מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם ששון עזרא סחייק נולד לאמו ולאביו חכם עזרא סחייק בשנת תרכ"ט (1869) בבגדאד שבבל. 
בילדותו למד בתלמוד תורה בבגדאד, ומשבגר החל לעבוד יחד עם אביו בחנות שבבעלות המשפחה, אמנם ראשו וליבו היו בתורה ובכל עת פנוי היה שוקע בספריו. אביו ששם לב לכך הבין כי בנו לא מתאים לעבודת המסחר, ופטרו בברכת הצלחה בלימודיו בבית המדרש. מאז אותו יום החל ללמוד בישיבת חכם שלמה לנייאדו וגדל בתורה ובלימודי הרבנות והדיינות. גם את לימודי השחיטה למד והיה שוחט ובודק בעצמו וגם החל להסמיך תלמידים רבים למלאכת השחיטה.
לאחר פטירת ראש אב בתי הדין בבגדאד, נתמנה חכם ששון עזרא סחייק לתפקיד נעלה זה, בשל חכמתו וגדלותו בתורה ומכיוון שהיה זקן הדיינים בבגדאד באותה העת.
בשנת תשי"א (1951) חכם ששון עזרא סחייק עלה לארץ ישראל, והשתכן במעברת פרדס חנה. כשמונה חודשים לאחר מכן, הוא נפטר ביום ט' בתשרי תשי"ב (1952) והוא בן 83 שנה.
ספרו שיח ששון – דרושים יצא לאור לאחר מותו.

צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שבח המייסד בית חולים להחיות בו חולי עניי בני ישראל.
דרוש במעלת הבונה והמייסד בית חולים ... שכל כך זכות גדול יש למקדישי ומכונני החדר הזה, שהוא פועל טוב להחיות בו חולי עניי בני ישראל, שיש בו ארבעה סיבות לרפואת העניים:
סיבה אחת: שידוע שבית העני מטונף וצר וחם או רטוב, וזהו נגדי לרפואת החולה. ואדרבא יכבד עליו החולי. מה שאין כן המקום הטוב והמפואר הוא סיבה לעזור לרפואת החולה. סיבה שנייה: הוא כלים שהוא ישן בהם, ולבושו וריחם נודף, מה שאין כן אם יושב במקום הזה שהוא נקי וטהור, הן במיטות הן בכלים. סיבה שלישית: אם הביא העני רופא לביתו, ונתן לו סמים, וכתב לו ענייני מאכלו, ואין לו מה יאכל - מה תועיל הסמים? מה שאין כן המקום הזה מתוקן, ומצוי בו כל מיני מאכל ומשקה הנצרכים לו. ובפרט רופאים גדולים ומומחים יש בו. סיבה רביעית: כי ידוע יש חולים שאין מי שישמשם, וכל שכן זרים מעיירות אחרים באים להתרפות ואין להם מי שישמשם, אם כן הם מוטלים ומתים במקומם. מה שאין כן המקום הזה יש הרבה שמשים הצריכים לחולים.
נמצא המקדיש והמייסד והבונה מקום כזה הוא יהיה סיבה להעלות ארוכה ומרפא לחולה הבא לבית החולים הזה, ומחייהו. ואמרו זיכרונם לברכה: 'כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא'.
שיח ששון, עמ' 65-66, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מלמד טעם המנהג לעשות סעודה להכנסת ספר תורה.
המלאכים, בעת שקטרגו ואמרו: אנחנו נקבל את התורה. אמר להם ה': לא זהו שאכלתם אצלו? שעשה ה' צורת משה כצורת אברהם אבינו, עליו השלום, ואמר להם: אין אתם מתביישים ממנו?! ואז שתקו. נמצא על ידי שאכלו אצל אברהם אבינו, עליו השלום, בזה קיבלו ישראל את התורה.
ומזה הטעם אנחנו עושים סעודה כשמורידים ספר תורה, כי הכותב ספר תורה כאילו קיבלה מהר סיני, ועל ידי שהאכיל אברהם אבינו, עליו השלום, את המלאכים קיבלוה ישראל.
שיח ששון, עמ' 10, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד שמחת הצדיקים, לשוב לעולם הזה, להטיב ולתקן לאחרים.
אמנם, לימוד התורה זהו: 'אש תמיד תוקד' בליבו 'לא תכבה', וחשק להב התורה 'לא תכבה', ותמיד משתוקק ללמד תורה בעולם הזה. ולכך היו משתוקקים משה ושאר הצדיקים ללמד לאחרים, כי טבע הטוב להיטיב לזולתו. ולכך הצדיקים בעולם הבא שבים לכאן ללמד תורה, כמו שכתוב בזוהר הקדוש. וזהו שמחה גדולה להם להיטיב ולתקן אחרים, זהו יותר מכל חיי העולם הבא. ...
ומזה תבין כמה גדול כח המלמד תורה לתלמידים ולהרביץ תורה בישראל, עד שהצדיקים הגמורים, אשר הם במנוחתם בצרור החיים, והשלימו כל תיקונם, מכל מקום נפשם משתוקקת ללמד לאחרים.
ומדעת קונם יש בהם, כי כל בריאת העולם לא היה צורך לבורא, ומה צורך לו בעולם?! רק היותו טוב אמיתי ומטבע הטוב להיטיב לזולתו, ואפילו לקטן ממנו מאוד. ולכן ראוי לכל איש, הנודע יראת ה' בליבו, להתאזר חיל, להקים דגל התורה וללמד לאחרים, ולהרביץ תורה בישראל.
שיח ששון, עמ' 262-263, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד למנות מלמדים ראויים להגדיל אור התורה בבתי הילדים.
כשם שצריך לשים לב על גדולי ובחורי ישראל להאיר אור התורה בבתי נפשם, כן ביותר חובה רבה לפקח על ילדי בני ישראל הקטנים, שיתחנכו ויתגדלו בדרך התורה והמצווה, על ידי מינוי מלמדים הראויים התנ"ך ופרוש רש"י, שפרושו בנוי על פי הקבלה של התורה שבעל פה.
כי דיחוי החושך לגמרי מן הבית אי אפשר אלא בהופעת האור של התורה בבתי נפשם של עם ה', גדולים וקטנים. וכל מה שגדל החושך והאפילה צריך להגדיל ולהרבות אור התורה. כדי שידעו ויבינו יסוד התורה והמצוות ושמירת השבת, וזהו קיום הדת ויסוד הדת.
שיח ששון, עמ' 111, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מלמד לבוא לפני המלך לזעוק אל ה' בצרת הגלות.
'בצר לך' - כשתהיו בצרה בגלות הארוך הזה, 'ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים' - אין לך עצה אחרת רק: 'ושבת עד ה' א-להיך, ושמעת בקולו כי אל רחום'. וכן אמר שלמה המלך, עליו השלום: 'אם לא תדעי לך היפה בנשים' - שאם לא תדעי שום עצה על מי תפנה, אז 'צאי לך בעקבי הצאן' - ראי מה עשו אבותייך כן תעשו גם אתם. שנאמר: 'ויאנחו בני ישראל ויזעקו ותעל שוועתם'. ...
וידענו שיבוא המלך הקדוש לזה העולם, שמשרה הקדוש ברוך הוא שכינתו בבית הכנסת, שנקרא מקדש מעט. והנה אנחנו כולנו באים בבית הכנסת ואומרים בליבנו: 'נבוא לפני המלך'.
שיח ששון, עמ' 179-181, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)
אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שכל העדה קדושים, לא יצטרכו לצדיק לכפר על הדור.
'ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה' - מאחר כי כל העדה כולם קדושים, ולא יצטרך שום מיתת צדיק להיות כפרה על הדור, כי אם כל העם יחיו, וגם הצדיק חיו יחיה.
שיח ששון, עמ' 337-339, הוצאת מכון הכתב, ירושלים, תשס"ט, (2009)