מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם שמואל אדוני (ברזאני) נולד לאמו ולאביו חכם נתנאל בשנת ש"כ (1560) בברזאן שבכורדיסטן.  
חכם שמואל אדוני (ברזאני) מגדולי רבני כורדיסטן, חכם גדול בנגלה ובנסתר, איש קדוש, עשה נפלאות ובעל גילוי אליהו. עד גיל מבוגר לא ידע קרוא וכתוב, ועבד באריגה. כשהחל ללמוד, עלה ונתעלה, העמיד תלמידים הרבה, ויסד ישיבה גדולה במוצול, אליה נהרו מכל רחבי כורדיסטן ובבל.
בשלהי שנת שס"ו (1606), בזמן מרידות השבטים נגד השלטון העות'מאני, ועקב התערערות בטחון היהודים בכורדיסטן עבר לדמשק. כשחזר לכורדיסטן שימש כרבה של העיר עקרה, המכונה עקרון בפי יהודי כורדיסטן. משם עבר לעיר עמדיה, ושימש כרב העיר. 
בתו של חכם שמואל אדוני, אסנת, התחתנה עם בכיר תלמידי אביה, חכם יעקב מזרחי. היא מכונה התנאית אסנת, בשל ידיעותיה הרבות בתורה ובקבלה, ובשל הניסים שחוללה. כשנפטר בעלה עמדה בראש הישיבה, שהקים אביה, ועמדה בקשר עם גדולי חכמי תקופתה.
חכם שמואל אדוני נפטר ביום כ"ג שבט שצ"ג (1643).
חיבוריו של חכם שמואל אדוני כוללים דרשות, הלכות, פיוטים, תפילות, חידות ומשלים. חלקם נדפסו ב'ספר אבני זיכרון' חלקם עדיין בכתב יד.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
כותב גזרתו, שלא יפרדו הקהל להרבה ראשים ולהרבה אגודות.
'לא יהיה הקהל אגודות אגודות, שלא יבדל אדם מצרת הצבור'. - גזרתי שלא יפרדו הקהל להרבה ראשים ולהרבה אגודות. וכל שימרוד בצבור כל הקהל יקומו עליו להפילו ולהשפילו. ...
גזרתי על מי שמבטל התפילה ויושב בבית בטל או הקהל מתקבצים לבית הכנסת והוא יושב בחוץ. וכן מי שאין לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו. וכן למי שמבטל סוכה, והצבור יעשו והוא לא יעשה. הצבור מסכימים לבנות בית הכנסת או בית המדרש או לגזור תענית על כל צרה שלא תבוא והוא פורש מהם. וכן מי שאוכל בלא נטילת ידיים. וכן למי שמתגאה על הציבור בגויים או בממונו.
ספר אבני זיכרון, בית שמואל, תקנות הרב, עמ' שב-שו, הוצאת מכון אהלי אברהם יעקב, ביתר עלית, תשס"ג (2003)
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד שהמקיים מצוות צדקה, ראוי הוא שיתפרנס העולם בזכותו.
'עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה' ... 'רש ואיש תככים נפגשו, מאיר עיני שניהם ה'. -
רש זה עני, ואיש תככים זה עשיר, שתוכו וביתו מלא מכל טוב. אם בא העני ואמר לעשיר: בבקשה ממך, זכה בי - אם לא החזירו ריקם, מאיר עיני שניהם ה'. ואם לא השגיח על העני כלל, עושה שניהם ה': מי שעשה לזה עשיר - עושהו עני, ועני - עושהו עשיר.
ועוד למדנו, מי שעשה צדקה כראוי, זוכה ליישב בצל עץ החיים, מידה כנגד מידה: הוא זן ומפרנס עניים ונתן להם חיים, אף ה' יתברך נותן לו שכרו עץ החיים.
ועוד למדנו, שמי שמקיים מצוות הצדקה ראוי הוא שיתפרנס כל העולם כולו בזכותו, שהצדקה רמז לספירת מלכות, שהיא מחלקת מחיה ומזון לכל העולם כולו, וגבאי צדקה רמז לצדיק יסוד עולם, שהוא משביע למלכות, ולפיכך גבאי צדקה נוטל שכר כנגד הכל.
ועוד אמרו ז"ל צריך האדם לעשות צדקה וחסד ממונו קודם שיחזור עליו הגלגל ויתרושש.
ספר אבני זיכרון, דברי שמואל, גודל מעלת הצדקה, עמ' קלח, הוצאת מכון אהלי אברהם יעקב, ביתר עלית, תשס"ג (2003)
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מלמד למחברים, שיכתבו בסדר נאה ובקשר מוטעם נכונה.
יש חיוב מוטל וקולר תלוי בצוואר כל המעיינים וכל המחברים, שלא יעשו ספריהם וחיבוריהם ועיוניהם מבלי סדר, כמו סמיכות וקשר על דרך המקרה והמזדמן, אלא יכתבו כל ספריהם וחיבוריהם ועיוניהם בסמיכות ישר ובסדר נאה ובקשר מוטעם נכונה, ובטעם ובסברא, וכמו שאמרו זיכרונם לברכה שיש לחקור ולהבין ולשאול בכל סמיכות של פרשיות התורה. ... שאמר רבי יוחנן: סמיכות מן התורה מנין, שנאמר 'סמוכים לעד לעולם עשויים באמת וישר' - רוצה לומר יש לעיין בכל סמיכות וסדר בתורתנו, למה נסמכה פרשה זו לזו ופסוק זה לזה, ולמה נכתב כך בסדר כך.
ספר אבני זיכרון, בית שמואל, ספרא רבא לאורייתא, עמ' רצד, הוצאת מכון אהלי אברהם יעקב, ביתר עלית, תשס"ג (2003)
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
מבאר הרמז שתכף ששותים כוס של גלות, שותים כוס גאולה.
כוס האחד שנודה לה' יתברך על בחירה בנו, וזהו קידוש: אתה בחרתנו מכל העמים. הכוס השני, שנודה בו על גאולת מצרים, וזהו חתימת ההגדה 'אשר גאלנו וגאל את אבותינו ממצרים'.
כוס השלישי, שנודה בו על קיומנו בגלות, בחיים, בדת ובפרנסה, שאין ה' יתברך מניח לאומות שיכלו אותנו או שיבטלו דתנו ותורתנו וגם כן הוא מפרנס, וזהו עניין ברכת המזון. כוס הרביעי, שנודה על גאולת העתיד, וזה עניין חתימת ההלל ברכת השיר: 'יהללוך ה' א-להינו'.
וזהו טעם אסור לשתות יין בין הכוס השלישית לרביעית, לרמוז שתכף ששתינו כוס של גלות נשתה בעזרת ה' כוס של גאולה, וכן זהו גם כן שאין מברכים 'על הגפן ועל פרי הגפן'; רק על כוס הרביעית, רמז שבבית הרביעי, שהוא זמן העתיד, הגפן תיתן פריה.
ספר אבני זיכרון, דברי שמואל, טעם לארבעה כוסות, עמ' קפא, הוצאת מכון אהלי אברהם יעקב, ביתר עלית, תשס"ג (2003)
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא הנוסח שהיו נוהגים בו ל'יהיה רצון מלפני א-לוהי השמיים'.
בשבת שלפני ראש חודש מכריז החזן ואומר: ... וכן יהי רצון מלפני א-להי השמים, לקיים ולהשאיר לנו את כל החכמים מחכמי ישראל. וכן לקיים ולהשאיר לנו מכל אותם המורים תורה בישראל. וכל אותם המרבים תורה בישראל. וכל אותם שדורשים ומודיעים דברי תורה לישראל. וכן לקיים ולהשאיר לנו כל אותם שאוהבים לתורה ואוהבים לשמוע דברי תורה ומטים אוזניהם לשמוע דבר ה' ולבם לעשות דבר ה'. להאריך לנו שנותיהם וחייהם לטובה, הם ובניהם ונשיהם בכל מקומות מושבותיהם ואמרו אמן.
וכן יהי רצון מלפני א-להי השמים, לקיים ולהישאר לנו כל הצדיקים שיש בתוך הקהל. וכל שמועילים לציבור. וכל הנכנסים בצרת הציבור. וכל המשתדלים בצרכי הציבור באמת ובר לבב. להאריך לנו שנותיהם וחייהם לטובה ואמרו אמן.
וכן יהי רצון מלפני א-להי השמים, לקיים ולהשאיר לנו כל אותם הנדיבים והטובי העין והרחמנים שיש בקהל. והמחזיקים ביד התורה וביד לומדיה. והמתעסקים בצרכי המדרש. וכל המשתדלים להעמיד תורה בישראל. ולהאריך לנו שנותיהם לטובה ואמרו אמן.
וכן יהי רצון מלפני א-להי השמים, לקיים ולהשאיר לנו כל אותם הזריזים וכל יראי ה' המשגיחים על תיקון בית המדרש. וכל המתעסקים בצרכי בית הכנסת. וכל המשתדלים להעמיד תורה בישראל. ולהאריך לנו שנותיהם לטובה ואמרו אמן.
ספר אבני זיכרון, תיקון ראש חודש, עמ' קפט, הוצאת מכון אהלי אברהם יעקב, ביתר עלית, תשס"ג (2003)