'מובא בש"ס: 'אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס'. ועוד שם: 'אין בן דוד בא, עד שיכלו גסי הרוח מישראל'. ושמעתי רמז לסמיכות המאמרים הנזכרים בדרך מליצה: מעשה בעני בן טובים אחד שהיה שמח בעניותו מטעם: 'אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס', ופגע בגאה אחד, ונתן לו שלום ולא החזיר לו שלום. ובחזרתו לביתו היה עצב מאוד. וכששאלו אותו: מדוע אתה עצב עתה יותר מקודם? והשיב: כי עד עתה היה שמח בעניותו מטעם כי 'אין בן דוד בא, עד שתכלה פרוטה מן הכיס', והרי כלו מעותיו והוא ודאי שבזכותו יבוא גואל לישראל. אמנם, עתה שפגע בגאה זה והרי 'אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל' זה וודאי ראוי להיות עצב כי גאוותו גורם לעכב גאולת ישראל.