מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם משה כהן דריהם נולד לאמו ולאביו חכם שמעון ביום כ"ב אלול תרס"ו (1906) באי ג'רבה שבתוניס.
בשנת תרע"ד (1914) עבר אביו לשמש כשוחט ובודק בעיר צפאקס, אך את בנו הוא השאיר בג'רבה ללמוד אצל חכם מכלוף עידאן. בהגיעו לגיל בר מצווה נסע חכם משה כהן דריהם לצפאקס כדי ללמוד מקצוע, אך חכם מכלוף עידאן טרח בעצמו לנסוע ולהחזירו לג'רבה תוך כדי הבטחה שילמד אותו תורה וידאג למחסורו. 
בתקופה זו גר חכם משה כהן דריהם אצל חכם אליהו הכהן, שדאג לכל מחסורו. לימים, נשא לאישה את בתו.
בשנת תש"ז (1947) עם פטירת רבו חכם מכלוף עידאן, נתמנה חכם משה כהן דריהם לשמש כרבה הראשי של ג'רבה, הוא הנהיג את הקהילה בנועם ומאור פנים, ובזמן כהונתו תיקן שכל זוג צעיר שנישא בג'רבה, עולה ארצה שבוע ימים לאחר חגיגות הנישואין.
בשנת תשי"ז (1957) זכה ועלה לארץ ישראל, וקבע את מקומו בעיר טבריה, ובשנת תשי"ח (1958)התמנה כדיין בבית הדין הרבני בטבריה.
חכם משה כהן דריהם הקים איחוד של עולי תוניסיה וג'רבה, ותכנן להקים בית כנסת מרכזי ליוצאי תוניסיה. הוא  זכה להניח את אבן הפינה לבית כנסת זה, אך בנייתו הושלמה לאחר פטירתו, וקרוי על שמו 'אהל משה'.
חכם משה כהן דריהם שמר בארון מיוחד מכתבי ידם של חכמי ג'רבה. לאחר פטירתו פתחו בניו ארון זה, וגילו אוצר בלום של כתבי יד, שכיום נגאלים ומודפסים של ידי חברת 'אהבת שלום'.
חכם משה כהן דריהם נפטר ביום י' ניסן תשכ"ו (1966), ומנוחתו כבוד בעיר טבריה.
חכם משה כהן דריהם, כתב חידושים רבים על התורה, חלקם נשרפו בהגיעו ארצה למחנה עלייה ליד עכו, וחלקם יצאו לאור אחרי מותו על ידי תלמידיו ומשפחתו, בין ספריו: 'דרש משה' - חידושי תנ"ך ודרושים, 'ידי משה' - חידושים על הש"ס, 'אוהל משה' - חידושים על שולחן ערוך, 'והשיב משה' - שו"ת, 'ויגד משה' - ביאור להגדה של פסח, חלקים מכתביו עדיין נמצאים בכתבי  יד.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד 'זרעו לכם צדקה' – לכסות הזרע בקרקע, כך שייתן בסתר.
הצדקה נמשלה לזריעה כמו שאמר הכתוב: 'זרעו לכם לצדקה, וקצרו לפי חסד'. ... כמו שהזורע חיטים זורע אותם בסתר, וחוזר המחרישה לכסות הזרע תחת הקרקע, ויהיה טמון ומכוסה שם, שאם לא - לא יועיל, כך הצדקה צריכה להיות בסתר, שמתן בסתר יכפה אף.
דרש משה א', עמ' רפ"ז, טבריה, תשל"ד (1974)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד שאלה שאין ביכולתם לקנות מצוות לא יצאו בזמן מכירתם.
יש לכל מי שיכול לקנות מצוות העליות לספר תורה בחג הקדוש הזה, ולאו דווקא מי שיש לו מנוחה להוריו כאשר נוהגים, שלא ניתנו שבתות וימים טובים אלא ללמוד תורה, וזה מכלל כבוד, ולא לאכול ולשתות ולענג את הגוף דווקא.
וגם אלה שאין ביכולתם לקנות מצוות, אל יצאו מהדרשה עד גמר מכירת המצות, שמצווה גדולה להזדמן בעת מכירת המצוות כאשר אמרו רבותינו זיכרונם לברכה שהשכינה באה עם מלכי השרת בזמן מכירת המצוות, לראות איך מחבבים ישראל את המצווה, וזה מוסיף וזה מוסיף. ובעזרת ה', כשיש הכנסה טובה לוועד, אנו מביאים סכום כסף לחלקו לצנועים, כאשר היו נוהגים מזמן מורינו הרב זכר צדיק לברכה. וכבר נתקן עניין אלעססה (השגחה), והקונה מצווה יודע שהכסף הוא לעניים דווקא.
דרש משה ב', עמ' ק"א, טבריה, תשל"ד (1974)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד כי כל הייסורים כאין כנגד הרווח של ישיבתנו בארץ.
עלינו לשבח לאדון הכל, אשר זכינו זכיה גדולה, מה שלא זכו אבותינו ואבות אבותינו, ששערי הארץ פתוחים לפנינו, והעלייה אליה בנקל השגנו, בלי שום צער ובלי כסף ובלי כל אמצעיים, ותהילה לאל יתברך ויתעלה שמו, אנו כבר בארץ ישראל מסתופפים בצל השכינה כמו שנאמר: 'יושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן'. ואף שיש איזה ייסורים מצד קושי העבודה והפרנסה, יש לנו הכל באהבה, כי הכל כאין נגד הרווח הגדול של ישיבתנו בארץ הקודש, וכמו שנאמר במדרש: 'טוב פת חרבה ושלווה בה' - בארץ ישראל, 'מבית מלא זבחי ריב' בחוץ לארץ. ... ועלינו לדעת כי הצער שנקבל בארץ ישראל הוא לטובתנו, לתקן מה שמאסנו בארץ חמדה, וטוב לנו שנקבל יסורים בארצנו משחוק שנשחק בישיבתנו בחוץ לארץ.
דרש משה א, עמ' כא'- כג', טבריה, תשל"ד (1974)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שנתן התורה לכל ישראל בשווה.
הקדוש ברוך הוא נתן את התורה לכל ישראל בשווה, ואין אחד יכול לומר לחברו אני גדול ממך, וזאת המצווה היא שייכת לי ולא לך, כי הקדוש ברוך הוא רצה לזכות את ישראל, ולכן הרבה לכולם תורה ומצוות בשווה. ואף מי שלא למד בילדותו מאיזו סיבה, התחכמה התורה ונתנה תיקון לזה כמו שאמרו זיכרונם לברכה על פסוק: 'עץ חיים היא למחזיקים בה' - ולא כתוב ללומדים בה, לומר שכל המחזיק ידי לומדי תורה, יש לו עץ חיים כמו הלומד בעצמו.
דרש משה ב', עמ' קכ"ב-קכ"ג, טבריה, תשל"ד (1974)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד לקבל את הרוצה להתגייר גם אם לא קיבל את כל המצוות
צעיר אחד, שעלה לארץ ישראל אחרי מלחמת העולם השנייה עם אביו היהודי ואמו הנוצרייה. ... ותמיד חשב עצמו ליהודי, וקרה שהתאהב עם נערה מבנות ישראל, והיא גם כן אוהבת אותו, ורצו להתחתן זה עם זה. וכשנודע לו שהוא נוצרי, בא להתגייר, וקבל עליו למול, וקבל כל המצוות, וכבר התחיל ללמוד דיני היהדות הצריכים אצל רב אחד, וכתב ונתן בידו לראיה שהוא בקי ויודע כל הדינים, הנחוצים כיהודי כשר, ובא לבית דין וקיבל עליו מצוות התורה, אבל הוא שחקן כדורגל בשבת, ושאלו אותו אם גם אחר הגירות ימשיך לשחק, ואמר בוודאי שימשיך לשחק כי זאת עבודתו ומזה הוא מתפרנס, ונסתפקו אם לקבל אותו ... והנה בזוהר הקדוש: אפילו קיבל עליו כל התורה חוץ מדקדוק אחד, אין מקבלים אותו, עיין שם. ואם כן, מאחר שאמר שלא יעזוב המשחק הנזכר אחרי הגירות, ופשוט שיעבור על חילול שבת הרי הוא כאילו אמר שמקבל עליו כל התורה, חוץ מדבר אחד, שאין מקבלים אותו.
אמנם להיות שאומרים, שהדבר נחוץ מאוד, ויש חשש פיקוח נפש בדבר, כי הבחורה הישראלית שהתאהבה בו כבר מעוברת ממנו, ויש חשש שאם לא נתיר לה להינשא לו, שתאבד את עוברה ... ולכן יצאתי מגדרי לחפש אולי אמצא דרך להקל ולגייר אותו.
הוכחתי מדברי הרמב"ם, שקבלת המצוות, אין הכוונה שהוא מוכרח לקבל עליו את כל המצוות לקיימם, אלא לקבל עליו כל מצוות תורה, ושאם יעבור הוא מקבל עליו העונש שמגיע לו. ... והוא מקבל עליו כל זה המצוות ועונשיהן, ואם כן, לא אכפת לנו אם בשעה שמקבל המצוות הוא חושב וגומר בדעתו לעבור על מצווה ולקבל העונש, ולא נחשב זה חסרון בקבלת המצוות ... ואף על פי שאנו יודעים שיעבור אחר כך על חילול שבת - לא אכפת לנו, שאין זה מזיק לקבל המצוות, ואפשר שיבוא זמן ויעזוב את המשחק הנ"ל, ולא יחלל שבת ,ויתכן שיצאו מהם בנים הגונים דורות ישרים בישראל.
והשיב משה, עמ' קצ"ב, קצ"ה דפוס י.ע איתהה, ירושלים, תשכ"ח (1967)