מקצת שבחו

קֶס אבא יצחק יָאסוּ נולד לאמו דֶמֶקֶץ' מֶבְרַהְט ולאביו קֶס דֶבְתֶרַה יָאסוּ בשנת תר"ס (1900) בכפר עַדִי-שְוָוה באתיופיה. ראשית תורתו למד מאביו קֶס דֶבְתֶרַה יָאסוּ, שהיה כהן ומנהיגם הרוחני של יהודי אתיופיה באזור תְגְרַאי.

בשנת תרע"ז (1917), כשהיה בן 17, נשא לאישה את וֶויִנִי יָאסוּ תְרְפֶה, ונולדו להם תשעה ילדים. שלושה מתו בחייו.

קֶס אבא יצחק יָאסוּ עמד לימין אביו, והיה עובר מכפר לכפר להרביץ תורה ברבים, ולהשכין שלום בין איש לרעהו. לימים, נדד להרי סְמֶיין, שם העמיק בלימודו אצל המֶלֶקְסוִץ' בָּחְתֶוְותִי (הנזירים היהודיים), ובשנת תרפ"ז (1927), בגיל 27, הוסמך לכהונה, ע"י הכהן הגדול, אבא קִינְדֶה. קֶס אבא יצחק יָאסוּ חזר לאזור תְגְרַאי והמשיך בפעילותו הרוחנית – באזורים שִירֶה, אַדִיָבוֹ ובווֹלְקָיִיט. אט אט התקבל כמנהיגם הרוחני של יהודי אתיופיה באזור תְגְרַאי. 

בשנת תר"פ (1930) עלה לשלטון באתיופיה טֶפֶארִי מֶקוִנֶן, הַיִילֶה סְאלָסֶה, ששלח את שליחי הכנסייה לשכנע את היהודים להתנצר. בהגיעם אל אזור תְגְרַאי קֶס אבא יצחק יָאסוּ עמד כנגדם באומרו: 'אנחנו נלמד אתכם את התורה, ולא אתם תלמדו אותנו', ושליחי הכנסייה קבלו וחזרו למקומם. בשנת תרפ"ה (1935), הוענק לו מידי ראש הכנסייה האתיופית, הפטריארך יוהנס, שטיח וגלימה מוזהבת כאות הוקרה והכרה במנהיגותו.

בימי הכיבוש האיטלקי, בין השנים תרפ"ו-תש"א (1936-1941), קיבל את סיוע השלטונות בשיפוץ בית הכנסת, העברת יום השוק מיום שבת ליום שלישי, כך היהודים יוכלו לסחור בשוק.

בשנת תשל"ד (1974), תפס את השלטון קולונל מֶנְגִיסְטוּ הַייְלֶה מַרִיָם, שגרר את אתיופיה למלחמה, לרעב כבד, ולמלחמת אזרחים, בהן מתו כמיליון אזרחים. קֶס אבא יצחק יָאסוּ הנהיג את קהילתו גם בתקופה קשה זו.

לאחר, שאתיופיה ניתקה את יחסיה עם ישראל, בשנת תשמ"א (1981) יצא בראש בני קהילתו למסע רצוף תלאות וסכנות אל סודן בדרך אל ארץ ישראל. בדרכם, נתקלו בשודדים שגזלו רכושם, נתפסו ע" חיילי הצבא האתיופי, וישבו במאסר במשך חודשיים. רבים מקהילתו, ומבני משפחתו מצאו את מותם במסע המפרך. כל הדרך המייגעת נשא בידיו את ה'אוֹרִית', ספר התורה, שהיה שמור במשפחתו מדורות. 

בשנת תשמ"ב (1982) זכה ועלה לארץ ישראל, והתגורר במרכז קליטה בעתלית. לאחר זמן מה, עבר, יחד עם בתו אַדָנֶץ' לקריית גת, וביתו הפך מרכז רוחני לעולים מאתיופיה. ענוותנותו של קֶס אבא יצחק יָאסוּ הנחתה אותו להדריך את העולים מאתיופיה, לקבל על עצמם את דרכם של רבני ארץ ישראל, תוך שמירה על מנהגי העולים, שאינם מונעים חיבורם לכלל ישראל.

קֶס אבא יצחק יָאסוּ נפטר ביום א' שבט תשנ"ה (1995), ומנוחתו כבוד בהר המנוחות בירושלים. 

לאחר מותו, התפרסמו, בשנת תשע"ח (2018), דברי תורתו וקורות חייו, בכתב העת 'פעמים' 144-145, כפי שרשם משמו, הרב מנחם ולדמן תחת הכותרת 'דברי אבא יצחק'. בשנת תשע"ו (2016) ספר ה'אורית' העתיק, שהביא עמו מאתיופיה, נמסר ע"י משפחתו, למשמרת בספריה הלאומית. בני משפחתו הוציאו לאור בשנת 2020 חיבור לזכרו: 'מסכת חייו פועלו ומנהיגותו של לִיק' כָּהַנַת מֶמְהְרֶאי קֶס יצחק יָאסוּ'.

לא נהגו יהודי אתיופיה לקרוא בתואר רב, אנחנו קוראים בתואר זה בכדי לייצג שר, אדון ומנהיג כפי שהיה מעמדם של חכמי העדה.