מקצת שבחו

ראשית תורתו למד מפי אביו חכם אליעזר בריאל. גדל בתורה וביראה על ברכי חכמי העיר מנטובה. נתעלה והיה לדיין בבית-דינו של חכם משה זכות, רב העיר מנטובה, מחשובי חכמי איטליה. 

בשנת תנ"ח (1697) נפטר חכם משה זכות, וחכם יהודה בריאל שימש אחריו כראש הישיבה, אב בית הדין, ורב העיר מנטובה. הוא העמיד תלמידים רבים וחשובים, וכונה 'אביר הרועים'. ידיעותיו בחכמות הכלליות ובשפה הלטינית סייעו בידו בפולמוס, שעוררו קנאי הכנסייה כנגד היהודים. כחלק מן הפולמוס, חיבר את ספרו 'השגות על מעשי השליחים' באיטלקית ובעברית, שלא הובא לדפוס, ותרגם לעברית את אגרות הפילוסוף הרומאי, סנקה. 

בשנת תע"ג (1713), הצטרף לחרם שגזר החכם צבי, הרב צבי הירש אשכנזי מאמסטרדם כנגד חכם נחמיה חיון, בניגוד לפסיקת בית הדין באמשטרדם בראשות רב העיר, חכם שלמה אאיליון.

תשובותיו הובאו באנציקלופדיה ההלכתית 'פחד יצחק', שחיבר תלמידו, חכם יצחק למפרונטי, בספר 'שמש צדקה' של החכם שמשון מורפורגו, ובספר 'דבר שמואל' של חכם שמואל אבוהב. הפירוש שחיבר על ספר דניאל ותרי-עשר, נותר בכתב יד. ספרו על כללי הדקדוק, נדפס רק לאחר מותו, במנטובה, בשנת תפ"ד (1724).

חכם יהודה בריאל, נפטר ביום ו' אב תפ"ב (1722), ומנוחתו כבוד בעירו מנטובה.