מדברי הרב בעניין 'אהבת ישראל'
מלמד שבארבע קירות בית כנסת, כל ישראל שווים.
זה היה באמת מרגש, לא סתם אנשים, שהם באו לבקשות. היו עשירים, היו רבנים, דיינים , משהו מן השורה, מחשובי הקהילה, הם באים יושבים ומתיישבים. באו גם כן מן השורה, קצבים, ירקנים, בעלי מלאכה למיניהם, בעלי כסף, בכל מכל כל. כל הערבוביה הזאת כולה הייתה בבית הכנסת, בית הכנסת, כפי שאני מבין, מסמלת את האחדות של העם, מסמל את הדרגה השווה לכל האנשים, בארבע קירות של בית הכנסת אני ואתה שווים, אני והרב שווים, אני והעשיר, כולנו יש לנו אותה העמדה ש'כל ישראל יש להם חלק' ממש, ככה היה. לפחות במקומות ישיבה יש הבדל, ככה לא מהותי, אבל כולם היו, וכולם עזרו, וכולם ידעו לפזם ,לשורר: 'איש וביתו' - כל אחד מגיע לו הבית שלו בשיר.
חכם רפאל חיים שושנה, תיעוד טלוויזיוני נדיר של רשות השידור על שירת הבקשות בבימויו של אדיר זיק מתוך 'החכם היומי'
