מקצת שבחו

מקצת שבחו

חכם יעקב יצחקי נולד לאמו ולאביו חכם יצחקי בן יעקב ביום י' אלול שנת תר''ו (1846) בדאגסתן שבקווקז.  
חכם יעקב יצחקי למד תורה מפי אביו, ואת לימודי החול והשפה הרוסית למד בבית הספר הריאלי. 
בשנת תרכ"ח (1868), כשמלאו לו 22 שנה, נתמנה על ידי אביו ובהסכמת נכבדי העדה לרב ראשי ואב בית דין על כל מדינות דאגסתן. כבר אז היה בקי ומופלג בתורה, והיה בקשרים עם גדולי הרבנים ברוסיה, פולין, תורכיה, פרס, כורדיסטן וארץ ישראל. חכם יעקב יצחקי כתב ופרסם מאמרים בעיתונות היהודית דאז - המגיד, המליץ, ולבנון.  
חכם יעקב יצחקי דבק באמרי הזקנים מבני עדתו שסופרו מאב לבנו. הוא כותב על דבר עשרת השבטים ועל השתייכות העדה לכמה מהשבטים שהוגלו לכאן מארץ הקודש. חכם יעקב יצחקי מדגיש שדאגסתן היא מדי, ואינו פוסח על השפעתה הרבה של העדה היהודית ההררית בהתגיירות העם הכוזרי.
ביום כ"ח אייר בשנת תרס"ז (1907), לאחר ארבעים שנות כהונתו כרב כולל על כל דאגסתן, העביר את שרביט הנהגת הקהילה לבנו החכם מאיר יצחקי, עלה לארץ ישראל עם אשתו ושניים מבניו, וקבע מושבו בירושלים בשכונת בית ישראל, שבני עדתו היו מראשוני מקימיה. 
עוד לפני עלותו ארצה, בא בדברים עם מנחם אוסישקין, שהיה מנהלו של הועד המרכזי של 'חובבי ציון' באודיסה, בדבר רכישת נחלה להתיישבות עולי קווקז בארץ ישראל.
בשנת תרס"ח (1908) חכם יעקב יצחקי זכה והניח אבן פינה וייסד את המושבה "באר יעקב", שנקראה  על שמו. גם בירושלים רכש קרקעות. שכונת נווה יעקב שבצפון מזרח ירושלים נקראת על שמו.
ביום ז' בסיון  בשנת תרע"ז (1917), נפטרה רעייתו. שבועיים לאחר מכן ביום כ"ב בסיון בשנת תרע"ז (1917), נפטר גם הוא, ונקבר בהר הזיתים.
ספרו המפורסם של חכם יעקב יצחקי כולל שלושה חלקים שכולם יחדיו נקראו 'אהלי יעקב', הספר נכתב, בואר ונדפס על ידי חכם יעקב בן החכם יצחקי בשנים תרס"ח-תר"ע (1908-1910).
החלק הראשון 'אהל העדות' הוא מחזור לסליחות, ראש השנה ויום הכיפורים. החלק השני 'אהל מועד' הוא תיקוני שלוש רגלים - חג הפסח, חג השבועות, חג הסוכות (חלק זה לא נודע איה מקומו). החלק השלישי 'אהל בת ציון', שהיה צריך לכלול בקרבו את תיקוני הצומות, עדיין לא יצא לאור.

אהבת ישראל
מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מביא נוסח המחילה לכל ישראל, שאומרים קודם יום הכיפורים.
כל אדם בבואו לבית-הכנסת להתפלל ערבית בליל יום הכיפורים קודם שיתחילו ערבית יאמר בינו לבין עצמו נוסח זה: הריני מוחל וסולח לכל אחד ואחד מישראל בין איש בין אישה, בין קטן בין גדול, בין שחטא לי בממוני בין שחטא לי בגופי, בין שחטא בכבודי, בין באונס בין ברצון, בין בשוגג בין במזיד, בין בגלגול זה בין בגלגולים אחרים. והריני מוחל להם מחילה שלימה מעתה ועד עולם.
'אוהלי יעקב' פירוש ליום כיפור, עמ' 42, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
גאולת ישראל
מדברי הרב בעניין 'גאולת ישראל'
נותן טעם נוסף לתקיעת השופר - להתאוות קיבוץ נדחי ישראל.
בטעמי תקיעת שופר ראש השנה - להזכירנו קבוץ נדחי ישראל, ולהתאות אליו, שנאמר בו: 'והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים.'
'אוהלי יעקב' פירוש לראש השנה, עמ' 277, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
מנהג ישראל
מדברי הרב בעניין 'מנהג ישראל'
מביא טעם המנהג לברך הילדים קודם שנכנסים לבית הכנסת.
מנהגן של ישראל לברך את הילדים (וגם הבנים הגדולים מקבלים ברכה מאבותיהם), קודם שנכנסין לבית הכנסת, אחר סעודה מפסקת, שאז כבר חל קדושת היום ושערי רחמים נפתחין.
ואגב מעוררים הבנים והבנות שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו, ולחזק לבבם לתורתנו הקדושה כי בעת ההוא מורך בלבבם מאימת הדין, והדברים עושים רושם ונכנסים ללב ביושר.
'אוהלי יעקב' פירוש ליום כיפור, עמ' 40, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
לימוד התורה
מדברי הרב בעניין 'לימוד התורה'
מזהיר שיבחר ללמוד בספר מוסר ממנו הוא מתפעל יותר.
הזהירו רבנינו זיכרונם לברכה: ללמוד בימים אלו ספרי מוסר יותר מרגילותו כדי שעל ידי זה, יזכור ויכיר חסרונותיו ועיוותיו. וכל אחד ישער בעצמו מאיזה ספר הוא מתפעל יותר וילמוד בו. וכמו שכתבו חכמינו זיכרונם לברכה: ממקום שלבו חפץ.
ואם הוא בעל משא ומתן וטפו תלויים בו, אף על פי כן ימעט בימים אלו בעסקיו, ועשה אותם ארעי, ותורתו וחשבונו עם קונהו - קבע. ... ואם הוא חכם ילמוד גם כן נסתר ב'סתר אהלו' והצנע לכת.
'אוהלי יעקב' פירוש לראש השנה, עמ' 417, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
צדקה ומרפא
מדברי הרב בעניין 'צדקה ומרפא'
מלמד בכפרות לחלק הממון לעניים ובני המעיים לעופות השמיים.
נוהגין ליתן הכפרות לעניים, ויותר טוב לפדותן בממון בשוויין, ולחלק הממון לעניים, כדי שלא יתביישו העניים במה שנתנו להם התרנגולים, שלקחו לכפרתם. ...
וזורקין הבני מעיים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר מקום שהעופות יכולים לקחתם משם, לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה כדי שירחמו עלינו מן השמים.
'אוהלי יעקב' פירוש ליום כיפור, עמ' 11, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
מסורת אבות
מדברי הרב בעניין 'מסורת אבות'
מלמד שמועיל ללכת אל הקברות, שמעורר לב האדם לתשובה.
יש נוהגין בערב ראש השנה לילך על הקברות ולהשתטח על קברי הצדיקים. (שמועיל מאוד כפי שמצאנו בכלב וברבי מני. ועוד המקום קדוש וטהור ומעורר לב האדם לתשובה). ולהרבות שם בתחינות, ואל ישים מגמתו נגד המתים חס ושלום. אך יבקש מהשם יתברך שייתן לו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר. ומרבין שם בצדקה קודם שיאמר התחינות ויש להקיף הקברות.
'אוהלי יעקב' פירוש לראש השנה, עמ' 89, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).
בין ישראל לעמים
מדברי הרב בעניין 'בין ישראל לעמים'
מזהיר בפת של נוכרי, ואם אי אפשר לו, ינער האש מעט.
במקומות שאין מחמירין בפת של נכרי, ויש אנשים שאין נזהרין בזה. מכל מקום בעשרת ימי תשובה, צריך ליזהר ולאפות בביתו או ליקח מאופה ישראל. ואם אי אפשר לו, אזי יש להכשיר התנור שהנוכרי אופה בו על ידי שישליך לתוכו קיסם בעת ההבערה או ינער האש מעט. ומי שהולך בדרך ואין לו פת של ישראל, ויודע של ימצאנו תוך ד' מילין מותר לאכול פת נוכרי אפילו בימים אלו.
'אוהלי יעקב' פירוש לראש השנה, עמ' 416, הוצ' מכון בני יששכר, ירושלים, תשס"ט (2009).