, וכאלה רבות, שאינם בין אדם לחברו, איך אפשר לקיים אותם?! - אך לפי האמור מובן שכאשר האדם יקיים מצוות 'ואהבת לרעך כמוך', ובזה הוא מקיים הרבה מצוות שבין אדם לחברו, בוודאי זה גורם לאחדות, ועל ידי האחדות יכול לקיים כל התורה.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש ד', עמ' ק"ל. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד, שמרוב אהבתו, לא ימתין עד שיבוא בנו אצלו.
'ושב ה' אלוהיך את שבותך' - והשיב לא נאמר אלא ושב - מלמד שהשכינה עמנו בגלות, וכביכול ה' יתברך שב עם שבות ישראל'. - זה מורה על רוב האהבה, שאוהב אותנו ה' יתברך, והעד לזה הוא עניין מכת בכורות, שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נתגלה במצרים, המלאה גלולים והוא כהן, הגם שיכול לעשות זה על ידי מלאך ולהודיע לו מי הבכורות, אלא הוא הדבר אשר דברנו, כי זה דומה לאדם שיש לו בן יחיד, הבא מארץ מרחקים, שבוודאי מרוב אהבת אביו אליו, לא ימתין עד שיבוא בנו אצלו, אלא מקדים ללכת בדרך, לפגוש בנו, ב'יפה שעה אחת קודם'. וזהו שאומר המגיד: 'ועברתי בכל ארץ מצרים אני ולא מלאך' - כי מרוב אהבת ה' יתברך לעמו ישראל, לא רצה לחכות עד שהמלאך יוציאם ממצרים, אלא הקדים כביכול להתגלות במצרים להוציאם.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש י"ד, עמ' ק"נ. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שלא לבחון במקבלים לומר, זה ראוי וזה אינו ראוי.
'שמרו משפט ועשו צדקה' - לכאורה מה עניין סמיכות משפט לצדקה? - ולפי חומר הנושא נראה לומר כוונת הכתוב, שלא יעלה האדם בדעתו בנתינת הצדקה לבחון במקבלים לומר זה ראוי וזה אינו ראוי, אלא כל שפושט ידו ליטול נותנים לו. וזהו שאומר: 'שמרו משפט' - רצה לומר: עיכבו המשפט הזה, ולא תעשו אותו, 'כי האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב', ושמא זה צריך וזקוק לנדבה כי ביתו ריקם, ואתה אין לך ידיעה. ובזה תהיה 'קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות'.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש ג', עמ' קכ"ד. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלהמשך אחרי שורשו, ללכת בדרכי אבותיו הקדושים.
מה שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה: 'זרוק חוטרא לאוירא אעיקריה קאי' - הכוונה כל אחד נמשך אחרי שורשו. וכמה שיגדל ערכו וזכותו של אדם, שהוא ממשפחה קדושה וטהורה, כך יגדל עונשו אם יחטא ואשם, ולא הלך בדרכי אבותיו הקדושים. וכמו שנאמר באברהם אבינו עליו השלום: 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. כי כן דרך העולם, האדם השלם יחנך זרעו אחריו ללכת בדרכו.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש ט"ז, עמ' קנ"ה. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד להכיר בטובת המלכות בהפיצה חירות, מדע ופרנסה.
והנה אם במלכות השמים יתעלה, חפצה בהכרת טובותיו, אף כי קטון ופחות הוא בערכו יתברך, כל שכן וקל וחומר במלכות הארץ, שחפצה בהכרת טובתה וחסדה שעשתה עמנו כמעט שלוש סוגים הנזכרים: החיוּת והמדע והפרנסה. החיות היא החירות שהפיצה בכל העולם, שהיא חיי החופשיות, ללחום מלחמותינו, ולהחיותינו כהיום הזה. שנית, המדע - בהפיצה גם כן אשכולות ובתי ספר בכל עיר ועיר, להרבות החכמה והמדע, כנודע. והפרנסה - להביא לנו, לפעמים אם לא יש חטים בעיר, תביא אותם מקצווי ארץ, ולחלקם להספיק לנו טרף להחיותינו. לכן חייב כל אחד להכיר טובתה והוא בתתו אלפי שעורות ליַקר מטבע הפרנך, להשוותו פרנך כבראשונה. ואל ימנע עצמו מזה, שאז יהיה כפוי טובה בר מינן. וכבר הזהירנו ירמיה הנביא עליו השלום באומרו: 'ודרשו את שלום העיר אשר הגליתי אתכם' - הרי חייב לדרוש שלום העיר, אשר האדם שוכן בתוכה, גם להתפלל להשם יתברך בעדה ולדרוש בשלומה. אם כן כל אחד יעשה מאמצי כוחו לסייע להעלות הפרנך להיות יקר הערך.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש ל"ב, עמ' קפ"ד. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שלימות הנפש, במה שהוא מרגיש במתיקות התורה.
כוונת המאמר להורות על זכות נפש האדם, שיהיה לאות ולמופת על שלימותה, הוא מה שמרגיש במתיקות התורה והמצווה, עד שבעשותו אותם, יהיה שכרו איתו, וגמולו במצפוני לבבו, ולא יתאווה לשכר זולתו כלל. וזהו שדקדק לומר: 'אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס', ולא אמר בקיצור: אל תעבדו את ה' על מנת לקבל פרס - להורות שאזהרתם בזה הוא רק על שלימות הנפש, כלומר הישמרו בנפשותיכם לבל תחילנה בהעדר ההרגשה, ואז תהיו כעבדים המשמשים שלא על מנת לקבל פרס, כי העשייה בעצמה תנעם לכם מכל שכר שבעולם.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש ו', עמ' קל"ג. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד טעם התוכחה היא אהבה, שיש ביו להצילו מהנזק.
ובזה יובן מה שהסמיכה התורה מצוות התוכחה לאהבת רעים: 'הוכח תוכיח את עמיתך' וסמוך לו: 'ואהבת לרעך כמוך' - שהוא כנותן טעם, שלא יאמר אדם מה לי להכניס עצמי בתגר זה, להוכיח ולהתריע?! - הלא טוב, להיות כל אחד, הישר בעיניו יעשה, בינו ובין ה' יתברך. כך אחרי שאמר: 'הוכח תוכיח את עמיתך' בא הציווי 'ואהבת לרעך כמוך', וכאשר תהיה אהבת אחים, איך יתכן אדם רואה את אחיו או חברו נופל בשאול תחתית, ויש בידו להצילו ולהרחיקו מהנזק, יתעלם ממנו?! אין זה רק מי שהוא שונא מתנהג כך. אותו הדבר בענייני שמים, מי שרואה אחיו וחברו יוצאים מדרכי התורה והם עלולים לעונשים קשים, חייב להצילם על ידי תוכחתו להם וכאמור.
יגן ה', דרושי הרב, דרוש י', עמ' קמ"ב. המכון לחכמי טוניסיה, אלעד, תשס"ט (2009)