מקצת שבחו

חכם משה חיים לוצאטו, נולד לאמו דיאמנטה ולאביו חכם יעקב בשנת תס"ז (1707) בפדובה באיטליה.

ראשית תורתו מפי חכם ישעיהו באסאן במקרא בתלמוד ובפוסקים, ובנוסף למד לימודי מדעים ושפות באוניברסיטת פדובה. בשנת תפ"ב (1722), החל ללמוד בביתו לבדו, והצטרף לקבוצת חכמים שנקראו 'מבקשי השם'. חבורה זו עסקה בלימוד חכמת הנסתר, והיו להם תקנות שונות של לימוד והנהגות מעשיות. בשנת תפ"ו (1726) הוסמך לרבנות ועמד בראש החבורה.

בשנת תצ"א (1731) נשא לאשה את ציפורה ביתו של רב העיר מנטובה חכם דוד פינצי.

חכם משה חיים לוצאטו עלה ונתעלה בחכמת הנסתר, והעיד כי זכה למגיד ולגילוי אליהו. על רקע החשש משרידי תופעת השבתאות, חששו מהפצת חיבוריו ברבים. בשנת תצ"ד (1734) בדרכו לאמסטרדם על-מנת לפרסם את חיבורו 'חוקר ומקובל', נעצר בפרנקפורט, שם הוחרמה תיבת כתבי ידו, ורבה של פרנקפורט, רבי יעקב פופרש כ"ץ, דן אותם לקבורה, וחלקם אף הועלו באש. עותקים בודדים של חלק מכתבי ידו שרדו, והועתקו בסתר עד להדפסתם שנים רבות לאחר מכן. מפרנקפורט המשיך לאמסטרדם, שם התפרנס מליטוש יהלומים, שם כתב את חיבוריו הידועים: 'מסילת ישרים', ודרך ה'.

בשנת תק"ג (1743) זכה ועלה חכם חיים לוצאטו עם אשתו, בנו וכמה מתלמידיו לארץ ישראל. הוא התיישב בעיר עכו. שם הקים בית כנסת, שקיים עד היום, עם ספר תורה שכתב בעצמו. 

חכם משה חיים לוצאטו, שנודע בכינויו הרמח"ל נפטר במגיפה יחד עם אשתו ובנו ביום כ"ו אייר שנת תק"ו (1746) והוא בן 39 שנים בלבד. הוא נקבר בטבריה ליד קברו של התנא רבי עקיבא, ויש טוענים שנקבר בכפר יאסיף.

חכם משה חיים לוצאטו חיבר עשרות רבות של ספרים בחכמת המוסר, בחכמת הנסתר, בחכמת הלשון והדקדוק וספרי חול ומחזות, הידועים שבהם: 'מסילת ישרים', דרך ה', 'דעת תבונות', 'דרך תבונות', 'אדיר במרום', 'ספר המליצה', 'לשון לימודים', 'ספר השירים', ועוד.