'ואברכה מברכיך ומקללך אאור' - שמידת הקדוש ברוך הוא דן את האדם 'באשר הוא שם' כאשר דרשו זיכרונם לברכה, שערערו מלאכי השרת על ישמעאל ואמרו: ריבונו של עולם, מה שעתיד זרעו להמית בניך בצמא, אתה מעלה לו את הבאר? והשיבם הקדוש ברוך הוא, עכשיו מהו? אמרו לו: צדיק. אמר להם: לפי מעשיו של עכשיו אני דנו. ... והנה מן הידוע גם כן מה שהוליד החכם הגדול מורנו הרב רבי רוזאניס זה לשונו בפרק כ': שהנה על הרעה, איננו צופה ומביט על מה שיבוא לעתיד. האמנם, מרובה מידה טובה, ודן את האדם 'על שם סופו' אם עתיד להיטיב. ...
שבמידה טובה, עיני ה' יראו למרחוק, ומברך המברך, אפילו קודם שיברך משורת הדין, שאמר: 'ואברכה מברכיך' - הקדים ברכתו להמברך, וכן כדין כאמור. האומנם כלל לגבי הקללה, ונהפוך הוא, אינו צופה על העתיד, אלא כשיעשה את הדבר, או מענישו, ולא קודם, והיינו: 'ומקללך' - שכבר קילל ועשה את אשר זמם, 'אאור' - אחרי מעשה.