גבול גבלו הראשונים: האישה שווה לאיש ומספד הנשים כאנשים, שעושים מעמד ומושב ומספידים לאיש, וכל הדברים האלו בה. כמו שכתב הרמב"ם זכרו לברכה בפרק י"ב מהלכות אבל, וזה לשונו: 'כדרך שעושין מעמד ומושב לאנשים במקום שנהגו, כן עושין לנשים, ומספידין הנשים כאנשים בכל מקום.' ...
והנה משינוי הלשון של בעל הטורים שכתב: 'נספדות בין האנשים ובין החכמים כראוי להם', מה שלא כתב הרמב"ם רק: 'מספידין הנשים כאנשים', היה נראה לעניות דעתי, שכוונת הטור להשמיענו כאן - שעושים גם כן הספד בבית הכנסת לנשים כמו שעושים לאנשים, וכמו שעושים לתלמידי חכמים הספד בבית הכנסת, כן עושים לנשותיהן. ומה שכתב: 'כראוי להם' – היינו: לעניין הזכרת חסידותן, כמו שכתב לעיל מזה בהספד האנשים, שמזכירין שבחו ולא יפליג, שגורם רע לעצמו ולמת.
ולכן כתב כאן: 'כראוי להן' - כלומר כל אחת לפי שבחיה ולא יותר. וזה נראה שהיתה כוונת בעל 'המפה', שכתב עליו: 'ונספדות בין האנשים והחכמים. שלא נטעה כראוי להן שאמר כאן, היינו: המקום הראוי להן, אלא לשיעור ההספד שיספידוה בין האנשים והחכמים, שיהא ההספד כראוי, לא פחות ולא יותר'.