מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם אליהו הכהן נולד לאמו ולאביו חכם אברהם שלמה הכהן, בשנת תי"ט (1659) בעיר איזמיר, שבתורכיה.
בעטרות רבות נתעטר חכם אליהו הכהן, עלה והתעלה בנגלה ובנסתר, ונודע ברבים בדרשותיו ובספריו, אשר השאיר אחריו לברכה עד שמרן החיד''א העיד עליו: "ורבים השיב מעוון בדרשותיו ובתוכחותיו ובמתק לשונו"
חכם אליהו הכהן עמד במערכה נגד נגע הרבית באיזמיר, וביטלה כדין, מבלי להירתע מפני בעלי הזרוע בעירו. הרבה לדבר בענייני הצדקה, היה אוספה, ומחלקה לנצרכים. חכם אליהו הכהן נודע גם כבעל מופתים.
בתו נישאה לחכם חיים הכהן, וחכם אליהו הכהן, מזכיר כמה חידושים משמו בספריו. תלאות רבות סובבוהו. בנו יצחק, מת עליו לפתע, וחכם אליהו הכהן אביו התאבל עליו ימים רבים.
חכם אליהו הכהן נפטר ביום ח' באדר ב' בשנת תפ"ט (1729), והובא למנוחות בעיר מולדתו איזמיר.
חכם אליהו הכהן חיבר למעלה משלושים חיבורים. בין חיבוריו: 'שבט מוסר' - דרשות, שיצא לאור בחייו בשנת תע"ב (1712) בקושטא, ומאז הודפס בעשרות מהדורות בכמה שפות: ערבית יהודית, לדינו ויידיש; 'מעיל צדקה' - אונטולוגיה בנושא הצדקה; 'מדרש תלפיות'; אליהו זוטא; מדרש האתמרי; דנא פשרא; מנחת אליהו; אגדת אליהו; סמוכים לעד; תהילות ה'; אזור אליהו ועוד.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכל נשמה ונשמה יש לה אחיזה באות אחת מן התורה.
הנה התורה היא הבית, אשר ישראל שוכן בתוכה, ששישים ריבוא אותיות לתורה כמספר נשמותיהם של ישראל שאינן חסרים משישים ריבוא כנודע. וכל נשמה ונשמה יש לה אחיזה באות אחת מן התורה, באופן שהתורה היא בית ישראל.
סמוכין לעד, חלק א, הקדמה, עמ' 44, הוצ' בית המדרש קהילת יעקב-פאריס, ירושלים, תש''ס (2000).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מזהיר, שאף אם מכיר בעצמו, שאינו מבין - יתמיד בלימודו.
אל יעלה על דעתך, כאשר עלה בדעת הרבה, שנאבדו בידם באומרם - כיוון שמכיר אני בעצמי, שאין בדעתי להבין ולהשכיל, איני עוסק בתורה! - טועה הוא בדבר, שהרי הוא מחויב לעשות מה שנצטווה לעשות, ואם יבין - יבין, שהרי 'והגית בו יומם ולילה' כתוב, ולא כתוב 'ותבין בו'. ...
ומה גם שאמרו - האדם שאינו לומד, מפני שאינו מבין, הוא פיתוי היצר. יתמיד בלימודו, וסוף הבינה לבוא, שברא הקדוש ברוך הוא חשקו בתורתו ודבקותו בה, פותח לו מעיני החכמה.
שבט מוסר חלק א, פרק א סימן י"ב, הוצ' מפעל שבט מוסר, מנצ'סטר, י-ם, תש"ם (1980)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מזהיר בעניין הצדקה, שאם חולה, ואין בידו לתת, יצטער מצרתם.
בני, היזהר הרבה בעניין הצדקה. בין כשיש בידך לעשות, בין כשאין בידך - תן כפי יכולתך. ואם אין בידך כלום - עשה בגופך. ואם חולה אתה בגופך, במקום שאתה שם - הוי מצטער בינך ובין עצמך מצרת העניים. ואם באים לפניך, פייס אותם בדברים, והחזק לבבם עם הקדוש ברוך הוא, כי הוא בעל היכולת להשפיל ולהרים.
שבט מוסר חלק א, פרק ט"ז סימן קל"ד, הוצ' מפעל שבט מוסר, מנצ'סטר, י-ם, תש"ם (1980)
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מלמד שתשובת ישמעאל נרמזה דווקא במעשה החסד.
'ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו אל מערת המכפלה' - מכאן דרשו חכמינו זיכרונם לברכה, שישמעאל עשה תשובה, שהקדים ליצחק. הנה להודיעך כוח החסד - לא רמזה התורה תשובת ישמעאל כי אם במעשה החסד, שעשה לקבור את אביו.
מעיל צדקה חלק א', סימן תתס"ד, עמ' רל"ח, הוצ' מכון שערי יושר, ירושלים, תשנ''ב (1992)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד שתיקון הגאולה הוא הצדקה, שעושים בגלות.
ישראל חטאו בעניין הצדקה וגלו, שכתוב 'צדק ילין בה, גר יתום ואלמנה לא ישפוטו, וריב אלמנה לא יבוא אליהם', לכן התיקון כדי לצאת מגלות היא הצדקה, שכתוב - 'שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא'. לזה אמר: 'צועה ברב כוחו', והכוח כשאני מדבר בצדקה שישראל עשו בגלות, כי עמה אני רב להושיע, משום שעם הצדקה תיקנו מה שעיוותו וצריך להושיעם מגלותם.
מעיל צדקה חלק א, סימן תתרל"ד, עמ' ר"צ, הוצ' מכון שערי יושר, ירושלים, תשנ''ב (1992)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שלא למנוע מעשה זקנים, אף שנראה בעיניו דרך ביזיון.
ואני שמעתי משארי, החכם המרומם, כבוד מורנו הרבה, הרב אברהם אפומאדו, זכרונו לברכה, שהיה בעיר בורסה בשנים קדמונים, שליח ציבור אחד מופלג בזקנה. כשהיה קורא בספר תורה, היה עושה תנועות בידו, לרמוז מאורעות הקריאה, ונהג כן שנים הרבה.
פעם אחת נכנס שם רב אחד ומנעו מזה, שנראו הדברים בעיניו דרך בזיון, ובעתוהו בחלום ואמרו לו: איש אחד שהיה מכבד להקדוש ברוך הוא, והיה משמח בו, מנעתו מלשמחו. מיד בשחר, השכים הרב לפתחו של שליח ציבור לשאול ממנו מחילה, ולבקש ממנו שיחזור לתנועותיו.
שבט מוסר חלק ב, פרק ל"ד סימן כ"ג, הוצ' מפעל שבט מוסר, מנצ'סטר, י-ם, תש"ם (1980)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא טעם לומר הפיוט בניגון, שמכניס יראת ה' בלב השומעים.
כשאומר החזן איזה פיוט, כנהוג שאומר בחגים ובמועדים בניגון, יבחר שיהיה מהניגונים המכניעים את הלב ומביאים מורא ופחד, מסודרים כראוי, כאילו ברוח הקודש נאמרו, כגון שירי הקדמונים ושירי כבוד מורנו רבי ישראל נאג'אר, זכר צדיק לברכה, אשר העיד עליו האר''י הקדוש, זכרונו לברכה, שהיה ניצוץ דוד המלך, עליו השלום, וברוח הקודש אמרן. ומה גם, אם הם שירים מסודרים, על פי הקבלה - לפי שהניגון וסדר הדברים מכניס יראת השם בלב השומעים, ונותנין ליבם אל התפילה.
שבט מוסר חלק ב, פרק לד סימן י"ח, הוצ' מפעל שבט מוסר, מנצ'סטר, י-ם, תש"ם (1980)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שעל מה שחשקת ללמוד, על דבר זה באת לעולם.
אל תביט ותשגיח לדברי המתנגדים על מה שחשקת לעסק בתורה, בגמרא או בפשט או בדרש, באומרם לך: למה אתה מוציא כל ימיך בפרט זה של תורה ולא בפרט זה?
משום שעל מה שחשקת ללמוד, על דבר זה באת לעולם.
שבט מוסר חלק א, פרק א סימן י"ג, הוצ' מפעל שבט מוסר, מנצ'סטר, י-ם, תש"ם (1980)